מערכת COL
|
יום ט"ו כסלו ה׳תשע״ג
29.11.2012
בני אב אחד אנו! ● דעה
ידידי היקר בדמע ובהכנעה מקבל אני עלי בל"נ, כי מהיום ועד עולם לא אתבטא יותר בשום צורה שבעולם בענין המחלוקת על דבר מבצע משיח. אמנם אחרי שנים של בדיקה, עיון ודיון משוכנע אני בדרכי באשר לרצונו של הרבי בענין אך בשום אופן לא אתעסק עוד בחילוקי דעות שבזה בין בדיבור ובין במעשה ויהי מה. גם אם יאמרו או יקרו דברים שאני משוכנע כי הם עגמת נפש ח"ו לרבי אזכר כי עגמת נפש גדולה יותר תהיה אם אסחף לשמץ של מחלוקת ופירוד לבבות חס ושלום ● מכתב ששיגר שליח לידיד בעקבות האסון הנורא בנחלת הר-חב"ד לטור המלא
(אילוסטרציה)
לידידי ורעי שליח הרבי ר.מ.
בימים טרופים אלו בהם משפחת חסידי חב"ד עטופת יגון וממאנת להינחם על האסון הנורא בהירצחה של הק' מרת מירה שארף ע"ה הי"ד. בת, רעיה ואם שנלקחה בדמי ימיה בלא עת מעם הוריה, בעלה ועולליה יבדלו לחיים טובים, ודאי תוהים כולנו - על מה ולמה עלתה כזאת, צער ואבל שאין לו מזור.
לא זאת בלבד אלא שהאסון פגע בנו ביום חגינו - הלא הוא היום הבהיר ראש חודש כסלו – יום בו אור וחיות נפשינו ניתן לנו בהחלמת רבינו אבינו רועינו נצח זי"ע בשנת תשל"ח, יום חג וששון לעדת חסידי חב"ד בני הדור השביעי נהפך ממחול למספד לנו. הלב דואב וכואב וכולו שאלה - למה עשה הוי' ככה...
זעקות חרש אין אונים מתימהון ודכדוכה של נפש מתעצמים בזכרנו כי אין זה האסון הראשון הפוקד את חסידי חב"ד ביום זה, גם לפני ארבעה שנים היה זה בעצם היום המרומם והנעלה כאשר נרצחו השלוחים הק' הרב גבריאל ורעייתו רבקה הולצברג ע"ה הי"ד.
שני אסונות רצחניים ונוראים כל כך, לא טבעיים ולא צפויים רחמנא ליצלן ארעו לעוסקים בעבודת הקודש - הרבצת תורה וחסידות והפצת אור המצוות. בשני המקרים אין מדובר בתאונה או מטרת שוד וכדומה אלא במרצחים בעלי מטרה מוצהרת 'להשמיד להרוג ולאבד את היהודים', בשני המקרים הנרצחים הינם קורבנות ציבור קדושים וטהורים - חסידים יקרים מסולאים מפז בעלי מסירות נפש שקיבלו על עצמם לפעול במדינה קשה ובתנאים הכי מאתגרים בגשמיות ורוחניות שרק ניתן לתאר, התחושה היא כי הפגיעה פגעה דוקא ביהלומים שבכתר המזהירים כזהר הרקיע - מצדיקי הרבים, בשני המקרים הדבר קורה בדיוק בראש חודש כסלו יום שמחת פדות רבינו, ביום זך ונעלה זה נלקחים מאיתנו קורבנות זכים ונעלים שכאלו. אוי מה היה לנו, הקרביים מתהפכים והלב המתפלץ תמה - הזו תורה וזה שכרה?!
כולנו שרויים בצער רב מעצם הטרגדיה ובליבנו יודעים אנו כי הלא דבר ריק הוא. מחד אמנם לימדונו חז"ל 'בהדי כבשנא דרחמנא למה לך' ומי ממנו בא בסוד ה' לדעת חשבונו של עולם ואין איתנו יודע עד מה, אך לאידך אופן ועיתוי האסונות זועקים אלינו כאות ברור מן השמים, עד כי גם המתהלכים כעיוורים למול אותות ורמזים ממעל חייבים הפעם להודות כי יש דברים בגו. בפרט אנו האמונים על תורת הבעש"ט בהשגחה פרטית הנדרשים ללמוד מוסר השכל מכל מאורעות החיים, על אחת כמה וכמה על מאורעות נוראים ואיומים אלו ראוי שנשאל עצמינו 'מה ה' אלוקיך דורש מעימך', היאך עלינו לקיים דברי הפסוק 'והחי יתן אל ליבו' כפסק הרמב"ם בהלכות אבלות.
קטונתי מלפענח צפונות ולחשב בחשבונות שמים ובודאי מלהטיף בשער, אך בזהירות רבה אבקש לשתף אותך אחי ורעי לשליחות כ"ק אבינו רועינו נצח זי"ע בהחלטה שאני לעצמי קיבלתי עלי בל"נ להשתפר בה וזאת בנושא המעסיק אותנו חסידי חב"ד מזה ח"י שנה ואינו מרפה. כולנו יודעים כי עומדים ומושבעים אנו מהרבי על הדבר אשר ציווה אותנו בכינוס השלוחים האחרון בו דיבר אלינו כי שליחותנו היא 'להביא לימות המשיח' על ידי הפצת התורה והמצוות והחדרת האמונה והצפיה לביאת המשיח בלבבות אחינו בני ישראל.
אך דא עקא ואין זה סוד כי מאז היינו לשני מחנות, אלו גורסים כי יש להתעסק גם בזהותו של משיח ואלו טוענים כי אין ההתעסקות בזהות מלך המשיח חלק מהשליחות שהוטלה עלינו. אלו בעד שימוש בסמלים, הכרזות וגימקים פרסומיים ואלו טוענים כי הדבר מרחק ולא מקרב. אלו אומרים עוד אבינו חי ברוחו אשר עימנו ואלו אומרים אף בגופו נוכח כאן. אלו אומרים הן נצטווינו לבחון אופן המתקבל ולפום גמלא שיחנא ואלו אומרים הוא אשר אמרנו אך הדבר נאה ומתקבל גם בדרכינו אנו, כהנה וכהנה עוד ועוד אלו ואלו אומרים.
כל מחנה זועק בלהט כי המחנה השני טועה בכוונת רבינו, מעכב הגאולה ודוחה הקץ, וכולם לשם שמים מכוונים. והיות כי בנפשנו הדבר מתפרדים הלבבות ומתמלאים טענה וטינה על הזולת ובא הדבר לידי מחלוקת ודילטוריא בקרב אחים ורעים, והלא, רבונו של עולם, הרי בני אב אחד אנו!
לא אכחד כי גם לי דעה מוצקה בנידון ולעיתים נסחף גם אני בכאב וכעס על הנראה בעיני כנזק, צער ובושת לשליחות רבינו להביא לימות המשיח. אך בואו נא ונווכחה, מה היו הדברים האחרונים אותם שמענו מהרבי, מה הדבר אשר אבינו ציוה לפני ג' תמוז לאמור, ובכן זאת גם נער יודע, כי ההתוועדות האחרונה (ויקהל נ"ב) שזכינו לשמוע מפי קדשו רובה ככולה הוקדשה לתביעה מן החסידים לאחדות, שלום ואהבת ישראל, ומהתוועדות אחרונה זו גם נמצא הר"ד היחידי אותו הגיה הרבי אי פעם, הגהה שנעשתה לפתע בחצות ליל ולמחרת ביום זך אדר כרע לדאבון ליבנו על משמרתו בציון הק'. כך גם המענה-צעטעל האחרון בכתב יד קדשו אותו זכינו לראות, אף כאן דעת שפתיו ברור מללו וזה לשונו הק' "אין כל חיוב כלל לחפש מיהו משיח וכו' אבל מצוות עשה מן התורה אהבת כל אחד ואחד מישראל ושלילת המחלוקת בתכלית". דברים כדורבנות!
לכשנתבונן לאן הגענו מאז תאחזנו חלחלה, אחר שהרבי הרעיף וחזר והרעיף עלינו מילים ותחנונים להרבות באהבת ישראל וחזר ואמר כי בזאת בלבד תלויה ועומדת הגאולה - באחדות ואהבת ישראל, הסביר וחזר כי הפכה היא הסיבה לגלות ישראל, ומשתתבטל הסיבה יתבטל המסובב. הנה לפועל מה שאירע עימנו הוא ההפך הגמור מאשר ציפה מאיתנו, מעשה שטן הצליח כי דוקא ענין 'משיח וגאולה' הוא הוא היה לסלע מחלוקת ואמתלא לפירוד הלבבות. שומו שמים על זאת, ראה ראה עד כמה השטן המרקד בינותנו כנחש ערמומי ומסוכן לא נחה דעתו עד שבא ולקח את הענין היקר מכל 'משיח וגאולה' שהכנה לו, מהותו ותכליתו שלום ואחדות והפכו מיניה וביה כלפי ליא לנושא ואמצעי כחרב מתהפכת ההורסת ומכלה במחלוקת ומריבה הכל בכל מכל כל, ובזאת הרי עוד יותר מרחקים יום גאולי... ונעמוד משתוממים כדברי הנביא חבקוק – לא תאמינו כי יסופר.
ידועים דברי הירושלמי בפאה 'דורו של דוד כולם צדיקים היו אך על שהיו בהן דילטורין כשיוצאין למלחמה היו נופלין'. ואנן מה נענה אנן אבתריה... וכך שלוחים עילאים מזוככים ומופלאים שקיימו בנפשם לך לך מארצך וממולדתך לארץ בכא כהודו השפלה, מזה ומזה נאספו לחיק אביהם שבשמים בעוון כולנו והוא אשר דיבר ה' לאמור בקרובי אקדש..
ומה פלא, כי כשנתמלאה הסאה ונגזרה הגזירה רחמנא ליצלן, פוגעת מידת הדין בצדיקים הנתפסים בעוון הדור לכפר על כולו ואבדו חסידים מן הארץ, דמויות הוד, שיא הטוב, היראת שמים, הצניעות והעדינות, נשמות אצילות ותמימות שקיבלו עליהם את המשימה הקשה ביותר במסירות נפש ואהבת ישראל רצופת נתינה בשמחה וטוב לבב ללא שיור, דוקא הן יירצו כקרבן... כמאמר האדמו"ר הריי"צ על סילוקן של צדיקים בימי השואה 'סטירה נותנים בפנים'...
כששאלני בני – אבא למה למה, השפלתי מבט ולא היה בי הכח להביט בעיניו הפעורות ובאותה עת לא היה מענה בפי, כשהוסיף ושאל ומדוע אבא מדוע דוקא ביום הבהיר ראש חודש כסלו, עניתיו מהרהר ומגמגם נשנק ונחנק ... מי יודע אולי משנגזרה הגזירה ואין להשיבה פעל הרבי בשמים כי על כל פנים יהיה זה ביום שמחתו - ראש חודש כסלו, כדי להמתיק הדין ככל האפשר כולי האי ואולי... הרי יום שמחתן של צדיקים - עצם היום פועל מזל וזכות לעמך בית ישראל ובפרט למקושרים והולכים בדרכיהם. כדתנן במסכת מגילה גבי הרווח והצלה מהפור שהפיל המן ולא ידע שהוא ביום הולדת את משה יום גינוסיא ושמחה שלו.
הרגש אומר כי כן גם כאן בזכות יום סגולה זה נצלו לפליטה באופן ניסי על כל פנים צאצאי הקדושים, מוישי הוצלברג בדרך לא דרך מתופת המרצחים במומבאיי ובני משפחת שארף ממטח הטילים שפגעו ישירות בחדר בו היו באותו רגע ארור בנחלת הר חב"ד, כי 'גער ה' בשטן הלא זה אוד מוצל מאש' ויד השגחה עליונה פלאית סוככה עליהם רוממתם ונשאתם בטח.
ידידי היקר בדמע ובהכנעה מקבל אני עלי בל"נ, כי מהיום ועד עולם לא אתבטא יותר בשום צורה שבעולם בענין המחלוקת על דבר מבצע משיח. אמנם אחרי שנים של בדיקה, עיון ודיון משוכנע אני בדרכי באשר לרצונו של הרבי בענין אך בשום אופן לא אתעסק עוד בחילוקי דעות שבזה בין בדיבור ובין במעשה ויהי מה. גם אם יאמרו או יקרו דברים שאני משוכנע כי הם עגמת נפש ח"ו לרבי אזכר כי עגמת נפש גדולה יותר תהיה אם אסחף לשמץ של מחלוקת ופירוד לבבות חס ושלום. מזמין אני אותך אחי להצטרף גם אתה להחלטה זו...
ממני הדורש שלומך בלב ונפש חפיצה
י.ב.
בימים טרופים אלו בהם משפחת חסידי חב"ד עטופת יגון וממאנת להינחם על האסון הנורא בהירצחה של הק' מרת מירה שארף ע"ה הי"ד. בת, רעיה ואם שנלקחה בדמי ימיה בלא עת מעם הוריה, בעלה ועולליה יבדלו לחיים טובים, ודאי תוהים כולנו - על מה ולמה עלתה כזאת, צער ואבל שאין לו מזור.
לא זאת בלבד אלא שהאסון פגע בנו ביום חגינו - הלא הוא היום הבהיר ראש חודש כסלו – יום בו אור וחיות נפשינו ניתן לנו בהחלמת רבינו אבינו רועינו נצח זי"ע בשנת תשל"ח, יום חג וששון לעדת חסידי חב"ד בני הדור השביעי נהפך ממחול למספד לנו. הלב דואב וכואב וכולו שאלה - למה עשה הוי' ככה...
זעקות חרש אין אונים מתימהון ודכדוכה של נפש מתעצמים בזכרנו כי אין זה האסון הראשון הפוקד את חסידי חב"ד ביום זה, גם לפני ארבעה שנים היה זה בעצם היום המרומם והנעלה כאשר נרצחו השלוחים הק' הרב גבריאל ורעייתו רבקה הולצברג ע"ה הי"ד.
שני אסונות רצחניים ונוראים כל כך, לא טבעיים ולא צפויים רחמנא ליצלן ארעו לעוסקים בעבודת הקודש - הרבצת תורה וחסידות והפצת אור המצוות. בשני המקרים אין מדובר בתאונה או מטרת שוד וכדומה אלא במרצחים בעלי מטרה מוצהרת 'להשמיד להרוג ולאבד את היהודים', בשני המקרים הנרצחים הינם קורבנות ציבור קדושים וטהורים - חסידים יקרים מסולאים מפז בעלי מסירות נפש שקיבלו על עצמם לפעול במדינה קשה ובתנאים הכי מאתגרים בגשמיות ורוחניות שרק ניתן לתאר, התחושה היא כי הפגיעה פגעה דוקא ביהלומים שבכתר המזהירים כזהר הרקיע - מצדיקי הרבים, בשני המקרים הדבר קורה בדיוק בראש חודש כסלו יום שמחת פדות רבינו, ביום זך ונעלה זה נלקחים מאיתנו קורבנות זכים ונעלים שכאלו. אוי מה היה לנו, הקרביים מתהפכים והלב המתפלץ תמה - הזו תורה וזה שכרה?!
כולנו שרויים בצער רב מעצם הטרגדיה ובליבנו יודעים אנו כי הלא דבר ריק הוא. מחד אמנם לימדונו חז"ל 'בהדי כבשנא דרחמנא למה לך' ומי ממנו בא בסוד ה' לדעת חשבונו של עולם ואין איתנו יודע עד מה, אך לאידך אופן ועיתוי האסונות זועקים אלינו כאות ברור מן השמים, עד כי גם המתהלכים כעיוורים למול אותות ורמזים ממעל חייבים הפעם להודות כי יש דברים בגו. בפרט אנו האמונים על תורת הבעש"ט בהשגחה פרטית הנדרשים ללמוד מוסר השכל מכל מאורעות החיים, על אחת כמה וכמה על מאורעות נוראים ואיומים אלו ראוי שנשאל עצמינו 'מה ה' אלוקיך דורש מעימך', היאך עלינו לקיים דברי הפסוק 'והחי יתן אל ליבו' כפסק הרמב"ם בהלכות אבלות.
קטונתי מלפענח צפונות ולחשב בחשבונות שמים ובודאי מלהטיף בשער, אך בזהירות רבה אבקש לשתף אותך אחי ורעי לשליחות כ"ק אבינו רועינו נצח זי"ע בהחלטה שאני לעצמי קיבלתי עלי בל"נ להשתפר בה וזאת בנושא המעסיק אותנו חסידי חב"ד מזה ח"י שנה ואינו מרפה. כולנו יודעים כי עומדים ומושבעים אנו מהרבי על הדבר אשר ציווה אותנו בכינוס השלוחים האחרון בו דיבר אלינו כי שליחותנו היא 'להביא לימות המשיח' על ידי הפצת התורה והמצוות והחדרת האמונה והצפיה לביאת המשיח בלבבות אחינו בני ישראל.
אך דא עקא ואין זה סוד כי מאז היינו לשני מחנות, אלו גורסים כי יש להתעסק גם בזהותו של משיח ואלו טוענים כי אין ההתעסקות בזהות מלך המשיח חלק מהשליחות שהוטלה עלינו. אלו בעד שימוש בסמלים, הכרזות וגימקים פרסומיים ואלו טוענים כי הדבר מרחק ולא מקרב. אלו אומרים עוד אבינו חי ברוחו אשר עימנו ואלו אומרים אף בגופו נוכח כאן. אלו אומרים הן נצטווינו לבחון אופן המתקבל ולפום גמלא שיחנא ואלו אומרים הוא אשר אמרנו אך הדבר נאה ומתקבל גם בדרכינו אנו, כהנה וכהנה עוד ועוד אלו ואלו אומרים.
כל מחנה זועק בלהט כי המחנה השני טועה בכוונת רבינו, מעכב הגאולה ודוחה הקץ, וכולם לשם שמים מכוונים. והיות כי בנפשנו הדבר מתפרדים הלבבות ומתמלאים טענה וטינה על הזולת ובא הדבר לידי מחלוקת ודילטוריא בקרב אחים ורעים, והלא, רבונו של עולם, הרי בני אב אחד אנו!
לא אכחד כי גם לי דעה מוצקה בנידון ולעיתים נסחף גם אני בכאב וכעס על הנראה בעיני כנזק, צער ובושת לשליחות רבינו להביא לימות המשיח. אך בואו נא ונווכחה, מה היו הדברים האחרונים אותם שמענו מהרבי, מה הדבר אשר אבינו ציוה לפני ג' תמוז לאמור, ובכן זאת גם נער יודע, כי ההתוועדות האחרונה (ויקהל נ"ב) שזכינו לשמוע מפי קדשו רובה ככולה הוקדשה לתביעה מן החסידים לאחדות, שלום ואהבת ישראל, ומהתוועדות אחרונה זו גם נמצא הר"ד היחידי אותו הגיה הרבי אי פעם, הגהה שנעשתה לפתע בחצות ליל ולמחרת ביום זך אדר כרע לדאבון ליבנו על משמרתו בציון הק'. כך גם המענה-צעטעל האחרון בכתב יד קדשו אותו זכינו לראות, אף כאן דעת שפתיו ברור מללו וזה לשונו הק' "אין כל חיוב כלל לחפש מיהו משיח וכו' אבל מצוות עשה מן התורה אהבת כל אחד ואחד מישראל ושלילת המחלוקת בתכלית". דברים כדורבנות!
לכשנתבונן לאן הגענו מאז תאחזנו חלחלה, אחר שהרבי הרעיף וחזר והרעיף עלינו מילים ותחנונים להרבות באהבת ישראל וחזר ואמר כי בזאת בלבד תלויה ועומדת הגאולה - באחדות ואהבת ישראל, הסביר וחזר כי הפכה היא הסיבה לגלות ישראל, ומשתתבטל הסיבה יתבטל המסובב. הנה לפועל מה שאירע עימנו הוא ההפך הגמור מאשר ציפה מאיתנו, מעשה שטן הצליח כי דוקא ענין 'משיח וגאולה' הוא הוא היה לסלע מחלוקת ואמתלא לפירוד הלבבות. שומו שמים על זאת, ראה ראה עד כמה השטן המרקד בינותנו כנחש ערמומי ומסוכן לא נחה דעתו עד שבא ולקח את הענין היקר מכל 'משיח וגאולה' שהכנה לו, מהותו ותכליתו שלום ואחדות והפכו מיניה וביה כלפי ליא לנושא ואמצעי כחרב מתהפכת ההורסת ומכלה במחלוקת ומריבה הכל בכל מכל כל, ובזאת הרי עוד יותר מרחקים יום גאולי... ונעמוד משתוממים כדברי הנביא חבקוק – לא תאמינו כי יסופר.
ידועים דברי הירושלמי בפאה 'דורו של דוד כולם צדיקים היו אך על שהיו בהן דילטורין כשיוצאין למלחמה היו נופלין'. ואנן מה נענה אנן אבתריה... וכך שלוחים עילאים מזוככים ומופלאים שקיימו בנפשם לך לך מארצך וממולדתך לארץ בכא כהודו השפלה, מזה ומזה נאספו לחיק אביהם שבשמים בעוון כולנו והוא אשר דיבר ה' לאמור בקרובי אקדש..
ומה פלא, כי כשנתמלאה הסאה ונגזרה הגזירה רחמנא ליצלן, פוגעת מידת הדין בצדיקים הנתפסים בעוון הדור לכפר על כולו ואבדו חסידים מן הארץ, דמויות הוד, שיא הטוב, היראת שמים, הצניעות והעדינות, נשמות אצילות ותמימות שקיבלו עליהם את המשימה הקשה ביותר במסירות נפש ואהבת ישראל רצופת נתינה בשמחה וטוב לבב ללא שיור, דוקא הן יירצו כקרבן... כמאמר האדמו"ר הריי"צ על סילוקן של צדיקים בימי השואה 'סטירה נותנים בפנים'...
כששאלני בני – אבא למה למה, השפלתי מבט ולא היה בי הכח להביט בעיניו הפעורות ובאותה עת לא היה מענה בפי, כשהוסיף ושאל ומדוע אבא מדוע דוקא ביום הבהיר ראש חודש כסלו, עניתיו מהרהר ומגמגם נשנק ונחנק ... מי יודע אולי משנגזרה הגזירה ואין להשיבה פעל הרבי בשמים כי על כל פנים יהיה זה ביום שמחתו - ראש חודש כסלו, כדי להמתיק הדין ככל האפשר כולי האי ואולי... הרי יום שמחתן של צדיקים - עצם היום פועל מזל וזכות לעמך בית ישראל ובפרט למקושרים והולכים בדרכיהם. כדתנן במסכת מגילה גבי הרווח והצלה מהפור שהפיל המן ולא ידע שהוא ביום הולדת את משה יום גינוסיא ושמחה שלו.
הרגש אומר כי כן גם כאן בזכות יום סגולה זה נצלו לפליטה באופן ניסי על כל פנים צאצאי הקדושים, מוישי הוצלברג בדרך לא דרך מתופת המרצחים במומבאיי ובני משפחת שארף ממטח הטילים שפגעו ישירות בחדר בו היו באותו רגע ארור בנחלת הר חב"ד, כי 'גער ה' בשטן הלא זה אוד מוצל מאש' ויד השגחה עליונה פלאית סוככה עליהם רוממתם ונשאתם בטח.
ידידי היקר בדמע ובהכנעה מקבל אני עלי בל"נ, כי מהיום ועד עולם לא אתבטא יותר בשום צורה שבעולם בענין המחלוקת על דבר מבצע משיח. אמנם אחרי שנים של בדיקה, עיון ודיון משוכנע אני בדרכי באשר לרצונו של הרבי בענין אך בשום אופן לא אתעסק עוד בחילוקי דעות שבזה בין בדיבור ובין במעשה ויהי מה. גם אם יאמרו או יקרו דברים שאני משוכנע כי הם עגמת נפש ח"ו לרבי אזכר כי עגמת נפש גדולה יותר תהיה אם אסחף לשמץ של מחלוקת ופירוד לבבות חס ושלום. מזמין אני אותך אחי להצטרף גם אתה להחלטה זו...
ממני הדורש שלומך בלב ונפש חפיצה
י.ב.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
