מאת שלומית, COL

האורחת: מרים טל - 20 שנות שליחות בעין אילה.

עוגת שוקולד
מתכון פשוט, מהיר וקל לעוגה טעימה ואהובה- גדולה במיוחד.

מוצרים:
3 כוסות קמח
2 אבקת אפיה
3 ו- 2\1 כוסות סוכר
5 כפות גדושות קקאו
2 כוסות שמן
7 ביצים

אופן ההכנה:
מערבלים הכל במיקסר וכשמתקבלת עיסה אחידה ממיסים כפית נס קפה בכוס מיים רותחים ומוסיפים לעיסה. את העיסה משטחים על תבנית אפיה גדולה ואופים על כ-180 מעלות כ-40 דקות.

ציפוי שוקולד:
בסיר קטן שמים על אש קטנה 4\3 כוס סוכר, 3\1 כוס קקאו, 4 כפות מים ובוחשים כל הזמן.

כשהסוכר מתמוסס מוסיפים 40 גרם מרגרינה ומערבבים כשהיא נמסה מורידים מהאש ובעודהבלילה הזו חמה יש להזליף מעל העוגה לציפוי שוקולד איכותי.

קצת על השליחות:
עין אילה הינו מושב עובדים במחוז חיפה על מישור חוף הכרמל. בית-חב"ד אמנם ממוקם בעין אילה ובפעילות השגרתית פונה לבני המקום, אך במועדים שונים ובאירועים עונתיים כמו ל''ג בעומר ומועדי ישראל הפעילות משתרעת על כל ישובי חוף הכרמל עליהם נמנים כ-20 ישובים.

כמובן שכתוצאה מההיכרות התקופתית נוצר קשר ובית-חב"ד מזוהה ככתובת יהודית לכל דבר בו מקבלים בני הישובים מענה לצרכיהם השונים כמו מזוזה , הדרכת כלות וכו'.

בני היישוב עין אילה במקור הינם עולי צ'כיה שהקימו את המושב לפני כ-60 שנה, המייסדים היו ניצולי שואה שומרי מסורת אך שברון הגוף והנפש הוליד אצלם שימת דגש בעיקר על בניית הישוב, עבודה, חקלאות והפן היהודי במקום לא טופח כך שילדיהם כבר היו רחוקים מאוד מדת וכיום היישוב לובש צביון שמאלני מובהק.

סיפור ההיכנסות שלנו לישוב מאד מעניין, כיוון שמטבע הדברים היינו צריכים להתקבל
בעוינות, או שלא להתקבל כלל עקב וועדת הקבלה המסננת את תושבי המקום ומונעת
מאנשים שאינם מתאימים להתיישב במקום.

בעצם אפשר לומר שנכנסנו מהדלת האחורית. בעלי עוד בתור בחור בטרם נישאנו היהמגיע ליישוב במסגרת טנק המבצעים ועורך פעילויות שונות במקום וכן מגיע לשבתות וחגים.

בשלב מסוים ולאחר היכרות ארוכה איתו, משפחה מהיישוב ביקשה ממנו לסדר מניין לאמירת קדיש על אב המשפחה שנפטר, לאחר-מכן כבר ביקשו שידאג לבית-הכנסת העזוב ביישוב למניין בשבתות וחגים. בינתיים נישאנו והסידור הזה נמשך, בני היישוב הקצו לנו בית קטן שעמד לרשותנו בשבתות וחגים אליהם היינו מביאים איתנו בחורים מישיבות האזור להשלמת המניין.

אל השבתות הללו היינו מגיעים עם אוכל מוכן וצידניות עמוסות אוכל וכך התנהלנו תקופה מסוימת. ע''פ הוראת הרבי ולשאלת "ידידים מבינים" עוד לא עברנו לגור ביישוב מגורים של קבע, מה שהקנה לנו קבלה מוחלטת מצד בני היישוב שלא ראו בנו שום דבר מאיים מכיוון שהיה לנו תפקיד מוגדר מבחינתם עד כדי כך שדאגו לנו למקום מגורים.

עם הזמן כשראינו שהקרקע בשלה לכך עברנו לגור בישוב. בשבתות הראשונות ביישוב, הנוער ניסה לבדוק מה פשר "היצורים" האלו וערכו לנו ניסויים שונים, זרקו לנו ביצים על הדלת ופעם אחת בעת שישבנו לסעודת ליל שבת השליכו לנו פצצת סירחון לדירה.

בעלי יצא, והנערים כמובן התחבאו מחשש לתגובה זועמת אך להפתעתם הוא קרא לעבר החצר "אנו יושבים עכשיו לאכול את סעודת השבת, אתם מוזמנים להיכנס". אט-אט הם יצאו ממחבואם והתיישבו עימנו לקידוש.

מאז הפך העניין למנהג קבוע קבוצת הנערים הזו ישבה לאכול עימנו מידי שבת בערב במשך שנים. היום הם כבר בעלי משפחות ועדיין ישנו קשר אמיץ וחם מאד בינם לבין משפחתנו.

הכח הנשי בשליחות: הכח הנשי הוא כח שממיס.

פעמים רבות כשאני נמצאת עם בעלי במסגרת תפקידים כאלו ואחרים המצריכים השפעה, אוטומטית ההימצאות של אישה במקום, שוברת את המחיצות והיחס נהיה שונה, מקבל יותר וההתנגדות בעצם נעלמת.

מסר: השליחות מזמנת לנו תובנות עמוקות מאד על החיים. לכל אדם יש את הקשיים אותם הוא צריך לעבור בחייו, כאשר יוצאים לשליחות כל הקשיים האלו מנותבים למקומות טובים, במקום להתמודד עם קשיים כואבים ושוברים אתה בעצם מתמודד עם מכשולים כלכליים, כמות מועטת מהמצופה באירוע וכו'...