מערכת COL
|
יום כ"ו אלול ה׳תשע״ה
10.09.2015
ליובאוויטש תשע"ה: במקום האובדן, קמה תנופה ● מיוחד
מבט לאחור על פני שנת תשע"ה, העומדת בעוד מעט קט לפרוש כנפיה לטובת שנת תשע"ו הניבטת מבין החרכים, מפגיש את המרפרף עם שני אירועים קשים, גדולים ומשמעותיים שפקדו את עדת חסידי חב"ד בזו השנה ● כל אחד משני המאורעות הללו צפן בחובו שבר גדול וקשה מנשוא. באורח פלא שמימי, שאך ורק יד ההשגחה אחראית לו, במקום החלל הגדול והאובדן הבלתי נתפס, קמה תנופה גדולה ומעוררת השתאות שאין מי שעומד נכחה ואינו נפעם ליובאוויטש תשע"ה
(באדיבות JEM)
בנימין ליפקין
"ממשיכים". זו הייתה הכותרת של גיליון 'שיחת השבוע' שהופיע בבוקר יום שישי, ח' בתמוז תשנ"ד, חמישה ימים בלבד לאחר ששקעה השמש בצהרים בהסתלקות אבינו רוענו, כ"ק אדמו"ר זי"ע, בג' בתמוז.
העולם היהודי כולו עצר באותם ימים את נשימתו לנוכח הסתלקות מנהיג ישראל ואוהבו. יהודים שומרי תורה ומצוות לצד גויי הארץ עסקו בשאלה מה יעלה בגורלה של התנועה החסידית הגדולה בתבל שהייתה כמגדלור וכעמוד אש לפני המחנה בכל מקום בעולם שבו דורכת כף רגל יהודית. המסר הרשמי הפומבי הראשון שיצא מטעם הגוף הרשמי של חב"ד ארץ הקודש היה אותו גיליון שבראשו התנוססה הכותרת האמורה ובמרכזו תמונה בוהקת של הרבי.
במבט לאחור, אין ספק כי היה כאן שילוב של סייעתא דשמיא מופלאה, התנוצצות ראשונה של ההבטחה הנצחית "כי לא יעזוב הרועה צאן מרעיתו" עם תעצומות נפש מדהימות אשר ניתנו בידי העושים במלאכת הקודש – לכוון לדעת עליון ולהבהיר קבל תבל ומלואו, את רוחה של אותה שבועה אשר נשמעה בציון הקדוש ברגע הנורא מכל, מפי השליח, איש מסירות הנפש, הרב שלמה קונין: "רבי, בשם חבריי השלוחים, הנני מבטיח, הנני נשבע, נמשיך את עבודת השליחות, נשמור את המוסדות ונפתח אותם כרצון קודשו של הרבי".
מבט לאחור על פני שנת תשע"ה, העומדת בעוד מעט קט לפרוש כנפיה לטובת שנת תשע"ו הניבטת מבין החרכים, מפגיש את המרפרף עם שני אירועים קשים, גדולים ומשמעותיים שפקדו את עדת חסידי חב"ד בזו השנה. כל אחד משני המאורעות הללו צפן בחובו שבר גדול וקשה מנשוא. באורח פלא שמימי, שאך ורק יד ההשגחה אחראית לו, במקום החלל הגדול והאובדן הבלתי נתפס, קמה תנופה גדולה ומעוררת השתאות שאין מי שעומד נכחה ואינו נפעם.
● ● ●
בראשית חורפה של השנה החולפת הוכה עולם השליחות במכה קשה ואיומה עם הסתלק ממנו, שליח הרבי לצרפת, הרה"ח ר' שמואל (מולע) אזימוב ע"ה, דמות מופת, ראש וראשון לצבא השלוחים ומודל עולמי להצלחה בקנה מידה עצום שאין ולא היה לו אח ורע.
יהדות צרפת איבדה את האיש שאחראי יותר מכל אדם אחר לאימפריית התשובה היהודית שהדביקה בלהטה מאות ואלפים שנטשו הכל והיו לאבוקה בוערת של תורה, חסידות ויראת שמים.
אם לא הייתי נוסע אישית לצרפת, כדי לעמוד מקרוב על התופעה על מנת להביא אותה, בשלמותה ובשיא היקפה, לקוראי 'המבשר' בעריכתי, לא הייתי מאמין לפלא הגדול שראיתי במו עיניי.
הרב שמואל אזימוב ע"ה
מצד אחד, תחושת אבל קשה קידמה את פניי על כל צעד ושעל. ראיינתי במרוצת הביקור שלושה עשר אישים שונים, דמויות מפתח בתחנות השליחות של ר' מולע. לא היה אחד מהם שלא פרץ בבכי במהלך השיחה בהציגו את עצמו כיתום מאב על כל המשתמע מכך. בתופעה זהה נתקלתי בקרב אברכים צעירים שהיו כבר דור שני לבעלי התשובה של ר' מולע שהכאב העמוק נשקף מפניהם וניבט מכל חזותם.
מצד שני, באותה עוצמה ובאותו להט, ראיתי וגם שמעתי כיצד מיד עם מלאות השבעה ננקטים כל המאמצים על מנת לוודא ששערה לא תיפול מראשה של האימפריה הגדולה של ליובאוויטש צרפת, שאיש לא יכול ולא יוכל לגעת בקצה שולי אדרתה.
נדהמתי לגלות כיצד הקלישאה שלפיה התפוח לא נפל רחוק מהעץ, מתקיימת הלכה למעשה בשני בניו שהותיר אחריו ר' מולע, ייבדלו לחיים טובים וארוכים, שלצד היותם כאלו שבאמת ובתמים לא מחזיקים כל גרם של טיבותא לנפשייהו (אין לי ספק שאני עתיד 'לחטוף' על החירות שנטלתי על עצמי בעצם הרמתם על נס, ללא רשות), הם עצמם מנצחים אישית על מסכת של פעילות מסועפת ורבת זרועות, מן המסד ועד הטפחות שכל שליחות בכל מקום אחר בעולם יכולה רק להתקנא בה.
מדהים לא פחות היה להיווכח במו העיניים בתחושת ההתבטלות העצומה של כלל אנ"ש פריז (עשרת אלפים נפש, בלעה"ר) כלפי שני הבנים הללו וההפנמה לכל אורך שדרות צמרת הנהלת המוסדות כי על פיהם יישק דבר, במסגרת הוועד שהשכילו להקים מיד עם תום השבעה.
● ● ●
ערב יום ההילולא כ"ד טבת הזדעזעה קהילת חב"ד בארץ ובעולם לנוכח פטירתו הפתאומית של מרא דאתרא דכפר חב"ד, הגה"ח רבי מרדכי שמואל אשכנזי ע"ה, בכיר וגאון רבני חב"ד בארץ ובעולם – בעודו עושה את דרכו לעיר הקודש צפת על מנת לעלות על קבר אביו שנפטר ביום זה.
המנחמים הרבים מכל חוגי הקשת התורנית שפקדו את הבית בכפר חב"ד ביטאו את החלל הגדול שנפער בעולם הפסיקה התורנית החב"דית. הסיפורים הרבים שסופרו מכל עבר העניקו מוחשיות למפורסמות אשר אינן צריכות ראיה להיותו של הרב דמות מופת ששילבה גאונות מדהימה בתורה על כל מכמניה ובד בבד חסיד אמיתי, חכימא דיהודאי, מנהיג ואיש אשכולות.
בתווך היו הבריות מתהלכות ושחות אודות הריק הגדול שעלול להיווצר באחוזת ממלכתו התורנית של הרב, שעל פיו נשק בה דבר עד כה. איש לא יכול היה לשער ולנחש מה יקרה בכפר חב"ד ביום שאחרי הפטירה הפתאומית. הכל היה לוט בערפל. בלתי נודע. מלבד העובדה שהייתה נהירה לכל מי שהיה בקי בעובדות, לפיה רצונו הברור של הרב היה לראות את בנו בכורו יורש את מקומו, איש לא יכול היה לשער אל נכון כיצד תיראה ההנהגה וכיצד ייראה הכפר בעידן החדש.
(צילום: י. בלינקו, COL)
שמונה חודשים חלפו מאז עלה הרה"ג רבי מאיר אשכנזי יבלחט"א לכהן פאר תחת אביו. היושבים ראשונה בכותל המזרח של עולם הרבנות בישראל, על חוגיו ומקהלות עדותיו, לא חדלים לדבר בהתפעלות אין קץ אודות המהפכה התורנית רבת הזרועות שמחולל הרב הצעיר והמבטיח בכפר חב"ד על בתי מדרשותיו, מוסדותיו, מפעליו והמוני תושביו כ"י.
ובתוככי הכפר – אברכים בני תשחורת לצד קשישים ברי שיבה שחים בהתרגשות אודות האכפתיות הקורנת מהרב המכתת רגליו להרביץ תורה, להוכיח בשער, לטפח ולהטפיח את דבר ה' זו הלכה, בשער בת רבים ובראש חוצות. מדהים להיווכח כי קביעת הנצח לפיה "את אשר יאהב ה' יוכיח", מתקבלת הלכה למעשה גם בקרב מושאי התוכחה והתקנות המבורכות והדברים מוצאים את ביטויים בשורה של מפנים והתפתחויות שתקצר היריעה מהכיל ומנות את כולם. בכפר חב"ד של שלהי תשע"ה אין צורך להאמין באמיתות: "וה' עמו – שהלכה כמותו". אפשר לראות זאת בעיניים.
*
את אותה אספקלריה ניתן להחיל על תנופת ההתעוררות התורנית שעליה מנצח בשלהי תשע"ה בית דין רבני חב"ד בארץ הקודש באמצעות היוזמה המבורכת של מיגון הטלפונים הסלולריים, מתוך דאגת אמת לעולמם הרוחני של המוני חסידי חב"ד, ומתוך שאיפת קודש כי לא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין לו רועה.
שנת תשע"ה מסתיימת אפוא בהמיה גדולה של תחושת הודיה על יתרון האור מתוך החושך הכפול והמכופל. אולם דווקא משום כך, איש אינו מתכוון לומר די בכך או להתנחם בכך. ערב ראש השנה מתדפק על דלתותינו, ערב החודש השביעי והמושבע בכל מילי דמיטב עולה בזיכרונותינו, קול שופרו של הרבי נשמע שוב באוזנינו ואנו מבקשים לברך בפה מלא מלכיות: רצוננו לראות את מלכנו, מלך ביופיו תחזינה עינינו!
"ממשיכים". זו הייתה הכותרת של גיליון 'שיחת השבוע' שהופיע בבוקר יום שישי, ח' בתמוז תשנ"ד, חמישה ימים בלבד לאחר ששקעה השמש בצהרים בהסתלקות אבינו רוענו, כ"ק אדמו"ר זי"ע, בג' בתמוז.
העולם היהודי כולו עצר באותם ימים את נשימתו לנוכח הסתלקות מנהיג ישראל ואוהבו. יהודים שומרי תורה ומצוות לצד גויי הארץ עסקו בשאלה מה יעלה בגורלה של התנועה החסידית הגדולה בתבל שהייתה כמגדלור וכעמוד אש לפני המחנה בכל מקום בעולם שבו דורכת כף רגל יהודית. המסר הרשמי הפומבי הראשון שיצא מטעם הגוף הרשמי של חב"ד ארץ הקודש היה אותו גיליון שבראשו התנוססה הכותרת האמורה ובמרכזו תמונה בוהקת של הרבי.
במבט לאחור, אין ספק כי היה כאן שילוב של סייעתא דשמיא מופלאה, התנוצצות ראשונה של ההבטחה הנצחית "כי לא יעזוב הרועה צאן מרעיתו" עם תעצומות נפש מדהימות אשר ניתנו בידי העושים במלאכת הקודש – לכוון לדעת עליון ולהבהיר קבל תבל ומלואו, את רוחה של אותה שבועה אשר נשמעה בציון הקדוש ברגע הנורא מכל, מפי השליח, איש מסירות הנפש, הרב שלמה קונין: "רבי, בשם חבריי השלוחים, הנני מבטיח, הנני נשבע, נמשיך את עבודת השליחות, נשמור את המוסדות ונפתח אותם כרצון קודשו של הרבי".
מבט לאחור על פני שנת תשע"ה, העומדת בעוד מעט קט לפרוש כנפיה לטובת שנת תשע"ו הניבטת מבין החרכים, מפגיש את המרפרף עם שני אירועים קשים, גדולים ומשמעותיים שפקדו את עדת חסידי חב"ד בזו השנה. כל אחד משני המאורעות הללו צפן בחובו שבר גדול וקשה מנשוא. באורח פלא שמימי, שאך ורק יד ההשגחה אחראית לו, במקום החלל הגדול והאובדן הבלתי נתפס, קמה תנופה גדולה ומעוררת השתאות שאין מי שעומד נכחה ואינו נפעם.
● ● ●
בראשית חורפה של השנה החולפת הוכה עולם השליחות במכה קשה ואיומה עם הסתלק ממנו, שליח הרבי לצרפת, הרה"ח ר' שמואל (מולע) אזימוב ע"ה, דמות מופת, ראש וראשון לצבא השלוחים ומודל עולמי להצלחה בקנה מידה עצום שאין ולא היה לו אח ורע.
יהדות צרפת איבדה את האיש שאחראי יותר מכל אדם אחר לאימפריית התשובה היהודית שהדביקה בלהטה מאות ואלפים שנטשו הכל והיו לאבוקה בוערת של תורה, חסידות ויראת שמים.
אם לא הייתי נוסע אישית לצרפת, כדי לעמוד מקרוב על התופעה על מנת להביא אותה, בשלמותה ובשיא היקפה, לקוראי 'המבשר' בעריכתי, לא הייתי מאמין לפלא הגדול שראיתי במו עיניי.
הרב שמואל אזימוב ע"ה
מצד אחד, תחושת אבל קשה קידמה את פניי על כל צעד ושעל. ראיינתי במרוצת הביקור שלושה עשר אישים שונים, דמויות מפתח בתחנות השליחות של ר' מולע. לא היה אחד מהם שלא פרץ בבכי במהלך השיחה בהציגו את עצמו כיתום מאב על כל המשתמע מכך. בתופעה זהה נתקלתי בקרב אברכים צעירים שהיו כבר דור שני לבעלי התשובה של ר' מולע שהכאב העמוק נשקף מפניהם וניבט מכל חזותם.
מצד שני, באותה עוצמה ובאותו להט, ראיתי וגם שמעתי כיצד מיד עם מלאות השבעה ננקטים כל המאמצים על מנת לוודא ששערה לא תיפול מראשה של האימפריה הגדולה של ליובאוויטש צרפת, שאיש לא יכול ולא יוכל לגעת בקצה שולי אדרתה.
נדהמתי לגלות כיצד הקלישאה שלפיה התפוח לא נפל רחוק מהעץ, מתקיימת הלכה למעשה בשני בניו שהותיר אחריו ר' מולע, ייבדלו לחיים טובים וארוכים, שלצד היותם כאלו שבאמת ובתמים לא מחזיקים כל גרם של טיבותא לנפשייהו (אין לי ספק שאני עתיד 'לחטוף' על החירות שנטלתי על עצמי בעצם הרמתם על נס, ללא רשות), הם עצמם מנצחים אישית על מסכת של פעילות מסועפת ורבת זרועות, מן המסד ועד הטפחות שכל שליחות בכל מקום אחר בעולם יכולה רק להתקנא בה.
מדהים לא פחות היה להיווכח במו העיניים בתחושת ההתבטלות העצומה של כלל אנ"ש פריז (עשרת אלפים נפש, בלעה"ר) כלפי שני הבנים הללו וההפנמה לכל אורך שדרות צמרת הנהלת המוסדות כי על פיהם יישק דבר, במסגרת הוועד שהשכילו להקים מיד עם תום השבעה.
● ● ●
ערב יום ההילולא כ"ד טבת הזדעזעה קהילת חב"ד בארץ ובעולם לנוכח פטירתו הפתאומית של מרא דאתרא דכפר חב"ד, הגה"ח רבי מרדכי שמואל אשכנזי ע"ה, בכיר וגאון רבני חב"ד בארץ ובעולם – בעודו עושה את דרכו לעיר הקודש צפת על מנת לעלות על קבר אביו שנפטר ביום זה.
המנחמים הרבים מכל חוגי הקשת התורנית שפקדו את הבית בכפר חב"ד ביטאו את החלל הגדול שנפער בעולם הפסיקה התורנית החב"דית. הסיפורים הרבים שסופרו מכל עבר העניקו מוחשיות למפורסמות אשר אינן צריכות ראיה להיותו של הרב דמות מופת ששילבה גאונות מדהימה בתורה על כל מכמניה ובד בבד חסיד אמיתי, חכימא דיהודאי, מנהיג ואיש אשכולות.
בתווך היו הבריות מתהלכות ושחות אודות הריק הגדול שעלול להיווצר באחוזת ממלכתו התורנית של הרב, שעל פיו נשק בה דבר עד כה. איש לא יכול היה לשער ולנחש מה יקרה בכפר חב"ד ביום שאחרי הפטירה הפתאומית. הכל היה לוט בערפל. בלתי נודע. מלבד העובדה שהייתה נהירה לכל מי שהיה בקי בעובדות, לפיה רצונו הברור של הרב היה לראות את בנו בכורו יורש את מקומו, איש לא יכול היה לשער אל נכון כיצד תיראה ההנהגה וכיצד ייראה הכפר בעידן החדש.
(צילום: י. בלינקו, COL)
שמונה חודשים חלפו מאז עלה הרה"ג רבי מאיר אשכנזי יבלחט"א לכהן פאר תחת אביו. היושבים ראשונה בכותל המזרח של עולם הרבנות בישראל, על חוגיו ומקהלות עדותיו, לא חדלים לדבר בהתפעלות אין קץ אודות המהפכה התורנית רבת הזרועות שמחולל הרב הצעיר והמבטיח בכפר חב"ד על בתי מדרשותיו, מוסדותיו, מפעליו והמוני תושביו כ"י.
ובתוככי הכפר – אברכים בני תשחורת לצד קשישים ברי שיבה שחים בהתרגשות אודות האכפתיות הקורנת מהרב המכתת רגליו להרביץ תורה, להוכיח בשער, לטפח ולהטפיח את דבר ה' זו הלכה, בשער בת רבים ובראש חוצות. מדהים להיווכח כי קביעת הנצח לפיה "את אשר יאהב ה' יוכיח", מתקבלת הלכה למעשה גם בקרב מושאי התוכחה והתקנות המבורכות והדברים מוצאים את ביטויים בשורה של מפנים והתפתחויות שתקצר היריעה מהכיל ומנות את כולם. בכפר חב"ד של שלהי תשע"ה אין צורך להאמין באמיתות: "וה' עמו – שהלכה כמותו". אפשר לראות זאת בעיניים.
*
את אותה אספקלריה ניתן להחיל על תנופת ההתעוררות התורנית שעליה מנצח בשלהי תשע"ה בית דין רבני חב"ד בארץ הקודש באמצעות היוזמה המבורכת של מיגון הטלפונים הסלולריים, מתוך דאגת אמת לעולמם הרוחני של המוני חסידי חב"ד, ומתוך שאיפת קודש כי לא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין לו רועה.
שנת תשע"ה מסתיימת אפוא בהמיה גדולה של תחושת הודיה על יתרון האור מתוך החושך הכפול והמכופל. אולם דווקא משום כך, איש אינו מתכוון לומר די בכך או להתנחם בכך. ערב ראש השנה מתדפק על דלתותינו, ערב החודש השביעי והמושבע בכל מילי דמיטב עולה בזיכרונותינו, קול שופרו של הרבי נשמע שוב באוזנינו ואנו מבקשים לברך בפה מלא מלכיות: רצוננו לראות את מלכנו, מלך ביופיו תחזינה עינינו!
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
