מערכת COL | יום א' טבת ה׳תשע״ו 13.12.2015

הרב הלפרין השיק ספר חדש לחנוכה: 'ימים טובים עם הרבי'

לפני 38 שנים קרא הרבי בסוף חנוכה לעסקן הרב הכט וביקש לארגן התוועדות בסודיות שאפילו חברי המזכירות לא יידעו עליה ● שלושה סיפורים, מתוך כמאתיים, המתפרסמים בספר המיוחד על חנוכה, הראשון בסדרת הספרים החדשה 'ימים טובים עם הרבי', שצא לאור השבוע בעריכת הרב אהרן דב הלפרין הנרות מספרים
הרב הלפרין השיק ספר חדש לחנוכה: 'ימים טובים עם הרבי'
מה שעושה את חנוכה השנה שונה מכל השנים, זה הספר החדש 'ימים טובים עם הרבי' מיוחד לימי החנוכה, שבו כמאתיים סיפורים יחודיים וקטעים נדירים של 'יחידויות' ואמירות של הרבי.

הספר מוגש לפי נושאים הקשורים לחנוכה, ועורך הספר, הרב אהרן דב הלפרין, שהשקיע הרבה זמן ומחשבה בעריכת הספר, התבטא כי "השילוב של סיפורי המופת עם קטעי היחידויות הנדירים, יוצרים מסכת שלמה ומרתקת של השקפת הרבי בקשר לחנוכה, הנכונים גם לכל ימות השנה".

להלן שלושה מסיפורים המובאים בספר:

וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ

מספר פרופ' מנחם אלכסנברג:
- פעם שמעתי מהרבי שלא מספיק ליהודי להיות מרוצה מהעלייה שלו, שהוא קרוב לה'. העיקר הוא להוריד את הרוחניות כלפי מטה, לתוך העולם החומרי. שלא כמו בדתות אחרות שמחפשות להתרומם מחיי העולם, ביהדות מביאים את הרוחניות לתוך חיי היום-יום, לכל פן בחיים.

לאחר מכן נכנסתי לבנק בניו-יורק וראיתי פרסומת על תכנית חיסכון. זה היה בתקופת חנוכה. בשביל הנוצרים הם הניחו עץ אורן ועבור היהודים הציבו חנוכייה. שמתי לב שעץ האורן הוא משולש סגור עם הקדקוד כלפי מעלה. זה מסמל את הבריחה מהעולם החומרי שמתנגד לרוחניות, לכיוון מעלה. יש מלחמה ביניהם. המנורה הייתה בצורת משולש שהקדקוד שלו כלפי מטה, ולמעלה הוא פתוח עם הרבה קנים. זה מסמל את ההורדה של הרוחניות כלפי מטה, לתוך העולם שלנו, וגם הוא פתוח למעלה לקבל הרבה דרכים...

הרגשתי שקבלתי המחשה לדברי הרבי...

וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב

בשנת תשל"ו רכש עבור הרבי יהודי ושמו הרב קליין, חנוכייה מרהיבה ביופיה, שכולה עשויה זהב טהור. המנורה הורכבה ממאה וחמש-עשרה אונקיות של זהב, גובהה – עשרים וארבעה אינטשים, ועל המנורה נכתב "ערכתי נר למשיחי, י"א ניסן תשל"ו, נשיא ישראל". את המנורה הביא לבית הרבי בערב שבת נחמו לאחר חצות היום.
שנים מאוחר יותר, נודעו הפרטים הקשורים למנורה זו:

הרב קליין היה מקורב לבית רבי, וניחן בתמימות ובפשטות מיוחדת. באחד ממסעותיו בעולם, נתקל במנורה עשויה מזהב טהור שכולה נוצצת מבוהק. המנורה הרשימה אותו מאוד, הוא צילם אותה, נסע לאחת מחברות הייצור הגדולות בעולם, שמתעסקת במוצרים העשויים מזהב טהור, והראה לאנשיה את התמונה וביקש להזמין מנורה זהה לזאת שבתצלום.

בתחילה סירבו לקבל את ההזמנה, בטענה שהם חוששים שלא יוכלו לייצר מנורה מפוארת כזו, אך לאחר שהסביר להם הרב קליין שהמנורה מיועדת ל"נשיא ישראל הרבי מליובאוויטש", הסכימו לקחת על עצמם את המלאכה, והתפקיד הוטל על צורף יהודי נודע.

בערב שבת נחמו הביא את המנורה לבית הרבי. הרב קליין נכנס לבית ושוחח עם הרבנית אודות עניינים שונים. לאחר זמן-מה הראה לרבנית את המתנה העטופה שהביא.

"נאך א בעכער?" (=גביע נוסף?) שאלה הרבנית בתמיהה (הרב קליין כבר נתן פעם גביע במתנה לרבי).

לאחר שהסירה את העטיפה והמנורה נראתה במלוא הודה והדרה, השתוממה הרבנית מהיופי המיוחד של המנורה, ושאלה אותו:
- ויפל חובות דארפסטו יעצט אויסצאלען? [ = כמה חובות נטלת על עצמך לשם כך?].
השיב לה הרב קליין:
- בשעה שקונים לרבי מתנה, מקפידים מאוד שהכסף יהיה טהור ונקי, ולא באמצעות חובות.

הרבנית התעניינה כמה עלתה המנורה, והרב קליין סירב לספר לה, אלא אם-כן יורה לו הרבי לומר. לאחר מכן נודע שרק הזהב עצמו עלה עשרים אלף דולר.

הרבנית הוסיפה והתעניינה אם גם לו יש מנורה מפוארת בדומה לזו. הרב קליין השיב, כי לפני שש שנים רכש ב'איסט-סייד' מנורה בשישה דולרים, ובעבורו זה מספיק, אבל למלך חייבת להיות מנורת זהב.

מאוחר יותר נודע, שהרבנית הזמינה שולחן מיוחד עשוי ארד ועל שולחן זה הונחה המנורה.

הסיבה לכך שהרב קליין בחר לחרוט על המנורה דווקא את הפסוק "ערכתי נר למשיחי", נעוצה במעשה שסיפרה לו פעם הרבנית:

בכמה הזדמנויות הביעה הרבנית לפני הרבי את משאלתה שהיא מעוניינת מאוד שבחג החנוכה ידליקו את הנרות במנורה עשויה זהב. באחת הפעמים התייחס הרבי לדבריה במילים אלו:
- ס'איז גענוג וואס דער רוז'ינער האט געהאט א גאלדענע מנורה. [= מספיק שלהרוז'ינער היתה מנורת זהב].

על המנורה של הרוז'ינער היה כתוב: "ערכתי נר למשיחי", והרוזי'נער התבטא פעם על המנורה: "אז משיח וועט קומען, וועל איך אנצידן אט די מנורה" [= כשיבוא המשיח, אדליק במנורה הזו]. לכן בחר הרב קליין בפסוק זה שיהיה חרוט על המנורה.

***

אגב סיפור המנורה נודע גם על מאורע מיוחד שהיה לרב קליין עם הרבי. לאחר שנתן לרבי שנתיים קודם גביע מיוחד, גם-כן מזהב טהור.

תקופה קצרה לאחר שנתן את הגביע נכנס אל הרבי ליחידות, וסיפר, שבעל "דברי חיים" זי"ע לא היה משתמש בגביעים שהיו החסידים נותנים לו, וניצל זאת רק לענייני צדקה. לכן הוא ביקש מהרבי בכל לשון של בקשה, שאפילו אם לא יעשה בגביע כל שימוש, שלכל הפחות יונח על המדף של הארון ("טשיינע-קלאזעט") בבית והדבר יהיה לו זכות גדולה, שהרבי קיבל ממנו את המתנה והוא יודה על כך לרבי.
לאחר שסיים לומר את מבוקשו, אמר הרבי:
- וואס?! לייגן אויפן שעלף?! איך נוץ אים
דווקא יע צו קידוש! [= מה?! להניח זאת על המדף?! אני דווקא כן משתמש בזה לקידוש!].

יהודי זה, שכאמור הצטיין בתמימות ובפשטות, הורה לחרוט על הגביע את המשפט "לית מחשבה תפיסא ביה כלל" ועל התחתית נחרט "ופרצת".

עם זאת, ככל הידוע, לגבי נרות חנוכה, נהג הרבי כל השנים להדליק נרות במנורה פשוטה ביותר.

ההתוועדות הסודית

ראש חודש כסלו, היום שבו יצא הרבי לראשונה מחדרו הק' לאחר אירוע הלב בשנת תשל"ח ונסע לביתו, הוא היום שבו החסידים נוהגים לציין מדי שנה את נס החלמתו של הרבי. אולם, בשנת תשל"ח עצמה קבע הרבי יום אחר ליום שמחה והודיה על הנס שעשה ה' – הכוונה ליום "זאת חנוכה", בו קיים הרבי התוועדות שלא מן המניין, מתוך שמחה מיוחדת במינה. אמנם הרבי לא הכריז במפורש על ההתוועדות כעל 'סעודת הודיה', אך מתוך הדברים שנאמרו בה למדו החסידים שזה האופי שנשאה ההתוועדות המיוחדת.

זה התחיל בסוד מוחלט. ביום שני ב' טבת 'זאת חנוכה', נקרא הרה"ח הרב יעקב יהודה העכט לחדרו הק' של הרבי, בשעה שתים-עשרה וחצי בצהריים. הרבי דיבר אתו בקשר למסיבת חנוכה לילדים שהוא ארגן ביום האתמול. לפתע אמר לו הרבי כדברים האלו:
- אני מחפש אדם בעל מרץ ואיש סוד, ומצאתי אותך מתאים לדבר. אני רוצה לקיים התוועדות אחרי תפילת מנחה, ולפניה ליטול ידיים, ולאחריה לחלק 'כוס של ברכה', וגם לחלק עבור השלוחים בקבוקי משקה.

הרבי הבהיר לו כי הוא לא מעוניין בפרסום הדבר עד לרגע התחלת ההתוועדות, מאחר שההתוועדות אמורה להתקיים בצהרי היום והוא לא רוצה להפריע לאיש באמצע העבודה, כדברי הגמרא לגבי הסיבה שקיצרו בקריאות התורה בימות החול.

הרב העכט שאל את הרבי אם הוא רשאי להודיע על כך לחברי המזכירות, אך הרבי ענה בשלילה. גם על השאלה אם להודיע על כך למשדרי השידורים, כדי שיוכלו להיערך מבעוד מועד לשידור ההתוועדות ברחבי העולם – השיב הרבי בשלילה, והוסיף שאין לפרסם על כך מראש, כי בכל מקרה יכולים להשיג קלטת מההתוועדות עשר דקות לאחר סיומה. הרב העכט המשיך לשאול אם הוא רשאי לספר על כך לתלמידי הישיבה ב-770, והרבי הגיב:

- לספר לתלמידי הישיבה כאן – זה יוצר פירסום עד אוסטרליה!...

שוב שאל הרב העכט אם הוא רשאי לספר לבנו הלומד בישיבה במוריסטאון, והרבי ענה לו שינהג בדיוק כפי שהוא נוהג כלפי אנשי המוסדות שלו, כלומר – להגיד להם שאם הם רוצים, שיהיו כאן. הרבי הוסיף ואמר לו שהוא רשאי להודיע על כך לאחיו המכהן כרב בפלעטבוש.

הרבי המשיך ואמר:
- כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר פעם שיש שלושה סוגים של בעל סוד: א) הוא מספר את הסוד מיד לאחר פיתוי קל. ב) מכירים בו שיש לו סוד, אבל הוא לא מגלה אותו. ג) בכלל לא מכירים בכך שיש לו סוד.

והרבי סיים:
- בוודאי תבחר לך את הדרך הנכונה בזה...

הרבי גם ביקש ממנו שיכניס לבית הכנסת את המצרכים הדרושים עבור ההתוועדות, באופן שאיש מלבדו לא יבחין בכך. כשהרבי ביקש לתת לו כסף עבור ההוצאות, סירב הרב העכט לקחת כסף מהרבי ואמר שידאג לכך בעצמו. כבקשת הרבי כן היה, ורק דקות אחדות לפני תפילת מנחה, נודע לקהל החסידים שמיד אחרי התפילה תתקיים התוועדות עם נטילת ידיים לסעודה.

הרבנית חוה העכט סיפרה בזמנו ל'משפחה חסידית':
בעלי הלך למאפייה והיות שהזמן היה קצר ביותר, הוציא בעל המאפייה את כל החלות שהיו על המדף, פלוס כל החלות שהיו אצלו במקפיא. משם הלך לידיד שלנו שממש רוקן את כל חנות המשקאות שלו, הוציא את כל ה'משקה' שהיה לו בחנות ונתן את זה חינם עבור הרבי.

הרבי היה מאד מרוצה על שבעלי ביצע בזמן כה קצר את המשימה ורצה לשלם עבור המצרכים, אך בעלי אמר שהמשקה ניתן לגמרי חינם.

כל המצרכים היו מוסתרים היטב במכונית ועין לא שזפתם, כך שגם בכך הצדיק בעלי את אמונו של הרבי...

***

חמש דקות אחרי שלוש וחצי נכנס הרבי לבית המדרש הגדול והתיישב על בימת ההתוועדות. ההתוועדות נפתחה בשיחה קצרה בה הרבי פתח ואמר:
- בהתאם למה שדובר בהתוועדות הקודמת (במוצאי שבת חנוכה) על הצורך להרבות בעניין השמחה בימי החנוכה, והרי השמחה קשורה ב'כוס של ברכה', שהרי 'אין אומרים שירה אלא על היין'... – לכן אני מתכוון ליטול ידיים לסעודה, וכל אלה שיטלו ידיים לסעודה, תבוא עליהם ברכה על-ידי ה'כוס של ברכה', ולהמשיך את הברכה גם על אלה שלא יטלו ידיהם לסעודה, מאיזו סיבה שתהיה.

הרבי נטל את ידיו הק' לסעודה, וכאשר ראה את שתי החלות הגדולות שהכינו, הגיב בחיוך... (אגב, למחרת אמר הרבי לרב העכט שבפעם הבאה שתתקיים התוועדות כזאת, לא יביא שתי חלות, כי עוד עלולים לחשוב שצריכים 'לחם משנה' גם באמצע השבוע).

לאחר שטעם מפרוסת 'המוציא', אמר הרבי:
- אלה שכבר נטלו את ידיהם, ואלה שמתכוננים ליטול את ידיהם, שייגשו לכאן, וכל אחד יקח חתיכה מהחלה.

מיד קפצו החסידים מכל הכיוונים לעבר השולחן של הרבי כדי לזכות ולקבל חתיכה מהחלה, והרבי אמר:
- לאו דווקא בבת אחת...

הרבי מסר עבור החסידים את החלה השלמה ומחצית מהחלה השנייה, והדגיש שכל אחד ייקח לעצמו רק חתיכה.

לאחר מכן פתח הרבי באמירת שיחה בה דיבר על גודל מעלת השמחה בימי החנוכה, והדגיש שלמרות שקשה לחדש דבר שלא ראינו אצל רבותינו-נשיאינו, אך מכיוון שזה נעשה בהסכמת הרבים, ובבית הכנסת ובית המדרש, ולאחר מכן מוכיח סופו על תחילתו שזהו דבר טוב, שהרי מזה נובעת התעוררות ללימוד נגלה דתורה ופנימיות התורה, והתעוררות לקיום המצוות בהידור ובחיות – הרי כן ירבו חידושים כאלה, ובענייננו: עריכת התוועדות ב'זאת חנוכה'. ומקשרים את עניין השמחה לסעודה, שאז מברכים ברכת המזון, ומאחר שזה בעשרה, ישנו העניין של 'כוס של ברכה'.
הרבי הדגיש שלא עושים זאת בתורת חיוב אלא מכיוון שמחפשים עצות כדי לפרוץ את גדרי הגלות, ושבלי להביט על המעמד ומצב ד'משתשקע חמה', יתווסף בהפצת נגלה דתורה חוצה, ובהפצת המעיינות חוצה – הרי מובן שכל הדרכים המובילות למטרה זו, הן דרכים רצויות, טובות ונכונות.

הניגון שהושר בפי הקהל בסיום השיחה היה על המילים "אימתי קאתי מר – לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". והנה אך החל הקהל לנגן את הניגון, עודד הרבי את השירה בתנועות חזקות בידיו הק', כשמרגע לרגע הוא מגביר עוד יותר את עצמת התנועות והשירה האדירה הולכת ומתגברת יותר ויותר.

בשיחה הבאה הסביר הרבי את מעלתו המיוחדת של 'זאת חנוכה' והרבי סיים באיחול שמהדלקת נרות חנוכה נזכה להגיע להדלקת הנרות בבית המקדש השלישי על-ידי אהרון הכוהן, ונראה זאת בעיני בשר בקרוב ממש.

לאחר השיחה הזו ניגן הקהל את ניגון ההקפות הידוע, שמושר אצל הרבי בעת ההקפות של שמחת תורה, ושוב, אך החל הקהל לנגן את הניגון, החל הרבי לעודד את השירה בתנועות עזות ונמרצות, בצורה בלתי רגילה. תחושת 'שמחת תורה' אפפה את הציבור. התחושה היתה שהרבי משלים עכשיו את ההקפות שנקטעו בשמיני עצרת – וביתר שאת.

עם סיום ניגון זה הורה הרבי לנגן את הניגון שלפני המאמר, והרבי אמר מאמר "מצוותה משתשקע חמה", שבו התעכב על משמעות העניינים של שקיעת החמה, תכלה רגל מן השוק ו"ריגלא דתרמודאי", כפי שהם בפנימיות העניינים. לאחר סיום המאמר ניגנו את הניגון "הללו את ה' כל גויים", ושוב עורר הרבי את השירה בחזקה. עוד שיחה ועריכת מגבית ל"קרן השנה". הרבי אמר שכשיעשו את עריכת המגבית בשמחה גלויה, שקשורה ל'כוס של ברכה', השמחה תפרוץ גדר וההוספה בנתינת הצדקה תביא להוספה בנתינת הקב"ה כמה פעמים ככה.

ואז הכריז הרבי על חלוקת 'כוס של ברכה' לכל אחד ואחד מהנוכחים, כפי שנוהגים במוצאי שמחת תורה, וכן חלוקת בקבוקי משקה לשלוחים ולנוסעים בענייני המוסדות, כנהוג במוצאי שמחת תורה.

הרבי הבהיר כי למרות שבמוצאי שמחת תורה התקיימה במילואה ובשלמותה חלוקת 'כוס של ברכה' על-ידי שלוחו, ו"שלוחו של אדם כמותו" – "ממש כפי שאני בעצמי עשיתי זאת", הרי משערים ומקווים שעל-ידי החלוקה עתה יתווסף בענייני תורה ויראת שמים, ולכן יעשו זאת ב'כפליים לתושייה'.

הקהל הגדול שהיה נרעש ונלהב מההתוועדות הפתאומית המפתיעה, המשיך את השירה, השמחה והריקודים עוד זמן רב באווירה מובהקת של שמחת-תורה...
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.