קטעים מהכתבה מאת אהרן גרנביץ' גרנות

כמה פעמים ראיתם תמונה שבה נראים רבבות מבני המגזר החרדי ואמרתם לעצמכם, "כולם נראים אותו דבר, איך בכלל אפשר להבדיל ביניהם"? אז זהו, שלא. כשם שלא כל החיילים דומים, ולכל יחידה התג, הסמל והכומתה שלה, כך גם צבא החרדים. לכל שבט הסמל שלו, לכל חצר חסידית הלבוש שלה, ואפילו צורת התספורת. אם תקראו את הכתבה שלפניכם תוכלו להפתיע את ידידיכם החרדים ולשאול אותם בידענות "נכון שאתם חסידי בלופלוקשן?" ידידיכם יצקצקו בהנאה, "איך אתה יודע, היית פעם דתי?" ואם תשיב בשלילה, הם יהיו בטוחים שאתה בדרך לחזרה בתשובה.

ניגש למלאכה ונפרק את הדבוקה השחורה הזאת שנקראת 'חרדים', ופתאום תיווכחו לדעת כמה הם שונים זה מזה.

הלבוש, על פי התפיסה החרדית, הוא חלק מזהותו העצמית של האדם, וכאשר מנסה הוא במזיד או שלא במתכוון לחרוג מזהות זו, אמורים בגדיו להזכיר לו מי הוא ולאן הוא שייך. לא פעם שואלים אותי מכריי הרבים בחברה החילונית, "לא חם לך במעיל השחור הזה, בציצית הצמר?" אז תדעו, כל חרדי גאה מאוד בשבט שאליו הוא משתייך, אני נושא בגאווה את מדי חסידות גור שאליה אני משתייך. גאוות היחידה הזאת מתגברת על הרגשת החום.

הלבוש הליטאי המודרני

ליטאים ככלל ועמם גם הדור החדש של המגזר הספרדי שצמח בארץ ישראל המושפע מאוד מהזרם הליטאי, מודרניים בלבושם ומתאימים אותו (עד לגבול מסוים) לרוח האפנה האירופית האלגנטית. הלבוש כולל מכנסיים כהים כמובן וחולצה מכופתרת לבנה, חליפה קצרה, עניבה וכובע לבד. בכל שאר פריטי הלבוש יועדף תמיד הסגנון האלגנטי-סולידי על פני ה'זרוק'.

צורת הלבוש הליטאי והספרדי נולדה בתקופת ההשכלה במאה התשע עשרה. המשכילים זלזלו בבחורי הישיבה וכינו אותם בכינויי גנאי. רבי נתן צבי פינקל, הידוע בעולם החרדי בכינויו 'הסבא מסלבודקה', ביקש לעודד את רוחם של תלמידי הישיבות ולהעלות את ביטחונם העצמי ואת קרנם. הוא הלבישם בבגדים שנחשבו באותה תקופה כצעקה האחרונה באפנה: חליפה קצרה, מגבעת מודרנית, משקפיים עגולים ומקל הליכה. כך בדיוק הלכו גם הסטודנטים המשכילים באותה תקופה. הלבוש המהודר השתלב בשיטת המוסר שלו, אשר שמה את הדגש על "גדלות האדם". כיום ממשיכים בני המגזר החרדי הליטאי ללכת בבגדים קצרים. בימינו הם אמנם לא אפנתיים, אך לציבור החרדי יש אפנה משלו, ובחורי הישיבה נשמעים לצווי אפנה אלה.

בקרב הציבור הליטאי אין הבדל משמעותי בין הלבוש של יום חול ללבוש של שבת, מלבד העניבה. הליטאים עונבים עניבה בדרך כלל רק בימי חג ומועד. מובן שלכל אחד יש לבוש לשבת ולבוש ליום חול. בשבת החליפה תהיה מהודרת יותר, וכך גם המגבעת. בציבור הליטאי מתהלכים בחליפות ארוכות רק רבנים וראשי ישיבות, וכן תת-מגזר בקרב הליטאים, תלמידי הרב אברהם ישעיהו קרליץ זצ"ל הידוע בכינויו ה'חזון איש'. תלמידיו המחמירים ידועים בשמם 'חזון-אישניקים'.

לא רק המתנגדים שמקורם מליטא ומרוסיה הולכים כך, יריביהם המרים ביותר של המתנגדים, חסידי חב"ד, אף הם הולכים בדיוק כמו הליטאים פרט לשבת. בשבת ילבשו חסידי חב"ד בגד עליון שלשת רבעי הנראה כמו מעיל של מנצח תזמורת, הנושא את השם 'סיטרוק'. חסיד חב"ד לעולם לא יסיר את כובע מעל ראשו. תוכלו לראות פעמים רבות את החב"דניקים, בעיקר בימים חמים, כשהם מסתובבים ללא חליפה, אך לעולם יישארו בכובע.

פרט לחסידי חב"ד שאינם נבדלים בלבושם מהליטאים, החסיד ניכר בדרך כלל בחליפתו המגיעה עד לשלושת רבעי מגופו, וחסידים ירושלמיים ותיקים לובשים מעיל שהוא מעין חלוק שחור הקרוי "חאלאט". הדשים עגולים וצרים בנוסח המיושן. לחאלאט שלהם יש חגורת בד, לא אבנט (המכונה גארטל) רגיל, הצמודה למעיל באמצעות לולאות וכפתורים המצויים בסופו.