מיכל איש שלום
צילומים: COL

חטיפה, דרישה לכופר, מספר ימים מורטי עצבים ושחרור נסי - הם מרשם מצוין למותחן ספרותי. אבל לא כך ציפה הרב תומר רותם, שליח חב"ד בקיטו, אקוודור, שתסתיים הפעילות שאליה יצא.

רותם קיבל פניה מגורם כלשהו שסיפר לו כי בעיר נידחת באקוודור נמצאת קבוצת יהודים שכמהה למעט אידישקייט. הוא רגיל לפניות כאלה; במשך השנה עושות פניות שכאלה אליו את דרכן מדי פעם, ואחת לשנה הוא אף יוצא לריכוזים היהודיים הקטנים ביותר הדורשים לקבל פעילות יהודית. המקום הזה, לא היה שונה. הוא עלה על מטוס ונחת בעיר המבוקשת ביום שני בשבוע שעבר.

אלא שכאן הסתיים כל מה שידע רותם עד היום על יציאה לפעילות. הוא לא חשד בנהג שהמתין לו בשדה התעופה, וחשב כי הוא עומד להוביל אותו אל היעד המבוקש - קבוצת יהודי צמאי יהדות.

אבל אז נחתה עליו ההפתעה ה'הולמת': במקום להגיע לבית יהודי כלשהו, הוא מצא עצמו לכוד בין חבורת גויים מקומית. אלו התנפלו עליו, היכו אותו נמרצות וקשרוהו לכסא במסקינג-טייפ, כשהוא נותר ללא יכולת לזוז.

מהר מאד הבין רותם מי עומד מאחורי החטיפה ואת מניעיו, אך לא יכול היה לעשות מאומה בקשר לכך מלבד להתפלל.


בהדלקת החנוכיה המרכזית במדינה

החוטפים לא הסתפקו בעינויים הפיזיים. העינויים הנפשיים היו אכזריים אפילו יותר. הם גרמו לו לחשוב שגם בני משפחתו שנותרו בבית נפלו בידיהם, וכי החוטפים עומדים לפגוע בהם בדרך הקשה ביותר.

הם תארו לו, בצבעים חיים, מה הם מתכננים לעשות לו. החוטפים לא הותירו מקום רב מדי לדמיון - הם הראו לו את האביזרים שקנו ועימם תכננו לפגוע בו ולהרוג אותו.

רק ביום שני בערב הגיע הטלפון הראשון מהחוטפים האנונימיים, וקול רע הודיע לרבקה רותם: "חטפנו את בעלך". אמר - וניתק.

חטיפות אינן דבר יוצא דופן בדרום אמריקה. פעמים רבות אנשים נחטפים בשביל כופר. לרוב מדובר באנשים עשירים, לעיתים מדובר באנשים שידוע שיש מי שיסייע להם - כמו כאן, כשהיה ברור שכל הקהילה היהודית תתייצב מאחורי היהודי החטוף.

קהילה מגוייסת

"הידיעה עברה במהירות בין יהודי הקהילה", מספרת רבקה ל'משפחה'. "מיד כששמעו על הבשורה כולם התאחדו לעזור; להתמודד עם המצב ולנסות לשחרר את תומר בריא ושלם כמה שיותר מהר. אך זה לא היה פשוט בכלל. מדובר בהליך מורכב שמזקיק זהירות גדולה, וכל טעות, ולו הקטנה ביותר - יכולה לגרום לנזק בלתי הפיך".

הצעד הראשון היה פניה לשגרירות הישראלית. השגריר בקיטו, אייל סלע, עומד בקשרים אישיים עם משפחת רותם, כך שמעבר לעובדה שבשגרירות עוזרים לכל ישראלי בצרה - הפעם היה לחטיפה הזו פן אישי גם עבורו.

ביחד עם הקונסול גלעד ברגר, הם נכנסו לפעולה. בקולומביה הסמוכה שהה הנספח המשטרתי של ישראל בדרום אמריקה, המיומן במקרי חטיפה.

קולומביה היא ארץ מוכת חטיפות, בה ניתן, למרבה הצער, לצבור ניסיון רב בתחום זה... הנספח הצטרף לצוות השגרירות בקיטו, ויחד פנו נציגי ישראל למשטרת אקוודור. במשטרה המקומית נכנסה לפעולה היחידה למניעת חטיפות, וביחד עם הצוות של המשטרה הישראלית הם הפכו למדריכי המשא ומתן.

גם הרב משה קוטלרסקי, סגן יו"ר המרכז לענייני חינוך, והאיש שמלווה באופן אישי את שלוחי חב"ד בכל אתר ואתר, עודכן במתרחש.

הצעד השני היה הוצאת צו איסור פרסום. בין בני הקהילה אומנם הכל ידעו על המתרחש, אך בארץ איש כמעט לא ידע מאומה. "לא ידענו כלום", מספר ל'משפחה' בועז שרון, אחיה של הגברת רותם.

"תחילה, רק המשפחה המצומצמת ידעה על המתרחש. "אני התוודעתי רק בערבו של יום שלישי שעבר - ועד ליום שישי, לדעתי, איש 'מבחוץ' לא ידע. רק ביום שישי דלפה הידיעה. חוץ מלהגיד תהילים, לא יכולנו לעשות כלום. אמא שלי יצאה מיד לשם, כדי לשהות עם אחותי ומשפחתה בשעות הקשות, והיא עדיין שם".


ב'מבצע לולב' לפני שנה

במשפחה רק רצו לדעת יותר מכל - מה מצבו, ומה רוצים ממנו החוטפים. "היינו בלחץ. מההתחלה חשבנו שמדובר בחטיפה לשם כופר, כי זה דבר שקורה בדרום אמריקה הרבה. הרבה פחות היינו בלחץ איך להשיג את הכסף, רק רצינו שיגידו מה הם דורשים, וחוטפים כאלה - לא מדברים ברור. בדרך כלל הם שולחים מסר, מחכים יומיים, אז מואילים ב'טובם' לשלוח עוד אימייל, אולי מתקשרים עוד פעם. ורק אז הם אומרים מה הסכום שאותו הם דורשים, ולאן להביא אותו".

"המתח היה עצום", מספרת גם רבקה רותם. "במיוחד כשיודעים שמדובר בפושעים ואנשים שאין אצלם ערך לחיי אדם".

אבל היא לא היתה שרויה לבדה במתח הזה - כל הקהילה באקוודור התנדבה לעזור, מי בחיפושים ומי בקניית אוכל, או בשמירה על הילדים, ובעידוד ובחיזוק. "הדבר שסייע יותר מכל היו התפילות והתחנונים של היהודים מכל החוגים, שביקשו והתחננו שתומר יחזור הביתה בשלום", היא מדגישה.

ממשיכים בפעילות

בני משפחת רותם לא שכחו את תפקידם בהפצת יהדות אף לרגע, לא במהלך האירוע, ולא לאחריו. כשמשוחחים איתם אפשר להבין מדוע נבחרו דווקא הם לעמוד בניסיון הקשה הזה.

לרבקה רותם היה ברור שזהו בדיוק הזמן להרבות תורה ומעשים טובים בקרב בני הקהילה, כשהמצב המתוח ואי הידיעה באשר לגורלו של תומר יסייעו לפתוח את ליבם. "יש יהודי בקיטו הרחוק מאד מתורה ומצוות. אפילו בר-מצווה מעולם לא חגגו לו, והוא אף פעם לא הניח תפילין. בכל פעם שתומר הציע לו - הוא דחה אותו ואמר 'לא תודה', והוסיף בהתחמקות: 'אני מחכה להזדמנות מיוחדת'.

"הוא כבר מעל גיל 60, וכולם ידעו שהוא מתחמק מהנחת תפילין. "התקשרתי אליו ואמרתי לו שהגיעה ההזדמנות להניח תפילין”, מספרת רבקה. "היהודי שמע את שהתרחש, ומיד הסכים! הוא היה מוכן לעשות הכל כדי שתומר יחזור בשלום. למרות שזאת היתה הקרבה גדולה מצדו, הוא עשה את זה בשמחה.

"פעולה זו הצטרפה לפעולות רבות שעשו יהודים בכל העולם להצלת תומר ולחזרתו הביתה בשלום. אלה היו ימים של מתח. הרגשנו, שכוחו של המשלח, הרבי מליובאוויטש, אתנו, וה' שומר עלינו. אנשים אמרו שיש להם הרגשה שתומר יחזור בשלום. מצד אחד היתה אמונה חזקה וביטחון גמור, ומצד שני - רוצים לראות ישועה בעיניים, ומיד".

כופר נפש, לא כולל נפש

הדרישות מהחוטפים החלו מגיעות טיפין טיפין. את הפיקוד על המשא ומתן איתם לקח, כאמור, הנספח המשטרתי של ישראל, והוא שהורה לרבקה כיצד לנהוג. יום אחרי הטלפון הראשון הגיעה הדרישה: חצי מיליון דולר.

"בינתיים לא ידענו בכלל מה קורה איתו. האם הוא חי? הוא סובל? יש לו אוכל? מאפשרים לו להניח תפילין? באיזה מצב הוא נמצא?" מתאר בועז שרון את שעבר על המשפחה, ש'טיפסה על הקירות' מרוב מתח אבל לא יכולה היתה לעשות מאומה.


ב'מבצע לולב' לפני שנתיים

"היינו צריכים הרבה כוחות להתמודד עם המצב. הוא עבר עינויים פיזיים ונפשיים מאנשים שלא בוחלים בשום דבר, בתוספת תיאורים מזעזעים של מה שיעשו לו ומה עושים כרגע למשפחה שלו בבית. אלו אנשים שמקבלים את הכסף וקוברים את הבן אדם", מסבירה רבקה. כלומר: אף אילו היו החוטפים מקבלים את הכסף, הדבר היה עלול להיגמר, חס וחלילה, בכי רע.

במקביל, במקום החטיפה, לא ידע תומר שום דבר מהמתרחש עם משפחתו. לא היה לו מושג האם הם יודעים מה מתרחש איתו, מודעים למצבו, ואם הם עצמם לא נפגעו.
אחרי היום הראשון הקשה, שבו ספג מכות ועינויים, התחילו החוטפים אט אט להתרכך. מאחר שסרב לאכול כל מזון אחר מחשש לכשרות, הם הזינו אותו בבננות - וזה היה המזון היחיד שהגיע לפיו במשך יותר מארבעה ימים שבהם היה שבוי בידיהם.

בקיטו, הוזהרה משפחת רותם באמצעות טלפונים מאיימים מן החוטפים, שלא להודיע למשטרה בשום אופן על המתרחש. הם קיבלו גם תיאורים מפחידים על העתיד להתרחש, במקרה שלא יועבר להם הסכום הנדרש של חצי מיליון דולר, בזמן שנדרש.

"מה שחיזק אותנו בימים אלה זה שבדיוק שבועיים קודם עשינו התוועדות יום-הולדת לתומר ששולבה בהתוועדות 'חג הגאולה' של הרבי הריי"צ זיע"א. תומר סיפר לכולם על המאסר והגאולה, וכיצד האדמו"ר לא התפעל מהחוקרים. חשבנו על כך אסוציאטיבית, שהסיפור הזה קשור לתומר, שנולד בי"ג בתמוז, וכמו שהיה מאסר - כך גם תהיה גאולה, והרגשנו שאנחנו מקבלים כוחות לעמוד מול אנשי הרשע האלה ולדבר אתם בתוקף ובלי להתפעל מהם", מספרת רבקה.

"ובאמת, מרגע לרגע ראינו איך לבם של החוטפים מתרכך. פתאום הם התחילו להתנהג יפה ולדבר יפה ולכבד, ובזכות התפילות של כולם ובניסי ניסים הם התחרטו על מה שעשו".

להניח תפילין לחוטף

מי בעצם היה החוטף? בשלב מסויים במהלך הימים מורטי העצבים הללו, כבר ידעה רבקה מי עומד מאחורי החטיפה. על אף שהמבצעים בפועל היו גויים מקומיים, האיש האחראי לה היה יהודי, שהיה בן בית אצל משפחת רותם.

"ביתנו, בית-חב"ד, פתוח לרווחה לכל יהודי ואנו עוזרים מכל הלב לכל יהודי באשר הוא בגשמיות וברוחניות", מסביר ל'משפחה' תומר רותם בעצמו, שאף לאחר התלאות שעברו עליו לא שוכח לפתוח את דבריו בשפע של הודיה ותשבחות לקב"ה על הניסים שעשה עמו.

"לצערנו החוטף ניצל את האהבה הזאת במשך השנים והשתמש בנו ככיסוי למטרותיו הפליליות ללא ידיעתנו. עזרנו לו לעיתים הרבה מעבר ליכולותינו, הענקנו לו אוזן קשבת ומשפחה חמה, אכילה, שתייה, לינה, ועוד ועוד. עם הרחבת הפעילות בבית חב"ד שלנו, לצערנו צרה עינו בנו, והוא החליט לסחוט אותנו בפיתויים ובהבטחות ואחר כך גם בעלילות שווא מרושעות תוך כדי איומים נוראים והכפשת שמנו הטוב, במטרה אחת ויחידה של תאוות בצע כסף. כשהבנו במה מדובר, ניתקנו את הקשר אתו מתוך אמונה וביטחון גדול וחזק בהקב"ה שישמור ויגן עלינו", ממשיך תומר.

"מובן שגם השתדלנו לנקוט אמצעי זהירות וביטחון האפשריים לנו. יש לזכור, כי בית חב"ד אינו ממומן ע"י שום גוף או תקציב ומתקיים כולו מהצדקה ומהחסד שנותנים יהודים טובים שאכפת להם. מוסד של חסד מוגדר בכך שההוצאות בו רבות על ההכנסות, וכך אנו נותנים מנה גשמית ורוחנית לאלפי מטיילים ישראלים, תיירים מכל העולם, סטודנטים, מתנדבים, נזקקים ויהודים מקומיים. לצערנו, אין לנו כסף לתקציב ביטחון, אבל אין סומכים על הנס והשתדלנו ככל יכולתנו. נעשתה לנו מלכודת מתוכננת היטב, וברוך ה' שניצלנו ממנה".

למעשה, כבר לפני כשנה סבלה משפחת רותם מאותו אדם, לאחר שזה הפקיד בידה למרות אי-רצונה מזוודה. בימים בהם היתה המזוודה בבית המשפחה ארעה פריצה אל הבית ונגנב ציוד אלקטרוני יקר ערך, וגם המזוודה. נראה, כי הפריצה ארעה שלא במקרה, אלא שאותו אדם סרב לקבל זאת - והאשים את בני משפחת רותם בגניבה.

מאז סבלה המשפחה ממסכת איומים, כשאיש אינו יכול היה לדעת אם הטיעון ולפיו המזוודה הכילה סכום עתק של כסף – היה נכון...

ללא שום קשר, אך באורח מפחיד, ארע בפורים האחרון ניסיון שוד בכניסה לבית משפחת רותם. קבוצת יהודים התאספה לקריאת המגילה, ובעת ההמתנה נשמעו יריות בחוץ. התברר ששודד המתין בחוץ לאחד היהודים שהגיע לקריאת המגילה. למרבה הנס, נס פורים של ממש, הגיע ממש באותו רגע למקום השגריר הישראלי, מלווה בקב"ט שלו. הוא ראה את השודד פותח בירי - ומייד ירה לעברו והבריח אותו.

אולם גם לאחר מאורע זה לא הציבה משפחת רותם אבטחה, בשל העלויות. בכל מקרה, האבטחה לא היתה מועילה, משום שכאמור תומר נפל למלכודת מתוכננת - הוא נמשך אל עיר רחוקה ולא נחטף מתוך ביתו.

במהלך הימים האחרונים לשבי, אפשרו החוטפים לתומר להניח תפילין. אבל בכך לא נסתיימו ההקלות - החוטף היהודי, ששהה במקום במהלך הזמן הזה, נעתר לבקשתו של תומר, והסכים לאפשר לתומר להניח לו תפילין! כך ארע מצב אבסורדי שבו, בתוך עמק הבכא, הניח הנחטף תפילין לחוטפו.

טלפון משמח מהחוטפים

איש לא יידע לעולם מה גרם לכך. אולי היתה זו זכות התפילין שהכניסה חרטה בליבו של החוטף, ודאי הצטרפו לכך גם התפילות ומעשי החסד והמצוות שעשו יהודים רבים לזכותו של תומר. איש לא יכול להסביר איך ביום חמישי בלילה, קיבלה רבקה טלפון מפתיע, שגרם לשמחה עצומה: "שחררנו את בעלך", הודיעו החוטפים. "הוא על מטוס בדרך הביתה".

"לא היה נעים לעלות עם בגדים כאלה למטוס, אבל שום דבר כבר לא חשוב, העיקר שאנחנו בריאים ושלמים", אומרת רבקה. "אנשי הביטחון אמרו שזה נס, בדרך כלל לא יוצאים חיים, ואם יוצאים בחיים אז בשן ועין ותשלום כופר מאוד גבוה. ובמקרה הזה הקב"ה הוציא את תומר בריא ושלם".



ביום שישי הגיע תומר הביתה, ורק אז יכולים היו בני המשפחה להאמין שהחוטפים דיברו אמת. משטרת אקוודור במקביל לשחרור הצליחה לאתר את החוטפים וכולם נלכדו ויועמדו למשפט.

בשיחה עם 'משפחה' אומר תומר רותם: "אנחנו מודים להקב"ה על כל נשימה ונשימה כפשוטו ממש. רק השם מחיה מתים ומתיר אסורים. הרבי מליובאוויטש זצ"ל אומר, כי אנו חיים בעידן של גאולה, ועלינו לפקוח את העיניים ולראות את גודל הניסים והעוצמה של התקופה; היום אנחנו רואים את זה במוחש כאשר חווינו על בשרנו חטיפה וניסיון סחיטה באיומים ובעינויים אכזריים שבדרך הטבע ולפי כל ההסתברויות והסיכויים המוכרים היטב לאנשי המקצוע ורשויות החוק - אין דרך לצאת ממנה בחיים ובבריאות ובייחוד בלי לשלם כופר נפש", מצביע תומר על הנס שארע לו.

אבל למרות הכל, אין בו טרוניה על האיש שכפר כך בטובתו. "אנו מתפללים - 'יתמו חטאים מן הארץ', וההדגשה היא: 'חטאים ולא חוטאים'", הוא מצטט את דברי רבי מאיר בגמרא בתעצומות נפש מפליאות. "ויהי רצון שכולנו נרבה באהבת חינם, שהיא התיקון לסיבת החורבן והגלות שעליהם אנו אבלים בימים אלה ממש".

הוא ואשתו אינם שוכחים להודות לכל מי שהיה מעורב בימים הקשים הללו. "תודה רבה לכל האנשים היקרים: אנשי משרד החוץ, צוות השגרירות בקיטו שפעל ללא ליאות בראשות השגריר אייל סלע והקונסול גלעד ברגר, למחלקת ישראלים בחו"ל של משרד החוץ וחדר-המצב שעושים עבודת קודש כל השנה וגם במקרה זה כמובן; לאנשי המקצוע המיומנים של משטרת ישראל בדרום אמריקה שעבדו בשיתוף פעולה הדוק עם היחידה למניעת חטיפות של משטרת אקוודור והדריכו בעוז את המשא ומתן; לקהילה היהודית, ובפרט לראש הקהילה רולף שטרן ולג'וני צ'רנינסקי;

"לרב משה קוטלרסקי היקר ולכל היהודים הטובים מכל העולם שעמדו הכן לעזור בגופם ובממונם בכל הנדרש, ומעל לכל - התפילות והמעשים הטובים של יהודים בכל העולם ודאי היטו את הכף לטובה, עד להצלה המופלאה בהתהפכות לב החוטפים עצמם מן הקצה אל הקצה. מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו".