שמואל מתן



פרץ נוסטלגי אפף אותי בכניסה לאולם התצוגה של מאזדה בתל אביב. פתאום נזכרתי ב-626 סטיישן ז"ל. היו לה מושבי קטיפה נהדרים, מיתלים נוקשים, מנוע נמרץ, מחיר תחרותי שהפך אותה לנפוצה כל כך והכי חשוב צמד מושבים בתא המטען. טרום עידן המאזדה 5 היא הייתה המיניוואן הכי אטרקטיבי במגזר. מאז עברו הרבה ליטרים של בנזין בבארות הנפט...  היום בעידן הג'יפונים והמיניוואנים אין צורך בזה והשש מגיעה לארץ עם תא מטען ללא מושבים אבל עם הרבה אופי ויופי.

בכל מבחן רכב מגיע אתנחתא, מניחים לרגע בצד את כל הנתונים, רשימת האיבזור וצריכת הדלק ומחפשים מקום מתאים לצילום. מצלמים את הרכב ממספר זוויות ואח"כ נותנים לעורך לבחור את חמשת התמונות הכי טובות ומשבצים בתוך הכתבה, בשילוב התמונות שמגיעות ממשרד היח"צ. הפעם הבחירה הייתה קשה, כל כך הרבה תמונות מרהיבות יש הפעם ולא שהחלפנו צלם... העיצוב של השש הוא פשוט אומנות!



אבל למאזדה יש בעיה, הסגמנט שקרוי בישראל "מכונית מנהלים" הולך ונכחד, כולם מחפשים היום ג'יפונים ולזה גם עיצוב מרהיב לא יעזור, ה-שש וואגון היא אלטרנטיבה לאניני טעם. זו מכונית לאנשים שמתעבים רכבי שטח 44X. ולא התמכרו או התפתו לתנוחת הישיבה הגבוהה של כביש-שטח, הם אוהבים לנהוג והם צריכים להעביר דברים גדולים.

לא מעט יצרנים נעצרים במפתן הדלת עם העיצוב, אבל במאזדה נתנו למעצבים להיכנס בפנים ומאד נעים לשבת בקבינה גם בשל העיצוב הנאה ובעיקר בשל המרחב הפנימי. הוסיפו לזה את הנדסת האנוש המצוינת, רשימת האיבזור הארוכה, מערכת המולטימדיה המקורית שכ"כ פשוט לתפעל אותה, כסא נהג שהתחבב על הגב שלי, מחשב דרך קל לתפעול, התנעה ללא מפתח וקבלו תבשיל מצוין שהישראלים אוהבים לאהוב, מה שמסביר את הפופולאריות הרבה לה זוכה השש. מה חסר? חלונות כהים מאחור, מדליק אורות אוטומטי ותא נוסעים קצת פחות קודר...



תא המטען לא גדול באופן מיוחד בשל הגלגל הרזרבי (438 ליטר בסה"כ). שני פטנטים אהבתי: הראשון הוא כיסוי תא המטען שנקרא "karakuri" שעולה ויורד יחד עם הדלת האחורית והשני אלו ידיות נסתרות בתא המטען  לקיפול מהיר של המושבים האחוריים.

אל אף העדפת המדור לדגם סטיישן בדרך כלל, יש יתרון ברור בשש לגירסת הסדאן. מסתבר שכדי להגדיל את  נפח תא המטען הקטינו במאזדה את מרווח הברכיים ליושבים מאחור, כך שאם אתם יושבים בדרך כלל במושב האחורי, יכול להיות שגירסת הסדאן תתאים לכם יותר. בנוסף תעלת ההינע מחסלת את המקום לנוסע אמצעי (את האמת עדיף, כך אפשר ליהנות מהמשענת המרכזית עם מחזיק הכוסות...)




אחרי 446 מילים על עיצוב ושימושיות הגיע הזמן לדבר על "זום זום". הרי "כולם יודעים" שמאזדה שש ספורטיבית... בשביל מקדם הגרר, השש נמוכה והישיבה עוד יותר נמוכה וקרובה לכביש, גם הגג קרוב לראש ואפילו החלונות צרים, עכשיו כנסו עם כל זה לכבישים מפותלים ותתחילו ליהנות, יש כיסוי מאחורי האמירה הספורטיבית של השש והיא יציבה ואוחזת היטב באספלט גם כשמנסים להוציא אותה משלוותה.



המנוע שמלווה את השש הוא בנפח 2.000 סמ"ק בעל פיצול אישיות. מצד אחד הוא חובב טורים גבוהים ומצד שני מכויל לחיסכון בדלק ועם הסתירה הזו נאלצתי להתמודד במהלך המבחן.  הרצון לנהיגה מהירה דורש לחיצה הגונה על דוושת התאוצה ומעלה את מד סיבובי המנוע למספרים בלתי חסכוניים בעליל, במיוחד שקרוב לאצבעות ממוקמות ידיות העברת הילוכים שמספקות הרבה פאן (ורעש...) ומצד שני אני אמור לכתוב עד כמה השש הזו חסכונית בדלק ועד כמה מערכת העצור וסע שלה עובדת בזריזות וחוסכת דלק...

אבל זמן המבחן הפעם היה קצר יחסית ורק הצד הספורטיבי נבדק עד תום ושם הורגש צורך במנוע חזק יותר... את החלק של החיסכון בדלק השארתי למבחן הבא... (בתקופה הקרובה אמורה לנחות בישראל שש משודרגת עם שינויים מינוריים הנוגעים בעיקר למסך המולטימדיה)

הגיע זמן סיכום: אם אתם לא מהטיפוסים שהולכים (או נוסעים) עם עדר הג'פונים, השש הספורטיבית שווה בדיקה. היא עולה כמו מרבית מתחרותיה לקבוצה 167.000 ₪ היא מציעה עיצוב מדהים, הנדסת אנוש  מצוינת, נהיגה ספורטיבית ותא מטען שימושי בגירסת הוואגון ובנוסף לכל היא מאזדה! שזה אומר שוק יד שנייה לוהט ותוסס... אם רק תרצו למכור.

מתחרים לקטגוריה: אופל אינסיגניה ויונדאי i40.