קיום 'פגישת נימוסין', הפך לאחד הכללים המקובלים ביותר בעולם השידוכים. הצורך להתחייב לשתי פגישות, כמעט מופיע בספר ההדרכות. אמנם יש כמה מצבים שבהם המושג 'לתת צ'אנס', הוא אכן הגיוני, אך בהרבה מקרים זה פשוט מגוחך. במקרים אלה כנראה פשוט הכי טוב רק כדי להמשיך הלאה.

שני הטיעונים הנפוצים ביותר של תומכי 'פגישת הנימוסין' הם:

א. לוקח זמן כדי להכיר מישהו.
ב. צריך לתת הזדמנות נוספת.

הנקודה הראשונה היא אכן טיעון מוצק; אנשים הם מורכבים וקשה באמת להכיר אדם אחר מפגישה אחת בלבד, יהיה זה מפגש אקראי באוטובוס או פגישת שידוכים רשמית.

יחד עם זאת, ניתן לקבל תחושה די טובה לגבי מישהו על ידי דיבור איתו במשך ארבע שעות, במיוחד כאשר הכוונה הבלעדית של המפגש היא להבין אם האדם שמולי, מתאים להיות בן הזוג לחיי הנישואין או לא. אז נכון שזה לא סביר לדעת הכל על הבן אדם אחרי הפגישה הראשונה, אך אם אתה לא מרגיש מספיק בנוח בכדי להמשיך לפגישה שניה, אתה כנראה לא צריך. מה שמוביל אותנו לנקודה השנייה.

המונח "לתת צ'אנס" הוא נכון רק במקרים מסוימים. למשל במצב בו שני הצדדים אינם בטוחים לגבי הרגשות שלהם אחד כלפי השני, במקרה כזה כששניהם מסכימים לתת צ'אנס, זה כנראה רעיון טוב. אתה אף פעם לא יודע - הרגשות עלולים להתפתח לאחר פגישה שנייה. עם זאת, כאשר שני הצדדים אינם מעוניינים לחלוטין, לדחוף אותם לקיים פגישה נוספת, זה פשוט רעיון מגוחך.

חבר סיפר לי לאחרונה על פגישת שידוכים, שחזר ממנה חסר התלהבות. כששאלתי אותו לפשר הקרירות, הוא אמר לי שמלכתחילה הוא בכלל לא היה מעוניין להיפגש, אבל הוא "מחויב לפגישת נימוסין". לאחר הפגישה, הוא סיפר לי שגם היא לא הייתה מעוניינת לחלוטין ושזו הייתה חוויה מאוד מביכה.

אותו הדבר הוא גם במקרה בו רק אחד מהצדדים נחוש בדעתו שזה לא השידוך המתאים. במצב כזה אם מכריחים אותו להפגש שוב, זה נע בין בזבוז של זמן וכסף במקרה הטוב, לאכזריות במקרה הרע. אם מישהו כל כך בטוח לגבי ההרגשה, עד שהוא מרגיש לא בנוח להפגש פגישה שנייה, למרות שאדם זה עלול להיות נפש התאומה שלו, אין זה סביר שבפגישה שני יהיה די לשנות משהו.

אם רק זמן וכסף היו כל מה שמרכיב פגישה, זה לא יהיה כל כך גרוע. ישנם, לעומת זאת, עוד נושאים אחרים שצריכים להילקח בחשבון: כאשר שני אנשים נפגשים, התחושות והרגשות שהם משקיעים בה או התוצאה ממנה, הם מאוד עדינים ומורכבים. זה נהיה מסובך מאוד לשני הצדדים, ללא קשר לרגשות שיש להם אחד כלפי השני. אין זה הוגן לדחוף את הצדדים להפגש, ולא להיות ער לרגשות שלהם.

קחו למשל מצב שבו הבחורה, כבר אחרי הפגישה הראשונה מעוניינת בבחור כבן זוג לחיים, אבל הבחור בכלל לא מעוניין. אם ידחפו את הבחור להפגש פגישה שניה רק כדי לתת לה הזדמנות נוספת, הוא יכול בסופו של דבר לפגוע בה יותר מאשר לעזור לה. רגשותיה צפויים לגדול במהלך הפגישה השנייה; רגשותיו לעומת זאת, אינם צפויים להשתנות. אם יעשו זאת, היא עלולה להיפגע יותר מאשר אם הם לא היינו הולכים למפגש השני. במצב כזה, יהיה הכי טוב לשני הצדדים לסיים את העניין.

פגישת הנימוסין, היא אחת מאותם דברים שאנשים עושים בלי הרבה מחשבה. הצהרות ריקות מתוכן הם רק לעתים נדירות מועילות, ישנם מקרים שבם זה הגיוני להפגש פגישה נוספת. עם זאת, לפני שאתה דוחף מישהו - או שאתם נדחפים - לצאת לפגישה שניה, חשוב לתת לזה קצת מחשבה. כל מצב הוא ייחודי וצריך להתייחס אליהם ככאלה. להתחייב לשתי פגישות עוד לפני שפגשת את המיועד או המיועד, זה לא חכם .

במקום שזה יהיה כלל נוקשה, זה צריך להיות מושג שעשוי להיות רעיון טוב במצבים מסוימים. הנפגשים הם היחידים שיכולים להעריך את המצב ולהחליט על כך. לכן, אם אתה לא מרגיש נכון ללכת להיפגש פעם שנייה, אל תעשה טובות לאף אחד - תישאר בבית.