הרב דרוקמן: "אנ"ש ציפו למיזם 'פעילי חב"ד' זמן רב" ● מרתק
חיים ברון
הרב דוד-מאיר דרוקמן, רבה של קריית מוצקין, התוועד השבוע, עד שעה מאוחרת, בכנס פעילי אנ"ש בביתר לרגל השקת ארגון פעילי חב"ד.
השתתפו ונשאו דברים בין-היתר: הרב שאול רוזבלט והרב בנימין לרר מרבני חב"ד בעיר, הרב יצחק יהודה ציטרון השליח למטה יהודה וכן הרב מנחם מענדל דיסקין והרב שמואל רייניץ – מהעומדים בראש המיזם החדשני הזה.
הרב דרוקמן עורר את אנ"ש להתגייס לפרוייקט הייחודי הזה, ובמיוחד בחודש אלול בו הרבי תובע מאיתנו להיות בבחינת "שלטים חיים" המכוונים את "הנסים" ל"עיר מקלט" שהוא חודש אלול.
הרב דרוקמן בשיחה עם פעילי חב"ד (צילום: דוד קוטלר)
בראיון מיוחד ל-COL, סיפר הרב דרוקמן על התרשמותו מהאברכים הצעירים, שהשתתפו בהתוועדות, ומדבר על המיזם הייחודי.
מה יום מיומיים. זה הרי שנות דור שהרבי מדבר על 'הפצת המעיינות', 'ופרצת', 'מבצעים', ומה התחדש עתה?
קודם כל, דבר טוב וקדוש דורש התחדשות והתרעננות. בכל נושא וענין אנו מצווים להחדיר לחושים שלנו "שלא יהיה כדיוטגמא ישנה".
ביחד עם ה יש לתת את הדעת, כי במהלך השנים התרחשו כמה דברים: הציבור הכללי נהיה לצערנו רחוק יותר מאידישקייט, עכ"פ בכל הקשור ליידע ביהדות, הבורות ממש מבהילה.
אנו מוצאים שהרבי מתכתב ומדבר עם כל מיני עיתונאים, סופרים, עסקנים מה'שמאל', שבאופן כתיבת הרבי אליהם ניכר שהמכותבים לא שכחו 'גירסא דינקותא', מה שלמדו בצעירותם ב'חיידר', ואילו כיום, רוב הציבור הישראלי, לא לומר מסוגל לקרא פסוק כצורתו אפילו כשהוא מנוקד. 
מצד שני: מבחינה רגשית, רוב העם ממש מתחנן בנפשו, אף שלא תמיד הוא יודע לבטא את זה בפה, תנו לי משהו מעבר לחומרנות והנאות רגעיות חולפות. הוא צמא וכמה לתוכן, אף לא תמיד במודעותו. עם-ישראל בעצם תאב וצמא לתוכן של אידישקייט, אלוקות, וזהו בדיוק התפקיד שלנו בשעה קריטית זו למלא את החסר שכה מתבקש.
הרי לצורך זה, הקימו את 'מפעל השליחות' המפורסם שחובק פני תבל, מה החידוש בכותרת החדשה - 'פעילי חב"ד'.
הלצה וסיפור מאד שכיחים הם כששאלו פעם א פראסטער איד (יהודי פשוט-המוני) מדוע הוא לא מגדל זקן? הוא היה עונה: "איך בין נישט קיין רב" – "אני לא רב".
יש מציאות בשטח, אף שהיא לא רישמית, ורבים לא יודו בכך מן השפה ולחוץ, שרבים רבים מאנ"ש היקרים, ראו את עצמם מבחינה פסיכולוגית 'פטורים' מעסקנות, בטענה ובתואנת היצר: "אני הרי לא שליח...".
מה גם, שכל החומר המודפס והוויזואלי המסייע בשליחות ובהסברת יהדות מצוי בבית חב"ד של השליח. 
כיום עם הקמת המוסד 'החדש' ששמו 'פעילי חב"ד' תתבצע בע"ה פעילות מסודרת ומצוידת בחומר ע"י כל אחד ואחד מאנ"ש.
תמיד אנו שומעים את המושג 'השגת גבול' כאשר לפתע צץ פלוני אלמוני באיזה עיר, ומכריז על פעילות, כשהוא עוקף בכך את השליח. מה יש לרב לומר על זה?
ה'חידוש' בפעילות הזו, שהיא מתואמת להפליא עם צעירי אגודת חב"ד עם בית דין רבני חב"ד, ולא רק שזה על דעת כל הגורמים שהרבי מינה, אלא זה אפילו ביוזמתם ובברכתם.
ובכל זאת, למה דווקא עתה התחדש העניין?
אסביר את הדבר גם מכיוון אחר; לפני כחמישים שנה, אני זוכר באופן אישי, התגוררתי אז בכפר חב"ד (לא היו כמעט מרכזי חב"ד אחרים בארץ, חוץ מירושלים וקצת בתל אביב ולוד), אז בתקופת הבראשית של הדור השביעי, הרגיש כל אחד מהחב"דניקים את חובתו לצאת ל'ופרצת', כך קראו לזה אז.
אני אישית, ולא רק אני כמובן, כמעט מידי ערב יצאתי (ולפעמים גם עם אשתי) ל'ערבי חב"ד' במועדונים ובקיבוצים.
כל משפחה הייתה מארחת בשבת אורחים שאינם נמנים לע"ע על הציבור 'הדתי'. בקיצור: כל אחד הרגיש חובה אישית להתעסק בזה.
כעת הגיעה העת פשוט להחזיר עטרה ליושנה. למשל, אני לא זוכר בשנים הראשונות לאחר חתונתי שאכלתי סעודת פורים מסודרת בבית, היינו אוכלים סדוויצי'ם ושותים משקה תוך כדי נסיעה על משאיות (שכיום משמשות להובלת בעלי חיים..) בדרך מאיזה בסיס צה"ל בסיני וכיו"ב.
ובכל זאת למה דווקא עכשיו.
קודם כל הרבי הרי הכריז שמשיח בפתח, ובודאי שאנו חייבים להיות חיילי בית דוד שמכינים את העולם לקראת משיח. מה גם, שההתרחשויות המוזרות וההזויות כיום בארץ ובעולם משדרות ש'עסקים במפורש לא כרגיל', וזה בהחלט פורט גם על הנימים שלנו, וגם על נימי הרגש והשכל של כלל ישראל.
תפקידנו אפוא 'לחבר את הקרונות לקטר, והיות שסוף כל סוף האמת לאמיתתה היא שכל חסיד ממש הוא שליח, אף שאינו מוזמן רשמית לכנס השלוחים בניו יורק, אבל כמו שאנו חייבים להניח תפילין, כך גם אנו מחויבים לדאוד ולאהוב את כלל ישראל, ובמיוחד שהרגש הטבעי של כל חסיד.
במיוחד בתקופת הסתר פנים כמו היום "לעשות נחת לרבי", ובמילא כל חסיד יודע שפעולות כאלה הינם ה'נחת' הגדול ביותר שיכולים אנו לעשות לאבא שלנו לרבי. מי מאיתנו שלא יקפוץ על 'המציאה' הזו "כמוצא שלל רב"?
איך הרב הרגיש בכנס הראשון שהתקיים השבוע בעיר ביתר?
כל מה שעניתי לך, היה על יסוד ההתרשמות שהיה לי מההתכנסות בביתר. אנ"ש באמת ציפו לכך זמן רב, וממש תאבים ליטול חלק, להיות שותפים אקטיביים בעשיה הזו, ובמיוחד בחודש אלול בו הרבי תובע מאיתנו לשמש כ'שלטים חיים' המכריזים ומסמנים את הדרך ל'עיר מקלט' שהוא חודש אלול.
כולנו הרי חפצים להופיע בפני 'המלך' בראש השנה באופן של "ניצבים" מ"ראשיכם שבטיכם"' ועד "חוטב עציך ושואב מימיך" – "לעברך בברית ה' אלוקיך" וזכות בזכות האחדות ביומא רבה שהוא יום דין, ולהיכתב ולהיחתם בכתיבה וחתימה טובה.
כל אחד מאיתנו בודאי ירגיש שכשהוא ייכנס לראש השנה ובאמתחתו עוד כמה יהודים שהוא מנים איתם תפילין, עוד כמה בתים שקבעו מזוזות וכו' וכו' - זוהי זכות שאין למעלה ממנה לזכות להיות "מרואי פני המלך", באופן של "גלה מלכותך עלינו".
בתוך זה ובראש כל זה; לראות בהתגלות מלך המשיח באופן של שמחה לארצך וששון לעירך וצמיחת קרן לדוד עבדך" ורבנו בראשנו באופן של נשמות בגופים ובטוב הנראה והנגלה!
מאפשרים לכם לקבל
