סלט הרינג רוסי - פרשמק ● מתכון מסביב לעולם

"פחד ואימה נוראים נפלו על כולנו. האחת והיחידה שגילתה תושייה, קור-רוח ועזות נפש הייתה סבתא מנוחה. היא לקחה גרזן בידה, נעמדה ליד מפתן הדלת וצעקה: 'אני מניפה גרזן בידי, מי שיעז להיכנס לביתנו, אכרות את ראשו!' ואז אירע הלא יאומן - אותם שודדים גיבורים, נבהלו מדבריה של סבתא, ברחו ונמלטו" ● בפנים: הכתבה האחרונה בסדרת הכתבות ההיסטוריות על קהילות חב''ד מימים עברו ומתכון לשבת מתכון פרשמק

מאת שלומית

העיירה קרלביץ ממוקמת בצפון אוקראינה בשכנות לעיירה קונוטופ. היא משמשת כ-'מרכז' לכפרי הסביבה, כיוון שיש בה תחנה בה עוברת הרכבת שנוסעת בקו קייב-מוסקבה. בימי עבר הייתה העיירה קרלביץ מלאה בהווי חיים יהודיים תוססים הספוגים ברוח חסידות חב''ד.

יהודים תמימי דרך היו תושביה, כולם שומרי מצוות – מתוכם היו גם מספר תלמידי חכמים ובני-תורה והיתר היו יהודים פשוטים. הקרבה לחסידות חב"ד הייתה משותפת לכל יהודי המקום. נוסח התפילה בבתי הכנסת היה על פי נוסח האר"י, וההנהגות היו במנהגי חב''ד. רבים הגדירו את קרלביץ, בגלל הניחוח החב''די המובהק שלה, בכינוי "עיירה חסידית".

עשרת אלפים נפשות נמנו על האוכלוסייה בקרלביץ, כאשר כמאתיים משפחות מתוכם- יהודיות. בין היהודים והגויים שררו לרוב יחסים תקינים ובאופן כללי, האווירה בקרלביץ הייתה רגועה.

אנשים עמלי כפים היו התושבים של קרלביץ, לא עשירים באופן מיוחד אך גם לא עניים מרודים. בתי האבן הישנים וצמודי הקרקע, החצרות הקטנות סביבם ובעלי-החיים וערוגות הירקות, שיוו לעיירה מראה פסטורלי וכפרי שכן רוב בני המקום התפרנסו מגידולים אלו שגידלו בחצרות ביתם.

כמעט ולא היו כבישים סלולי-אבן בעיירה. שבילי עפר בלבד עברו בין בתי העיירה ומרכזי הקהילה, ובימי החורף, כשירדו גשמים רבים, הפכו השבילים הללו לשלוליות בוץ ענקיות, בעוד הילדים נהנים לשחק בערימות השלג והבוץ שנערמו בחוצות העיירה.
טחנת הקמח עמדה בקצה העיירה בסמוך לנחל זורם, היא סיפקה את תוצרתה לתושבי העיירה וכן לתושבי הכפרים הסמוכים. בימי הקיץ החמים היו הילדים יוצאים לרחוץ במי הנחל.וקולות הצהלה שלהם נשמעו בכל העיירה.

מרבית הגברים בעיירה מצאו את פרנסתם דווקא מחוץ לעיירה, בשווקים העירוניים, בירידים הגדולים ובהצגת מרכולתם לתושבי הכפרים הסמוכים. בתחילת השבוע הייתה העיירה מתרוקנת מרוב הגברים שיצאו לעבוד.

בקרלביץ היו ארבעה בתי כנסת: "בית הכנסת הישן", "בית הכנסת החדש", "בית הכנסת של השוק" ו"השטיבל". ה"שטיבל" שהיה מבנה מפואר ומהודר, היה מלא במשך היום במבוגרים ובילדים מבני המקום. רב העיר והחסידים הנכבדים התפללו בדרך כלל בשטיבל. בכל ימות השבוע היו שאר בתי הכנסת ריקים יחסית כיוון שכאמור יצאו מרבית הגברים למצוא את פרנסתם בדרכים. תפילת שחרית הייתה נערכת במהירות ומיד בסיומה אצו האנשים לעמל יומם. רק עם שקיעת החמה, התקבצו אי-אלו מניינים דלילים לתפילת ערבית ומעטים נשארו גם לשיעורי תורה.

בשבתות המצב היה שונה בתכלית. בתי הכנסת היו מלאים מפה לפה, שוקקים חיים של תפילה ותורה. המבנה בו שכן ה'תלמוד תורה' של העיירה הה עתיק ומיושן, והיו בו כמה חדרים בהן למדו כל ילדי הקהילה.

סביב השמחות המשפחתיות, היה חלק נכבד מהווי הקהילה. שמחה אצל אחת המשפחות, הייתה לשמחתה של כל הקהילה. הסכם בלתי רשמי התקיים שנים רבות בין נשות הקהילה, כאשר כשישנה שמחה משפחתית בעיירה, כולן נחלצות לעזרה בבישול ובאפייה. הנשים היו שולחות חלק ניכר מהכיבוד הדרוש. את החופות העמידו ברחבה הגדולה הסמוכה לבית הכנסת, והשמחות נמשכו שעות ארוכות אל תוך הלילה בשירה וריקודים.

ארבע משפחות חב"דיות ענפות גרו בקרלביץ, ביניהן נקשרו קשרי משפחה רבים: קרסיק, שפירא, דוברבסקי ורובינסון. עם השנים הפכו ארבע המשפחות לשבט גדול ומסועף כשכמעט כל בני המקום קשורים זה לזה בקשרי משפחה וחיתון. הותיקה מבין משפחות אלו, הייתה משפחת קרסיק. כתשעה עשורים התגוררה משפחת קרסיק בעיירה. הראשון מבני המשפחה שהגיע להתגורר בעיירה היה הרב דוב-בער קרסיק, ששמו המקורי היה רובינסון ושינה את שמו מפני אימת הצבא. הוא בא לעיר בשנת תרי"ג, וכיהן בה כרב, מאז התגוררו יוצאי חלציו וגם אחייניו ובניהם ממשפחת רובינסון בקרלביץ במשך כתשעים שנה, עד שנת תש''ב, עם חיסול יהודי העיר על-ידי הנאצים ימ"ש.
לאחר עליית הקומוניסטים לשלטון, נסגרו החיידרים וגם נאסר לקיים שיעורים ולימודי יהדות. בתי הכנסת בעיירה נסגרו גם על ידי השלטונות. תקופה קצרה לאחר גל הגזירות האלו, נפתח מנין תפילה חשאי בביתו של בן ציון רובינסון. בשנת תרפ"ד אף הוקם שם מקווה טהרה, לבניית המקוה סייע אדמו"ר הריי"צ. בחורף תרפ"ז שיגרו תושבי קראלביץ לאדמו"ר הריי"צ בקשת עזרה לתקן את המקווה.

לאחר מלחמת האזרחים הסתובבו בין העיירות והכפרים כנופיות פורעים ששדדו ובזזו מכל הבא ליד. בשל שנאת ישראל, פואעים אלו התנקלו במיוחד ליהודי העיירות והכפרים. ביום חורפי אחד הגיעה כנופיית שודדים לקרלביץ. כמה מהפורעים באו לביתו של הרה"ח ר' מנדל קרסיק. על שאירע בבית, סיפר ר' אייזיק קרסיק:

"נשמעו דפיקות איומות על דלתות ותריסי ביתנו, צעקות רמות ומחרישות אוזניים: 'פתחו מיד את הדלת!' בבית היו הסבא הישיש חיים בן-ציון, אשתו סבתא מנוחה, אמי מרים, אני ואחיותיי. אבי מענדל, לא היה בבית באותה שעה. פחד ואימה נוראים נפלו על כולנו. האחת והיחידה שגילתה תושייה, קור-רוח ועזות נפש הייתה סבתא מנוחה. היא לקחה גרזן בידה, נעמדה ליד מפתן הדלת וצעקה: 'אני מניפה גרזן בידי, מי שיעז להיכנס לביתנו, אכרות את ראשו!' ואז אירע הלא יאומן - אותם שודדים גיבורים, חזקים ועזי נפש, נבהלו מדבריה של סבתא, ברחו ונמלטו".

לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, עזבו –למרבה המזל- חלק מחסידי חב"ד את קרלביץ ובזכות כך חייהם ניצלו. אך אלו שנותרו בעירה ראו שאת שמי המקום מתקדרים עם הגעת המלחמה לאזורם. במנחם אב תש"א, נכנסו הנאצים ימ"ש לקרלביץ והחלו באופן מידי בהשמדת היהודים שנשארו בעיירה. בתחילת שנת תש"ב ריכזו הנאצים ימ''ש את יהודי העיירה בחצר המרכז הרפואי בקרלביץ, שם נורו כולם למוות. הי''ד

מתכון פרשמק: סלט דג מלוח (סלט ייחודי של יהודית ברית המועצות)

רכיבים:
● 1 תפוח
● 1-2 פילה הרינג
● 2 ביצים קשות
● 1 בצל
● מספר עלי פטרוזיליה לקישוט
● חצי כפית מלח
● כפית פלפל שחור
● כפית מיונז
● 4 פרוסות לחם

אופן ההכנה:
מניחים את פרוסות הלחם במחבת חם ומטגנים אותן עד להשחמה.
מגרדים את התפוח, הבצל וביצה אחת בפומפייה על החלק הדק שלה. מוסיפים את ההרינג וחותכים עם סכין דק את כל התערובת. עדיף לחתוך בסכין ולא באמצעות בלנדר, כך הטעם יוצא יותר ביתי.

מוסיפים קצת מלח (הדג מלוח גם כך מלוח), מוסיפים כפית פלפל שחור וכפית מיונז. מערבבים היטב עם כפית ומורחים על פרוסות הלחם.

לקישוט ניתן לשים את עלי הפטרוזליה. לסיום מגרדים עם פומפיה את הביצה הנוספת על כל הפרוסות הלחם.

לבריאות!

הצטרפו עכשיו לכל החדשות החמות של 'קול חב"ד' בווטסאפ

למקרה שפספסתם

הוסף תגובה

0 תגובות

נצפה באתר

עוד באתר