מנחם כהן

זו הייתה אחת ההצבעות הגורלית ביותר בנוגע למאבק על תיקון חוק "מיהו יהודי". מליאת הכנסת געשה ורעשה והכל עסקו בשכנועים לכאן ולשם. לרגע היה נדמה שפרק אפל בתולדות כנסת ישראל עומד להיחתם עם אישור התיקון לחוק בהוספת המילה 'כהלכה'.

הרב יעקב יוסף, אז חבר-כנסת פעלתן מטעם ש"ס, נכנס למליאה עם ספר-קודש בידו, כדרכו באותם ימים. אחד מחברי-הכנסת המוכרים באותה תקופה על שמו חתומה מחאה חברתית (שמו שמור במערכת), פנה לרב יוסף והצעה בפיו.

"אני בדרך כלל מצביע נגד מיהו יהודי, אבל הפעם אני מוכן להצביע בעד", אמר חבר-הכנסת, "אבל יש לי תנאי", הוסיף, והרב יוסף נדרך, "אני זקוק למשהו"...

למרות הפיתוי, הרב יוסף החליט לסרב. "אני לא יכול להתייחס לדבריך", השיב לו הרב והתעלם מהבקשה, שלו הייתה מתרחשת היום - בוודאי הייתה מככבת כפרשה תקשורתית סוערת.

"מה שעשינו אז – זה מה שהיה צריך
לעשות לפי הטבע, להשתדל כך וכך,
על-פי ההנחיות של הרבי. לדעתי לא
היה דרך אחרת, אלטרנטיבה אחרת"

ביציע, פגש הרב יוסף שניים מעסקני חב"ד שפעלו ללא הפסקה באותם ימים: הרב חנוך גליצינשטיין והרב שלום-דובער (ברק'ה) וולף ע"ה. הוא הכיר אותם היטב, הרב גליצנשטיין היה שכנו לבניין המגורים ואף התפלל עמו יחד באותו בית-כנסת, את הרב וולף הכיר מאוחר יותר מהפעלתנות הרבה בתוככי בניין הכנסת.

"סיפרתי להם על בקשתו המוזרה של חבר-הכנסת", משחזר השבוע הרב יוסף, "הם אמרו לי שגם הם לא יכולים לקבל או להתייחס להצעה, ואותו חבר-כנסת הצביע לבסוף נגד התיקון לחוק. לי, כחבר-כנסת, אז, היה אסור להיענות לבקשתו. להטעות הצבעה – זה עניין פלילי", הוא מנמק.


(צילום: שמוליק סופר)

"ידעתי שעוקבים אחרי חבר-הכנסת הדתיים ומחפשים אותנו, ולכן היה צריך להיזהר מהדברים האלה. הייתי ער לעובדה זו ולא חייתי באשליה. למרות שהחסידים היו פחות על הכוונת, גם הם הבינו שזה דבר מכוער והעדיפו להתעלם".

אותו חבר-כנסת שפנה לרב יוסף עם הבקשה שנדחתה, כאמור, על הסף, ידע היטב למי לפנות. הוא ידע שנושא מיהו יהודי בוער בליבו ואולי יש סיכוי ש'יסדר' לו את הבקשה, אך כנראה שכח שהקו המנחה את הרב יוסף – זה אמת ויושר. 

המאבקים:
"אין הסבר הגיוני"

מוצאי-שבת פרשת תזריע-מצורע, רחוב שמואל הנביא 34, ירושלים. בקומה הראשונה, בתוך סלון רחב-ידיים, אנו יושבים עם רבי יעקב יוסף שליט"א, בנו של נשיא מועצת החכמים רבי עובדיה יוסף.

ימים לא קלים עוברים על האיש היושב בראש השולחן, זה שמשחר צעירותו, לצד לימוד תורה והרבצת תורה במימדים בלתי-נתפסים, עסוק כולו במאבקים ציבוריים על צביונה של ארץ-ישראל.

לפני חודשים ספורים התגלתה אצלו 'המחלה הידועה' ומאז הוא עובר טיפולים קשים מנשוא בבית-הרפואה, זאת לצד אורח-חיים רגיש ולא-פשוט. בהמשך הראיון הבלעדי והמיוחד שהעניק לנו, הוא יתייחס גם לכך.

לצדו של הרב יוסף, יושב בנו יהונתן. הוא אחד הפעילים בשכונת 'שמעון הצדיק' בירושלים, זו המכונה בתקשורת  שייח ג'ארח. משיחה קצרה עמו, אפשר לראות את החינוך שנטעו בו מילדות – מאבק על צביון יהודי, ללא פשרות.

הוא הבן הדומיננטי בבית. כשכלי-התקשורת בישראל מבקשים לדבר עם אבא, יהונתן עולה לשידור, מסביר, מבהיר, מתעקש ונלחם. הוא ניחן בכושר דיבור, כמו אביו, ונראה שעוד נשמע עליו בעתיד.

אביו מסרב להתראיין לכלי-התקשורת ונותן לבנו לעשות את העבודה. "אבא עסוק רק בתורה", יסביר לנו הבן מאוחר יותר, "יש לו סדר יום עמוס בשיעורי-תורה, הנה, רק עכשיו הוא חזר משיעור-תורה בבית-כנסת בירושלים. איך שיצאה השבת, אבא יצא למסור שיעור. אין לו רגע של מנוחה".

לאורך הראיון, הרב יוסף נראה מעט חלש בעקבות הטיפולים המתישים שהוא עובר בימים אלה, אך יחד עם זאת דיבורו איתן וצלול.

הרב מוכר לנו, חסידי חב"ד, בעיקר מהמאבקים הגדולים על תיקון חוק מיהו יהודי וסוגיית שלימות הארץ. השאלה שרבים מאיתנו שואלים לא פעם: מאיפה היה לרב את האומץ ללכת נגד הזרם? מאיפה שואבים כוחות להביע עמדות כל-כך מנוגדות לממסד המפלגתי? וברור לנו שלא מדובר בעניין פשוט.

"אין לי שום הסבר מלבד סייעתא דשמיא", הוא אומר ומהרהר רגע, "כשאני חושב על מה שעשיתי ואיך עשיתי -  אני לא מוצא הסבר הגיוני. אינני יודע אם אדם אחר היה מסוגל לעשות את הדברים הללו. אבל לנו הייתה את הברכה של הרבי מליובאוויטש שבירך אותי, הייתה לנו סייעתא דשמיא, אני קורא לזה נס".

הרב יוסף, ראש-ישיבת "חזון יעקב" ורב שכונת גבעת משה בירושלים, מלבד תפקידיו התורניים הרבים,כיהן במגוון תפקידים ציבוריים בעבר, ובהם חבר-כנסת וחבר עיריית ירושלים. כל פרק בחייו היה גדוש במלחמות על הצביון היהודי, אם זה בפן הרוחני, או הגשמי. הוא לא וויתר מעולם, לא נכנע לתכתיבים, לא הסתנוור מתפקידים שיכול היה לקבל. תמיד אמר את דברו בצורה עיקשת וחדה, גם כשזה לא היה פופולרי במיוחד, ואכמ"ל.



"האמת, אני לא יודע אם היום, על-פי הטבע, הייתי עושה את מה שעשיתי אז. לא אומר לך שאני מסוגל, אבל אני לא יודע איך עשינו זאת. אבל שוב, הייתה סייעתא דשמיא", הוא שב ואומר ומתכוון על המאבק הגדול בנושא מיהו יהודי.

"זכינו להיות שותפים למאבקים, ומחשבה טובה הקדוש-ברוך-הוא מצרפה למעשה. האם הצלחנו לעצור מהסחף? לעשות משהו? לתקן? קשה לי להגיד שבכל דבר, אבל אני השתדלתי לעשות את שלי והקדוש-ברוך-הוא נתן לי את הכוח הנפשי לעמוד בדברים האלה, לשחות נגד הזרם".

מיהו יהודי:
"היום רואים את פרי הביאושים"

איך הרב מסביר את העובדה שהכישלון של 'מיהו יהודי' צרוב דווקא על המפלגות החרדיות?

"הכלל הוא", הוא משיב מיד, "כל הקדוש מחברו חרב יותר מחברו, כמו שהרמב"ן אומר. כמה הנושא חשוב, אנחנו רואים היום. המספרים מדברים בעד עצמם, היום כבר אין מה להתווכח.

"כמה שזה חשוב יותר, אז הבעל דבר לא שולח עורך-דין או שליח, הוא בעצמו נמצא ומחבל ולצערנו הצליח בדברים האלה מאוד והיום אנחנו אוכלים את פרי הבאושים. רואים בארץ את ההתבוללות השם ירחם, דבר שלא היה בעבר".

במבט לאחור, יש דברים שהרב היה עושה אחרת?

"לא", משיב הרב יוסף בנחרצות, "מה שעשינו אז – זה מה שהיה צריך לעשות לפי הטבע, להשתדל כך וכך, על-פי ההנחיות של הרבי.

"יש קושי עצום אחרי הטיפולים. זה
לא דבר של מה בכך - לשבת ולהגיד
שיעור. אני לפעמים מוסר שיעור והבטן
שלי נטחנת מכאבים ואני מתייסר...
נקווה שהקדוש-ברוך-הוא ימשיך
לתת לנו את הכוחות"

"לדעתי לא היה דרך אחרת, אלטרנטיבה אחרת, גישה טובה יותר שיכולים לומר אם היינו עושים כך וכך היינו מצליחים. הדעות של הרבי על מיהו יהודי ושלימות הארץ לא היו 'נוקשות', אלא פשוט הדעות הנכונות. הדעות שהיו צריכות להישמע".

לו היו יושבים כאן נציגי המפלגות החרדיות, מה הייתם אומרים להם?

"אתה אומר משהו שהוא לא לפי הטבע... נגיד להם: נניח אתם הולכים לקואליציה, צריך לדעת שהנושא הזה הוא דבר חשוב ויסודי, לפני כל דבר אחר. זה בנפשנו. זה מה שהיה צריך לבקש מהם. זה בגדר הלכתא למשיחא... נס".

האמנתם אז שיש סיכוי לגרום לתיקון חוק מיהו יהודי?

"בוודאי, הרי כל ההצבעה שנפלה הייתה בגלל 2-3 קולות. הבעיות היו תמיד בתוך הליכוד, שם היו כאלה שנמנעו, או הצביעו נגד".

הרב מדבר רבות על תעשיית הגיורים בצבא.

"אני חושב שאני לא צריך לענות על השאלה הזאת, כי זה כמו לשאול האם כעת לילה או יום... בצבא אין כזה מושג שנקרא גיורים, יש בדיחה שנקראת תעודת גיור. זה לא גיור, זה אפס אפסים. זה כלום, כל מה שנעשה שם זה קשקוש. לכן, מיותר להתייחס למה שנעשה שם".

זה לא הדבר היחיד בצבא שהרב מתריע עליו. באחרונה הרב התריע לגביי כשרות ספרי-התורה בבסיסים. יש שישאלו: מה, בעצם, מפריע לכם מה שקורה בצבא?

"זה מפריע לי, כי לטכניון לא מחייבים אותי ללכת, אבל לצבא כן מחייבים אותי. ברמת העיקרון, על-פי החוקים כל אדם מחויב ללכת לצבא, ולא משנה אם הוא אדם פשוט, ספרדי, אשכנזי, חסיד וכולי - כולם צריכים להיכנס תחת המטרייה של הרבנות הראשית.

"מילא אם היו מתפקדים כהוגן, אבל מה לעשות והם מתפקדים בצורה שכזאת. חלק מאחינו בני ישראל תמימים. הם אינם מעיירות הפיתוח ונדמה להם שהרב הצבאי הוא הסגן של משה רבנו והגיור שלו טוב. זו הבעיה המרכזית. אם היה צבא בלי חובה, אלא התנדבות, הייתי מוריד פרופיל בנושא. כואב לי שלא דוברים אמת".

מסוגיית מיהו יהודי נעבור לסוגיית שלימות הארץ. כיום, ברוך השם, מפלס הפיגועים ירד משמעותית ובשנים האחרונות לא פונתה אפילו התיישבות אחת. האם הרב חושב שכיום המצב טוב מבעבר?

"לא. נכון, ברגע זה, לכאורה, יש מצב שקט על-פי הנתונים היבשים, אבל זה מכשיר את הקרקע להמשך. הנה, יצחק שמיר עמד ולא נתן שום פיסת אדמה, אבל הוא התחיל עם ועידת מדריד ונתן למעשה מעין הכשר להסכם בכהונת יצחק רבין.



"אחרי זה כולם אמרו שאין הבדל בין הליכוד לעבודה. מסיבה זו, אני לא חושב שהמצב כיום הוא המצב הטוב. אם האיחוד הלאומי היו היום בממשלה, אולי המצב היה שונה, אבל הוא זרק אותם".

ההתמודדות:
"מוסרים שיעור ומתפתלים מכאבים"

כפי שהוזכר בתחילת הכתבה, לרב יוסף סדר יום גדוש בשיעורי-תורה, כבר עשרות שנים. בכל יום הוא מוסר לפחות חמישה שיעורי-תורה שונים, חלקם בבתי-כנסת מחוץ לירושלים, כמו ברחובות, שם הוא מוסר שיעור בקביעות כבר מספר שנים.

הרב יוצא בשעת בוקר עם רכבו וחוזר בשעת ערב. "התקנו לאבא מעין שולחן קטן ברכב, כמו במטוס, בכדי שיוכל לאכול בנחת, בזמן הפנוי", מספר לנו בנו, יהונתן. "אבא לא מחמיץ אף שיעור תורה, למרות מה שהוא עובר בתקופה האחרונה". השיעורים של הרב יוסף נערכים גם בשבת וגם במוצאי-השבת.

"אין לי שום הסבר מלבד סיעתא
דשמיא. כשאני חושב על מה שעשיתי
ואיך עשיתי - אני לא מוצא הסבר הגיוני.
אינני יודע אם אדם אחר היה מסוגל
לעשות את הדברים הללו. אבל לנו הייתה
את הברכה של הרבי מליובאוויטש
שבירך אותי.. אני קורא לזה נס"

בשבוע שעבר הוא הגיע למסור שיעור תורה מיוחד בבית-הכנסת לעולי מרוקו בכפר-חב"ד, במסגרת שיעור תורה שארגן התמים משה-חיים חנונו (ראה מסגרת נפרדת).
הרב מנהל כיום סדר יום אינטנסיבי של שיעורי תורה, איך מצליחים לעשות זאת גם בתקופה הזאת?

"זה לא לפי הטבע. המשכתי עם השיעורים כל החורף, אני לא יודע איך יש לי את הכוחות לזה", הוא משיב ומעיניו מבצבצת דמעה.

תלמידו ויד ימינו ישראל כהן מגיש לו כוס מים צלולים. "יש קושי עצום אחרי הטיפולים", ממשיך הרב בקול שנוק, "זה לא דבר של מה בכך - לשבת ולהגיד שיעור. אני לפעמים מוסר שיעור והבטן שלי נטחנת מכאבים ואני מתייסר... נקווה שהקדוש-ברוך-הוא ימשיך לתת לנו את הכוחות".

מהיכן שואבים את הכוחות?

"מהתפילות של עם-ישראל. הופתעתי מאוד מהתפילות שנערכו במקומות שונים ברחבי הארץ, מאהבת ישראל הגדולה. נדהמתי, לא ידעתי שיש כל-כך הרבה אהבת ישראל. בתקשורת שומעים איך זה שונא את זה ואיך זה שונא את זה. והנה, כולנו רואים את אהבת ישראל בעם".

שלוחי הרבי:
"עושים עבודת קודש"

דיברתם על ברכות מהרבי. לרב היה קשר עם הרבי?

"היה קשר בעיקר בעל-פה. קיבלתי במשך השנים מכתבים מהרבי כשנולדו הילדים שיחיו, ופעם אחת אפילו קיבלתי מצה מהרבי", מספר הרב ונזכר, "יש לי מכתב שקיבלתי מהרבי כשנולדה בתי ציפורה. בכתב-ידו, הוסיף הרבי שאזכה להשתתף בחופתה. בעזרת-השם!".

פינה חמה לחב"ד יש במשפחתו של הרב יעקב יוסף. מלבד המאבקים המשותפים, כמה מילדיו התחנכו במוסדות חב"ד. לקראת סיום השיחה, ביקשנו לשמוע ממנו דברים על מעצמת השליחות העולמית.

"העובדה שחב"ד המשיכה אחרי ג' בתמוז יום פטירת הרבי – זה נס מדהים", אומר הרב בהתלהבות בלתי-מוסתרת, "לא האמנתי שזה יקרה, אישית הייתי בטוח שהכל התפורר וילך לאיבוד, כי כשאין מנהיג רשמי, זו המחשבה הראשונה.

"הקשר עם הרבי היה בעיקר בעל-פה.
קיבלתי במשך השנים מכתבים מהרבי
כשנולדו הילדים.. יש לי מכתב שקיבלתי
מהרבי כשנולדה בתי ציפורה. בכתב-ידו,
הוסיף הרבי שאזכה להשתתף בחופתה.
בעזרת-השם!"

"על השלוחים להמשיך ולהפיץ את מעיינות החכמה. מה שעושים השלוחים בעולם, עם כל הפעולות שלהם – זהו עבודת קודש.

"צריך להכפיל ולשלש ולא לנוח על זרי הדפנה. התמונה השנתית של כל השלוחים עומדים יחד בחזית בית 770 - מאוד מרשימה, אבל זה לא מספק אותנו. עם-ישראל לצערנו נמצא היום בשלבים נוראים של התבוללות. אם היה פי שתיים או פי שלוש שלוחים, היו בוודאי יכולים להציל עוד ועוד.



"לכן צריך להפנות  את כל הדור של חב"ד שייצא לשליחות. זה לא אפשרות, או אולי, זה דבר שבחובה. הרבי ראה ברוח קודשו שהמפעל של השלוחים יכול להציל את עם-ישראל, ולכן צריך לשלש בעזרת השם את כמות השלוחים.

"והלוואי שנצליח, גם בעולם וגם בארץ. יש התבוללות וחייבים את השלוחים ואת המערכת המסועפת הזאת כדי להמשיך ביתר שאת וביתר עוז עם הפעולות הברוכות של השלוחים, וזה מה שיקרב את ביאת המשיח".

הראיון המלא והמרתק מתפרסם בסוף-השבוע גם בשבועון 'כפר חב"ד'