הרב יחזקאל סופר

ג' בתמוז תשע"א, כולי התרגשות ממעגל שנסגר אחרי 35 שנה... בשכונתנו בירושלים גרה אשה חד הורית, חוזרת בתשובה, הקשורה כבר שנים רבות לבית חב"ד המקומי ותורמת מכישוריה האינטלגנטיים לפעילותו.

בעקבות ניתוח שעברה השבוע, החליטה אשתי שתחי' ללכת היום לבקרה ולהפיג בדידותה, ישבו יחד והתוועדו שתי נשמות, קראו חת"ת וסיפורי מופתים של הרבי, לפתע צפו בלב האשה זכרונות עמומים, אשר בזכות שליח של הרבי, זכתה במופת נדיר שהחזיר לבנה היחיד את מאור עיניו.

מעשה שהיה כך היה, מנישואיה הראשונים נולד לה למגינת לבה בן עיוור בשתי עיניו, הרופאים לא נתנו שום סיכוי להצלת עיניו העוורות... אותה אשה מספרת לאשתי:

היה זה לפני 34 שנה בשנת 1977 הייתי מורה בכתה ז' בבי"ס יעלים בבאר שבע, ובכיתתי לימד שליח חב"ד את תלמידי כיתתי קורס לבר מצווה, התלמידים מאד אהבו את הקורס, רק אנכי ישבתי בכיתה עצובה ונטולת חיים... החבדני"ק קלט את עצבותי התמידית, והתעניין אצל המנהלת למה פני נפולות? שמא היא לא מסמפטת את הרעיונות הדתיים שמחדירים לכיתתה?

המנהלת ענתה לו שלא מיניה ולא מקצתיה, אלא צרה יש לה בביתה, תינוק עיוור בשתי עיניו וזה מה שמעיק עליה. מששמע החבדני"ק כך, פנה אלי בעדינות והציע לי לפנות אל הרבי מליובאוויטש, צדיק הדור, לכתוב לו את צרתי ולבקש ברכה וישועה, תחילה ניסיתי לדחותו שהרי הרופאים אומרים שהמצב הוא בלתי הפיך ומה יוכל הרבי לעזור כאן?... אך השליח החבדני"ק התעקש באמרו מה יש לך להפסיד, כתבי,בקשי ותראי נפלאות!

ישבתי וכתבתי לרבי את כל אשר על ליבי הדואב ובקשתי ישועה לבני התינוק עמרי, מאז ציפיתי בדריכות למענה הרבי... אך עברו כמה שבועות, ובכל שבוע מגיע החבדנ"יק ושואל מה חדש? ואני עונה לו שום כלום...

באחד השבועות, מגיע השליח לכיתתי ורואה שהמחנכת לא נמצאת בכיתה, כשהתעניין אמרו לו שהיא נמצאת בהדסה עם עמרי התינוק לניתוח אצל פרופסור גדול בהדסה, אותו פרופסור ביצע בעמרי ניתוח השתלת קרנית באחת מעיניו, כי לעין השניה, כך טען,  אין סיכוי כלל..

חזרתי לביתי כשעינו האחת של עמרי חבושה עד שתתברר תוצאת הניתוח, ובעת שאני מאכילה את עמרי הוא מושיט לפתע את ידו ותופס את הכפית... שמתי לו צעצוע על השולחן והנה הוא מושיט ידו לתופסו וכל זאת בעין שלא נותחה!... התחלתי לצעוק: עמרי רואה!... טלפנתי לפרופסור והלה הרגיע אותי שבוודאי אני משלה את עצמי, עד שלמחרת הייתי אצלו והוא לא האמין למראה עינו של עומרי...

שבוע אחרי זה פגשתי את החבדני"ק ולמראה פניו השואלות אמרתי לו: "עדיין לא הגיעה שום תשובה מהרבי... אבל עומרי החל לראות בעינו השניה חסרת הסיכוי... נזף בי השליח:"האם  זו לא תשובה"?!..

אשתי ששמעה ממנה את הסיפור, אומרת לה: זה היה בעלי!

ואכן נזכרתי בהתרגשות, שאנכי הייתי אותו החבדני"ק  בתקופה שעבדתי ב"מכון ופרצת", בעת שגרנו עדיין בנחלת הר חב"ד והסיפור היה אז למופת, ולא ידענו שהאשה שאנו מכירים כבר כמה שנים בירושלים היא אותה מורה שזכתה למופת, ועמרי בנה לומד היום מוסיקה בארה"ב.

והסיום המרגש של הסיפור הוא כשבעלת המעשה מפטירה לאשתי: אני המומה! כיצד קרה לי נס כזה ולא חזרתי כבר אז  בתשובה, עד אחרי שעברו שנים כה רבות?...[חומר למחשבה]