מאת שלומית, COL

שליח יקר, אז נכון שאתה יודע כבר להכין חביתה טעימה מאוד וגם את המלאווח אתה מטגן בצורה יוצאת מן הכלל, אבל הנה לך הזדמנות ללמוד להכין שקשוקה פשוטה ואהובה על ילדים, מלווה צעד אחר צעד...

מצרכים לצורך הכנת המתכון:
● 3 ביצים
● 3 עגבניות חתוכות גס
● חצי פלפל אדום גדול
● כפית פפריקה מתוקה
● כפית מלח ים
● מעט פלפל שחור
● 2 שיני שום
● שמן זית

אופן ההכנה:
● לפרוס את שיני השום ולטגן בשמן זית
● לקצוץ גס את הפלפל האדום ולהכניס למחבת.
● להוסיף את הפפריקה המתוקה, להמליח ולפלפל
● אחרי כ-10 דקות, להוסיף את העגבניות ולערבב (לטעום ולתקן תיבול לפי הטעם)
● לשבור את הביצים במחבת ולערבב בעדינות מפעם לפעם, סביב החלמונים (לא לשבור את החלמונים ע"ע תמונת שער)

במקרה אחר, היינו ממליצים להשתמש בדמיון ולשלב עשבי תיבול ומיני חריפים, אך כשמדובר בילדים, האמן לנו, באמת כדאי לך להיצמד למתכון!

לבריאות ובהצלחה.

כ"ב שבט, היום בו כולן נוסעות לכנס השליחות השנתי בניו-יורק ומתאחדות זו עם זו.
בעת שכזו, השליחות טרודות אף יותר. כעת הן צוברות כח ונטענות מחדש עד לשנה הבאה.

הן אצות רצות משיעור לסדנא, מארוחה לדינר ומשוחחות עם שותפות לתפקיד. סבב טלפונים שערכתי במדינות שונות הותירו בידיי מענה גברי אחיד: "היא נסעה לכנס, תנסי עוד שבוע וחצי". לקול תרועות הילדים ברקע ושקשוק סירים בלתי מוסבר.

ושם, קשה עד מאד לתפוס אחת שתהין לשבת ולגולל מתכון עם נקודות מחיי השליחות, כאשר בפניה פרושה לה תוכניה צפופה ורשימת מתנות ארוכה מהבעל והילדים.

באין שליחה וירטואלית זמינה, צלצלתי לחברה וותיקה השוהה גם היא בשבוע ה'באנקעט' הגדול על-מנת לקבל את התרחיש הבא, אותו הותירה בביתה:

אבא השליח, קם בבוקר מוקדם על מנת להספיק תפילה, מקווה וגם קצת חסידע'ס לפני סדר ההשכמה הגדול. הוא משנן שוב את ההוראות המפורטות בע''פ וקורא בריכוז רב גם את אלו התלויות על המקרר תוך כדי הצצה בכוכביות ומראי מקומות בפתקים שונים בכיסיו.

חדור במטרה ונחוש לצלוח אותה, הוא משנס מותניים ומתקדם לחדר הראשון, הילדים המתוקים נהנים מהשינוי המרענן וסומכים על אינטואיציית האב שתוותר להם על 10\15\30 דקות יקרות.

וכך חמושים בפתקי "שלא באשמתו\ה" הם צוהלים לבית הספר בסנדוויץ מופשר ובתריסר ממתקים שונים. האבא המאושר מתיישב לכוס הקפה המפוספס שלו ופתאום צלצול בודד מהנייד, זאת תזכורת - "להכניס כביסה ע''פ ההוראות ולהוציא את הנקייה מהמכונה".

לאחר קצת שמפו וקצת יותר מידי מרכך כביסה הוא חוזר לקפה הקריר וחוכך את ידיו בסיפוק.

תזכורת נוספת מפלחת את מצב הרגיעה הנוכחי: "להוציא להפשרה את סיר מס' 1". בממושמעות וביציבות נפשית בוטחת הוא מוציא את הסיר ומחייך-מפזם לעצמו, "קלי קלות".

הוא סוגר את המקפיא וחיוכו נמחה למראה סיר גדול במיוחד שעליו מתנוסס לו 7 גדול ומאיים.

מרוצה קצת פחות, הוא מתיישב מול המייל לכתוב את רבעון הדו"ח היומי לרעייתו הדאוגה.

במייל החוזר, איך לא, היא מזכירה לו ששעה לפני שהילדים חוזרים יש להעמיד את הסיר על אש קטנה ושמחר לא ישכח שחנהל'ה לא אוהבת את הקשה של הלחם...(!!!)

היום הראשון איכשהו חלף והילדים כבר נרדמו, בעצם, איך שלא תסתכלו על זה 5 סיפורים, 6 ניגונים, 4 פעמים לשירותים, 3 כוסות מים ופעם אחת 'משו טעים'... בהחלט עושים את העבודה.

המייל הלילי נחתם בברכת לילה טוב ובתזכורת צחצוח שיניים אגב סמיילי קורץ.

האב שהוא גם שליח, גם רב וגם מוסר שיעור מתפנה סוף כל סוף להכנת השיעור של מחר.

תוך כדי דפדוף, המחשבה "איך היא עושה את זה?" חולפת במוחו והוא נפנה ללימודו.

חלום רע. ילד בפיג'מה עם מכונית ביד מגיח לסלון מייבב קלות. הרגעה, ליטוף, ניגון, סיפור, מים, משהו טעים, סיפור, משו טעים, הבטחת פרס והוא במיטה שוב רדום ומחוייך.

הימים חולפים להם ומועד השיבה מתקדם. האב החביב נהנה מהגידול ומפרגן ככל שיהיה, כבר הכין טבלת ייאוש קטנה וסודית בה הוא מסמן וי על כל יום שחולף. ממתין ומצפה לגואלת המושיעה.

הרעייה עתירת החוויות שבה בתום השבוע העמוס ונכנסת ישר לעניינים, ראשית כל היא מחזירה את היוצרות לתקנם, מיישבת פה ושם הדורים, מדללת ממתקים וממשיכה להיות האמא-שליחה-רעיה-מורה ובעצם מה לא, עד לשנה הבאה ובחזרה...

(כל קשר בין המתואר בכתבה לבין כל מקרה סטריאוטיפי, מציאותי או לא, הינו מקרי בהחלט)