וללבן שתי בנות ● הרב אבינועם אהרוני, אור בפרשה
הרב אבינועם אהרוני
הקדמת העורך
פרשת השבוע מספרת אודות ירידתו של יעקב אבינו לחרן, שם הוא נושא לנשים את לאה ורחל, בנותיו של לבן. למרות שהן לאה והן רחל היו נשיו, מספרת לנו התורה כי יעקב אהב את רחל יותר, ואילו לאה הרגישה שנואה.
סיפורי התורה מהווים כמובן מעין "ספר ההיסטוריה" של עם ישראל, בו מתוארת בפרוטרוט לידתו של עמנו. אך מעבר לפן ההיסטורי קיים פן עמוק יותר. "תורה" מלשון "הוראה". בסיפורי התורה טמונים מסרים אותם מבקשת התורה להקנות לנו. חלק מן המסרים גלויים יותר ומובנים אף בהשקפה ראשונה וחלקם נלמדים בשלש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהם. מעבר לכך, לכל סיפור ישנו מסר "רוחני" יותר, "פנימי" יותר. תורת החסידות מגלה את הרובד הפנימי של סיפורי התורה ומקשרת רובד זה עם עבודת ה' של כל יהודי.
מהי הדמות הרוחנית אותה מייצג יעקב? מיהן לאה ורחל? מיהו לבן? מה הקשר ביניהם? מדוע אהב יעקב את רחל מלאה? מדוע זכתה לאה לשישה בנים ואילו רחל הייתה עקרה? ואיך כל זה מתקשר לעבודת ה' של כל יהודי?
כל זה במאמר שלפנינו:
לאה ורחל - אותיות הדיבור ואותיות המחשבה
מחשבות! מוחנו מלא בהם, אין רגע שלא מתרוצצות בראשינו מחשבות. אצל צדיקים קיים מערך בקרה פעיל המאפשר ואף יוזם רק מחשבות המתאימות לרצון ה'. אבל מי שלא זכה למדריגה זו (אף אם הוא "בינוני שבתניא"), הרי הוא מוצא את עצמו מידי פעם "מתעורר" ממחשבה שאיך שהוא "נפלה" למוחו.
מקור המחשבות הוא בנפש, והם מתגלות בתהליך שתחילתו הוא ב "כח המשכיל" שבנפש אשר "מושך" כביכל את המחשבות שבנפש אל מידת החכמה שבנפש. בחכמה הדברים עדיין לא מפורטים, הכל נמצא בנקודה אחת (כמו האות י').
מהחכמה מגיע דבר השכל אל הבינה, שם הדברים באים לידי פירוט באורך ורוחב בפירטי פרטים (כמו האות ה') ואף ב "צורות" (תמונות או אפילו אותיות כתב או מילים כפי שהם עדיין בשכלו של האדם). צורות אלו נקראות "אותיות המחשבה" או "עלמא דאיתכסיא" – עולם מכוסה, שכן מחשבותיו של האדם אינן גלויות לאחרים. בסופו של דבר משתלשלות אותיות המחשבה (בתהליך ארוך ומרתק) למידת ה "מלכות" שם הם נהפכים להברות בפי האדם, ואזי הם נקראים "אותיות הדיבור" או "עלמא דאיתגליא" – עולם גלוי, שכן ע"י הדיבור מתגלה המחשבה גם לזולת.
ברור כי אותיות המחשבה מצד עצמם נעלים יותר מאותיות הדיבור, שכן הם קרובים יותר לנפש, מופשטים יותר. ואולם, באותיות הדיבור ישנה מעלה שבהם ועל ידם מתגלית המחשבה לזולת.
כפי שהדברים הם בנפש האדם, כנ"ל, כך הם גם בעולמות העליונים. יש עולמות רוחניים שהם בבחינת "עלמא דאיתכסיא" מפני שהם כל כך גבוהים עד שהם מכוסים לא רק מעיני האדם אלא גם מעולמות ונבראים רוחניים אחרים. וישנם עולמות שהם בבחינת "עלמא דאיתגליא" שהם עולמות אשר אורם ניכר גם לדרגות הנמוכות מהם.
במאמר זה מסביר אדמו"ר הזקן כי "לאה" (שהיא האחות הגדולה יותר) רומזת על "אותיות המחשבה" – העולמות המכוסים שלמעלה, ואילו רחל (האחות הקטנה) רומזת על "אותיות הדיבור" – העולמות הגלויים שלמעלה.
לאה יולדת – רחל עקרה
על פי הנ"ל מסביר אדמוה"ז מדוע ילדה לאה שישה בנים. שכן מבואר בזוהר ובסיפרי החסידות כי ספירת הבינה נקראת גם "אם" (מלשון אמא) משום שע"י התבוננות ומחשבה (ספירת הבינה), מולידים מידות. לדוגמא, כאשר יתבונן האדם בחשיבות עשיית חסד, יוליד בליבו את מידת החסד, וכאשר יתבונן בגדלות ה' ואיך שה' הוא מלך וכו', יוליד בליבו את מידת הגבורה והיראה. וכיו"ב. ולכן ילדה לאה שישה בנים, כנגד ששת המידות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד.
אך רחל הייתה עקרה, כי רחל היא כנגד ספירת ה"מלכות" (אותיות הדיבור). ענינה של ספירת המלכות הוא גילוי של התוכן הרוחני שלמעלה ממנה, בדיוק כמו שאותיות הדיבור אינן מהות בפני עצמן אלא רק גילוי של אותיות המחשבה. במילים אחרות, ספירת המלכות בפני עצמה היא "עקרה" ואינה מולידה תוכן כלשהו, אלא רק מגלה תכנים שלמעלה ממנה.
מידתו של יעקב – אמת!
מידתו של אברהם אבינו היא מידת החסד "אברהם אוהבי". מידתו של יצחק הינה גבורה "פחד יצחק". ואילו מידת האמת היא מידתו של יעקב אבינו: " תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶסֶד לְאַבְרָהָם, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם" (מיכה פרק ז). וכהסבר המדרש: " כל הצדיקים תפסו כל אחד ואחד אומנותו. אברהם תפס את ברית המלה, יצחק תפס את התפלה ויעקב תפס את האמת שנאמר תתן אמת ליעקב" (ילקוט שמעוני פרשת שלח רמז תשמג). אך מהי "אמת"?
"אמת" מוגדרת בחסידות כ "נכונות תמידית" או כלשון הפסוק: " שְׂפַת-אֱמֶת, תִּכּוֹן לָעַד" (משלי י"ב, י"ט). על מנת שמציאות מסויימת תקרא אמיתית עליה להיות נכונה תמיד. חז"ל מכנים נחל הזורם שש שנים ונח בשנה השביעית כ "נחל כזיב", כי ב"אמת" אין שינויים. התורה היא תורת אמת ולכן לא ייתכנו בה שינויים. הדבר נרמז במילה "אמת" עצמה. שכן "אמת" מתחילה באות "א", מסתיימת באות "ת" ובאמצע האות "מ", לרמוז כי האמת נכונה מהתחלה ועד הסוף בקו יישר אחד העובר בדיוק במרכז!
עבודתו של יעקב אבינו היא לגלות את האמת שבכל דבר. כלומר - לגלות בדרגות התחתונות ביותר איך שהם המשך אחד ורציף של הדרגות העליונות ביותר, ולהיפך. לכן אהב יעקב את רחל יותר מלאה. כי רחל, בהיותה ספירת המלכות, הספירה האחרונה, מגלה את האמת בדרגות התחתונות ביותר. הדבר נרמז בשמו של יעקב – י' עקב. כלומר חיבור הדרגא העליונה ביותר הנרמזת באות י', כנ"ל. עם הדרגא הנמוכה ביותר שהיא כמו "עקב" – החלק התחתון ביותר בגוף האדם.
לבן מנשק לבניו ובנותיו
לבן רומז על דרגא רוחנית נעלית ביותר הנקראת "לובן העליון" שהוא מקור החסדים והרחמים הפשוטים. (אמנם כפי שהוא נשתלשל למטה בעולם הזה הרי הוא לבן הארמי שבהגדה של פסח נאמר עליו שהוא גרוע יותר מפרעה).
מטרתו של יעקב הייתה להמשיך את דרגת ה "לובן העליון" עד לעולם הזה, עד לרחל, כדי שכולם יזכו לגילוי דרגה זו כאן למטה. לשם כך עבד יעקב אצל לבן שנים כה רבות, על מנת להכשיר את התנאים הדרושים להמשכה זו. ואכן מספרת לנו התורה כי מסירותו של יעקב עשתה פרי: "וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר, וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו--וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם; וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן, לִמְקֹמו (ב) וְיַעֲקֹב, הָלַךְ לְדַרְכּוֹ" (בראשית ל"ב,א',ב')
"וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר" – בבוקר הוא זמן התגברות החסדים.
"וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו" – המשיך את החסדים העליונים בדרגות שלמטה ממנו.
"וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן, לִמְקֹמוֹ" – אל מקור החסדים והרחמים.
"וְיַעֲקֹב, הָלַךְ לְדַרְכּוֹ" – להמשיך את הלובן העליון ברחל – ספירת המלכות – אותיות הדיבור – עולם הזה הגשמי.
זמן הבית לעומת זמן הגלות
בזמן שבית המקדש היה קיים, האירה אז בחינת "רחל", כלומר ש "לאה" התגלתה בעולם הזה התחתון באמצעות "רחל" (המחשבה העליונה התגלתה בעולם התחתון והחומרי דרך ספירת המלכות), לכן היו אז נביאים וחכמים גדולים, מפני שהיה קל יותר להשיג בדרגות העליונות. ואולם, היתרון הגדול הזה מגיע עם חסרון. החיסרון באותיות הדיבור הוא שדיבור אינו מבטא בשלימות את המחשבה אותה הוא מתיימר לייצג. ולראיה – שני אנשים שומעים את אותם הדברים אך מבינים אותם באופן שונה. אז מצד אחד – הדיבור מגלה, אך מאידך – הוא מעלים. אילו יכלנו פשוט להתחבר למחשבות של הזולת אזי הייתה הבנתנו באופן אחר לגמרי. אבל "קריאת מחשבות" היא נחלתם של צדיקים ובעלי רוח הקודש בלבד..
מיום שחרב בית המקדש כבר לא מאירה בחינת "רחל" בא"י. אלא רק בחינת "לאה". החיסרון בכך הוא שעתה לא כל אחד יכל להשיג בדרגות נעלות כבזמן הבית. אך מאידך, הצדיקים הנמצאים בא"י, שהם "קוראי מחשבות", כלומר יכולים להתחבר לבחינת "לאה" באופן ישיר (שלא ע"י "רחל"), יכולים עתה להשיג השגות נעלות יותר ממה שיכלו צדיקים כמותם בזמן שבית המקדש היה קיים! כי עתה יכולים הצדיקים הללו להתחבר כביכול היישר אל "עלמא דאיתכסיא" ללא התיווך של "עלמא דאיתגלייא" ולהשיג את הדברים כמות שהם באמת! דוגמא לכך היה האריז"ל, שהשיג השגות עצומות מה שלא השיגו צדיקים גדולים בדורות הקודמים!
כל יהודי הוא יעקב
עם ישראל נקרא על שמו של יעקב אבינו ומכאן שלכל יהודי יש את הכח (כל אחד לפום שיעורא דיליה) לגלות בעולם את האמת – איך שהעולם הזה הגשמי הוא המשך ישיר ורציף לעולמות הרוחניים . זאת עושים על ידי לימוד התורה – תורת אמת, קיום המצוות בהידור והשפעה טובה על הזולת. ע"י כך מגלים בעולם את תכליתו האמיתית. שלימות גילוי זה יהיה לעתיד לבא שאז יקויים "כֹּה, אָמַר ה', שַׁבְתִּי אֶל-צִיּוֹן, וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם; וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת, וְהַר-ה' צְבָא-וֹת הַר הַקֹּדֶשׁ" (זכריה י"ב, ג') בגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימינו!
מאפשרים לכם לקבל
