הרב בצלאל שיף יו"ר שמיר מספר על בר-המצווה שנחגגה לו בסמרקנד הקומניסטית בספר חדש "התרמיל היהודי".

הספר הוא מסע בר-מצווה בקהילות ישראל, בין קצווי הגלובוס ולאורך מאות שנים. פסיפס מרגש של מנהגים, טקסים, מסורות, תפילות, פיוטים, הגות, זכרונות, סיפורים אישיים ויצירות ספרות.

אסופת קולות ממזרח אסיה ועד לאמריקה, מאירופה ועד לאפריקה ומהנעשה בישראל של ימינו. התרמיל היהודי מספק מקבץ "מתכונים" לחגוג בר-מצווה בדרכים שונות ומגוונות ומאפשר לכל אחד ליטול מה שמתאים לו.

מחברת הספר, ד"ר עליזה לביא, היא חוקרת-יוצרת, מרצה במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר-אילן. פעילה חברתית ואשת תקשורת. היא מהדמויות הבולטות בשיח התרבותי-יהודי בישראל.

בעבודתה מבקשת עליזה לחלץ מהעבר תשובות לשאלות של כאן ועכשיו ולהביאן למרחב הישראלי. ספרה "תפילת נשים" זכה בפרס National Jewish Book Award, תורגם לשפות שונות והוא רב-מכר בישראל ובעולם.

לפניכם חלקו של הסיפור, כפי שמופיע בספר:

בר מצווה במסתור
עשרה ימים לפני הבר-מצווה שלי בסמרקנד קיימו בר-מצווה לחברי הקרוב – מסיבה צנועה ומוסתרת מעין השלטונות.

כנראה שאל המסיבה הגיע גם מלשין שהלשין על ההתארגנות היהודית – לכן, בבר-המצווה שלי כולם חששו.

אנחנו משפחה של חב"ד דורות רבים, והיה ברור שחוגגים בר-מצווה, אך החשש קינן והמסיבה נערכה בהיחבא. אבא, שהיה בעל קורא מיומן, לימוד אותי לקרוא בתורה, ובבית-הכנסת אמרתי את ההפטרה.

בבית ישבנו סביב שולחן צנוע עם מעט דג מלוח  ותפוח-אדמה – וחגגנו בר-מצווה. עשינו התוועדות וקראתי בפני הנוכחים מאמר שכתב הרבי.

שתים-עשרה שנה אחר-כך, ב-1971, עליתי לארץ.

הרב בצלאל שיף, יו"ר שמי"ר – שומרי מצוות יוצאי רוסיה – חגג בר-מצווה ב-1959 באוזבקיסטן שהיתה אז בברית-המועצות.