הרב מנחם ברוד

שאלת המסתננים מאפריקה הייתה אמורה להיות פשוטה למדיי. מדינות רבות מתמודדות עם הגירה בלתי-חוקית של מבקשי עבודה, וכל מדינה נוהגת לגרש את המסתננים הבלתי-חוקיים לארצותיהם. בעצם, הסערה הציבורית הייתה אמורה להתמקד בנקודה אחת – הפעלת לחץ על הממשלה לטפל בבעיה ולחדול מלנהוג אוזלת-יד בנושא.

אבל פתאום התחלנו לשמוע את המקהלה הקבועה של 'אוהבי האדם', שוחרי 'זכויות האדם', הדואגים לחוליי העולם כולו. מי שתבעו להחזיר את המסתננים לארצות מוצאם הוצגו כגזענים שונאי זרים. התקשורת החלה לספר על אומללותם של אותם מסתננים, בניסיון לעורר רגשות רחמים וחמלה.

מתברר שגם בסוגיה זו העמדות מוכתבות מראש, והן נובעות משאלה מרכזית אחת – האם אנחנו באמת רוצים לקיים כאן מדינה יהודית.

שאיפה לכרסם

גורמים רבי-עוצמה פועלים בהתמדה בשאיפה לכרסם ביהודיותה של המדינה. הם מפעילים מאות ארגונים, באמצעות קרנות אדירות, שמאחוריהן מעצמות זרות. בשנים האחרונות נחשף קצה הקרחון של מעללי 'הקרן לישראל חדשה', השולחת זרועות תמנון לכל תחום בחיינו, בשאיפה לרוקן את החברה הישראלית מנשמתה היהודית ולהפוך אותה לעוד דמוקרטיה מערבית, נטולת זהות ומשמעות.

אותם גורמים חותרים תחת המאמץ הביטחוני וההתיישבותי. הם יילחמו על זכותם של בדואים להשתלט על אדמות ולבנות בלי היתר, אך יתבעו לעקור בתים של יהודים במגרון ובבית-אל. הם יתייצבו לימין ערבים הכובשים שכונות שלמות בערים יהודיות, אך ירעישו עולמות נגד כניסת יהודים לבית שנקנה כדת וכדין בחברון. הם דוגלים בהעלאת גויים גמורים לישראל ובפתיחת שערי הארץ לעובדים זרים ולמהגרי עבודה אפריקנים.

הצפת המדינה בבליל של גויים משרתת את השאיפה הפנימית של הגורמים האלה. ככל שיהיו כאן יותר גויים, יהיה אפשר לתבוע בשמם הפעלת תחבורה ציבורית ובתי-עסק בשבתות, עריכת נישואין אזרחיים, הכללת דתות זרות בתכניות הלימודים, הכרה בגיורים פיקטיביים, העלאת גויים גמורים ורישומם כיהודים, מלחמה בדת-ישראל, ועוד ועוד.

המאבק הזה מתנהל באמצעות שלושה ראשי-חץ: הראשון הוא אותם ארגוני 'זכויות אדם' (כביכול); השני הוא התקשורת, המתגייסת בחדווה לקמפיינים של אותם ארגונים; וראש-החץ השלישי הוא מערכת המשפט, שאף היא מזדהה עם האג'נדה הזאת, וכמעט אינה מניחה לכנסת ולממשלה לממש את רצונו של רוב העם.

מאבק משולב

אין לנו שום סיבה להתנצל על רצוננו לחיות במדינה יהודית. אם זו תחדל חלילה מלהיות מדינה יהודית ותיהפך למדינת כל אזרחיה, בכך תאבד את זכותה המוסרית על הארץ הזאת. כי באמת, באיזו זכות באים אזרחים מכל מיני מדינות בעולם ומשתלטים על הארץ? זכותנו האחת והיחידה נובעת מהיותה של הארץ ארצו של העם היהודי, ומזכותו של העם היהודי לשוב אל נחלתו.

המאבק של הגורמים הזרים נגד ההתיישבות בארץ-ישראל, נגד זכותה של המדינה לסלק מכאן מסתננים לא-יהודים ונגד ערכי הדת היהודית מוכיח עד כמה שלושת המרכיבים האלה כרוכים זה בזה. מתברר ששלמות התורה, שלמות העם ושלמות הארץ הן למעשה מקשה אחת.