"המטרה אינה מקדשת את האמצעים" ● תגובה נוקבת
חיים ברון
בשבועיים האחרונים התפרסם דיון סוער בשבועון הרישמי של חב"ד, 'כפר חב"ד', בנוגע להפצת וידאו שבועי של חברת הפקות, בו נראה הרבי כשהוא מיוסר בשנים תשנ"ג-נ"ד.
במסגרת הדיון, במדור הפופולרי 'קוראים כותבים', התפרסמה השבוע תגובתו הנוקבת של הרב דוד-מאיר דרוקמן (המובאת כאן במלואה באדיבות 'כפר חב"ד').
לצד תגובה זו, התפרסמה תגובה נוספת של קורא נוסף, שטען כי 'כפר חב"ד' היה הראשון שפרסם את תמונות הרבי בשנים ההם.
במערכת 'כפר חב"ד' הבהירו, מתחת לאותה תגובה, "כי מבלי להיכנס לעצם הוויכוח בנושא הרגיש – אין כמובן שום מקום להשוואה המוזרה עם התמונות ה'טריות' שהתפרסמו ב'כפר חב"ד' כל שבוע ואשר הרוו את צימאון כל אנ"ש בעולם מידי שבוע לראות את הרבי".
להלן תגובת הרב דוד-מאיר דרוקמן, הדברים מדברים בעד עצמם:
כששיגרו לרבי נשיא דורנו לראשונה את התמונה הידועה של אביו הרה"ק רבי לוי יצחק כשהוא נראה מדוכא בייסורים, רשם הרבי על גב התמונה "אאז"ל?" (=אדוני-אבי זכרונו-לברכה?) , כלומר, שמראהו הקדוש של רבי לוי'ק השתנה כמעט ללא הכר כתוצאה ממכאוביו וייסוריו בגלות צ'יאלי – עד כדי שקשה היה להבחין שזה הוא – זכר צדיק לברכה.
יותר מאוחר, גילו את תמונתו של רבי לוי'ק בתיק החקירה שלו (2 תמונות: חזותי ופרופיל), - וגם כאן, למרות, שתואר-טוהר פניו הק' של רבי לוי'ק בתמונה זו – מרשים עד למאד ומעורר חרדת קודש, העיר הרבי: :קוקט אויס ניט געזונט (=הוא נראה לא-בריא).
מאז גילוי התמונה השניה שצולמה עוד לפני הגלות האכזרית – פסקו הפרסומים של התמונה (הראשונה) המיוסרת של רבי לוי'ק, ואך ורק התמונה האחרונה החלה להופיע בכל מקום (וגם היא עברה 'שיפוץ' מסויים כדי להוסיף לכבודו של צדיק).
טבע הקב"ה בטבע הבריאה שחלק בלתי נפרד מכבודו של כל אדם היא חיצוניותו. על אחת כמה וכמה כשמדובר בנשיא בישראל וכל שכן במלך-ברבי.
גם טבע הקב"ה בטבע הבריאה שאדם חפץ לראות את האנשים האהובים עליו כפי שהם נראים במיטבם, בריאים, שמחים וט"ל.
כמה הלכות וסיפורים מצינו בגמרא המיוסדים על הפסוק "מלך ביופיו תחזינה עיניך", "ביופיו" דייקא.
אי לכך, נחמץ ליבי בקרבי כשאני נתקל בחנויות יודאיקה כשמוצאות למכירה תמונות של עטרת ראשנו מהתקופה שניכר עליו כשהוא מתייסר במכאוביו.
אמנם "על טעם וריח אין להתווכח", אבל לטעמי לפחות, דומני שמי שמפיץ תמונות שכאלה, מי שמפאר את סלון ביתו בכאלה, מעיד, במחילה, על משהו לא ברור בחושיו הבריאים. זהו במקרה הטוב – 'כשר', אבל לא 'גלאט'. האם מישהו היה מעלה בדעתו לפרסם, למשל, תמונתו של אחד מגדולי קדושי הדור זי"ע אשר מאימת הארורים הנאצים ימ"ש הוכרח לגלוח זקנו רח"ל?
אמנם, כוונותיהם של אלה בודאי תמימות, ברם, מאידך גיסא, משל למה הדבר דומה? כשרואים מחזה מוזר שמישהו זורק לרחוב פריטים יקרים דרך חלון ביתו שבקומה העשירית – הרי דבר אחד ברור; החפצים האלה אינם שייכים לכאורה למשליך אותם. לא כך מתנהג אדם עם דברים שבבעלותו, אותם הוא מייקר.
תהיה המגמה והכוונה של תמימי הדרך מפרסמי תואר פניו הק' של הרבי מאותה תקופה אשר תהיה - אבל המטרה איננה מקדשת בשום אופן את האמצעים. כך, לעניות דעתי, צריכה להיות התחושה הבריאה והטבעית של יהודי שהרבי הוא 'שלו'.
זאת ועוד: משל למה הדבר דומה? אבא שמחמת מצב בריאותו מחובר רח"ל למכשירים, והנה, האבא מחמת אהבתו העזה לילדיו מעוניין להתראות עמם גם במצב שכזה. האם מישהו יעלה על הדעת, להמשיך לפרסם לאחר זמן את תמונותיו של האבא במצב שכזה?
ויה"ר שנזכה בקרוב ממש כולנו יחד נשמות בגופים לראות מלך ביופיו, וברחמי ה', יהפכו ימים אלה לששון ולשמחה!
● ● ●
הרבי במכתב הנדיר ששיגר לכבוד גיליון ה-500 של שבועון "כפר חב"ד": "שכל או"א יעשה ככל יכולתו בכל עניני יהדות, תורה ומצוותי' ומובן שכן הוא בענין הוצאתו לאור והפצתו של העיתון הנ"ל". בבית חב"די נכנס רק "כפר חב"ד"!
מאפשרים לכם לקבל
