מנחם כהן

נעימה חסידית אותנטית, פס קול לקטעי וידאו של רבינו שהוקרנו על מסכי ענק בתור המשתרך לציון הקדוש, ליוותה את צאתי מהציון הק' ביום ראשון בלילה, רגע לפני טיסת-חזור לארץ. בעודי מוריד את הגארטל, אני פוגש את הת' שמואל מישולובין, בחור מה'קבוצה', המופקד על הוצאת גיליון "בית חיינו" המחייה נפשות רבים.

"תכיר, זה איתי", מצביע שמוליק על צעיר ישראלי המתגורר בניו-יורק. זיפים קטנטנים מעטרים את סנטרו של איתי הנבוך ומבע פניו משדר כמיהה רוחנית.

"בפורים האחרון השתתפתי בהתוועדות בבית-חב"ד בקווינס", משתף שמוליק, "כשנגמרה ההתוועדות בשעת לילה מאוחרת, חיפשתי דרך לחזור ואיתי, המתגורר בבורו-פארק, הציע להביא אותי עד בית חיינו 770. הייתה לנו חצי שעה לדבר״.

ומשיחה בטלה, לכאורה, עם 'תמים' חדור בלהט התקשרות למלכינו, מוכרח לצאת משהו טוב. ״לפני שנפרדנו״, מוסיף לספר לי שמוליק, ״הצעתי לאיתי חברותא בחסידות מידי שבוע והוא הביע את הסכמתו״.

חמישה חודשים חלפו והחברותא הזו נמשכת, כשמידי שבוע מתיישבים השניים ללימוד בספר התניא. איתי לומד להכיר מושגי יסוד חסידיים לאורו של בעל התניא וחייו הולכים ומשתנים. ועכשיו הם פה, יחד, באהל הק׳, מתכוננים להיכנס לקודש פנימה. הם מגיעים עם מתנה שבוודאי תגרום נחת רוח רבה.

״יתיר מבחיוהי״, אמרתי לעצמי, זה בדיוק הרגע הזה, המפגש ״המקרי״ הזה שהסתיים בחברותא פורה שאת פרותיה אפשר לחזות בנקל. עוד יהודי, אחד מתוך רבות-מספור, זוכה להתקשר לנשיא הדור על-ידי ׳תמים׳ מחיילי בית דוד.

המפגש המרגש הזה ביציאה מהאהל, כמו סיכם לי ארבעה ימים גדושים בחצרות קודשנו, בציון רבינו ובבית רבינו, ארבעה ימים בהם נחשפתי בין היתר לשורת סיפורים ועדויות מכלי ראשון משלוחים מסורים בפינות נידחות בתבל, על ״הוא בחיים״ שמלווה אותם על כל צעד ושעל בשגרת חייהם, עדויות מדהימות ובלתי שגרתיות שלולא שמעתים מכלי ראשון הייתי מפקפק בפרטיהם.

אני הוא הנער

ערב שבת ג׳ תמוז. אלפי האורחים נוהרים לעבר מאהלי התפילה הענקיים, מתכוננים בחרדת קודש ליום הגדול והקדוש, בלימוד תורת הרבי.

על הדרך, אני פוגש ברב שלום-דובער בוטמן, משלוחי הרבי בתל-אביב (מיותר להציגו לקוראי ׳כפר חב״ד׳). הוא נראה נרגש למראה הילדים שנולדו לאחר ג׳ תמוז שהוריהם הביאו אותם לכאן. אותם ילדים שנולדו למציאות הגלותית, אבל חדורים בהתקשרות לנשיא הדור.

לאוהל הק׳ הגיע הרב בוטמן מפריז שבצרפת, שם התוועד עם אנ״ש במסגרת 'מבצע הקהל' של 'אגודת חסידי חב״ד העולמית'. הרב בוטמן אינו אברך צעיר, אבל הלהט שלו לספר ולהנחיל סיפורים חסידיים להמוני אנ״ש המשתוקקים לכך, מחדיר בו מרץ בלתי-רגיל. גולת הכותרת של דבריו במסע ההיסטורי, היה תיאור התמונה המפורסמת מהתוועדות הרבי במלון 'פרימא' בבולון הסמוכה לפריז, טרום קבלת הנשיאות. בתמונה נראה הרב בוטמן, אז ילד בן 12. במסעו העכשווי בצרפת, התוועד הרב בוטמן בדיוק באותו מבנה ובכך סגר מעגל היסטורי.

״אני זוכר היטב את מה שהתרחש באותה התוועדות ושיתפתי בפרטיה את הדור הצעיר, ולא רק״, סיפר הרב בוטמן בקולו הצלול, ״היו רגעים שהרבי פנה אליי באותה התוועדות, רגעים שחקוקים בזיכרוני עד עצם היום הזה״.

ואחרי המסע בפריז, הוא לא חזר לנוח בביתו בעיר ללא הפסקה בארץ-הקודש. הוא בא לכאן, לאהל, להיות עם אנ״ש חסידי חב״ד. להתוועד, לחזק, להעניק, להחיות. העיניים שראו את הרבי עוד בטרם קיבל את הנשיאות, וכמובן לאורך כל תקופת הנשיאות, כעת עמנו ביחד, ביום בו מציינים חסידי חב״ד 22 שנה ליום המר, ומצפים, מתפללים ומייחלים להתראות במהרה עם אבינו רוענו.

מצוקה ומהפכה

ארבעת המאהלים הענקיים הצמודים לציון, היו גדושים עד אפס מקום במעל רבבת חסידים ותמימים שבאו להיות הכי קרוב לקודש ביום ההילולא. בחוץ נותרו מאות שלא מצאו את מקומם, יושבים על חומות חצרות הבתים הסמוכים, אוחזים בידיהם קבצי לימוד, קונטרסי עיון וספרי חסידות לרוב. הפנסים העוצמתיים ברחבה מאפשרים להם לצלול אל תוך הלימוד ולהצטרף לאחיהם היושבים פנימה.

התמזל מזלי למצוא כמה סנטימטרים פנויים על ספסל עץ במאהל השלישי. מולי יושב האמן החסידי הנודע הרב מיכאל וייגל. הוא מספר לי בהתלהבות, בטרם יחל בלימוד, על השמחה שאופפת אותו להיות כאן, יחד עם אנ״ש מכל רחבי העולם. ״זה הקהל!״, הוא אומר-קובע. סיבה נוספת יש לו, למיכאל, להיות מאושר. כן, מאושר, למרות האווירה הרצינית האופפת בערב זה כל מי שבשם חסיד יכונה.

מיכאל הוא הבוגר הראשון של ישיבת ״חזון אליהו״ בתל-אביב, בה לומדים כיום בהתמדה עשרות אברכים בעלי תשובה שזכו לעשות כברת דרך. הישיבה נפתחה על-ידי שליח הרבי לתל-אביב הרב יוסף-שמואל גרליצקי, בכדי לספק מענה לשלושה צעירים מקורבים לפני חמש-עשרה שנה לערך. אחד משלושת הצעירים, היה מיכאל. מיכאל וייגל. מאז פרחה לה הישיבה וממנה יצאו מאות אברכים יראי-שמים שהקימו משפחות לתפארת. כמניין מהם (!) הגיעו לשבת זו, יחד עם ראש-הישיבה הרב שמרלינג. מי יודע היכן היו אותם צעירים ישראלים לולא מצוקתו של מיכאל וחבריו.
״כל הנסיעה שלי הייתה סיעתא דשמיא אחת גדולה״, מספר לי מיכאל ומשתף באפיזודה אחת שליוותה אותו בנסיעה לכאן. ״זמן קצר לפני שיצאתי מהבית לעבר שדה התעופה, באמצעות הרכבת, צלצלתי למודיעין של רכבת ישראל בכדי לברר את מועדי הנסיעות. כשביקשתי מהמוקדן את מבוקשי, הייתה שתיקה מעבר לקו.

״אתה נוסע לרבי?״, שאל הפקיד כעבור מספר שניות. מיכאל השיב בחיוב. הפקיד היסס ואז אמר: ״אוכל להעביר לך שם לקריאה על הציון הקדוש?״... 

לימוד עם האדמו"ר

מיכאל ואני מצטרפים ללימוד משותף ומחיה של מאמר ״ואתה תצווה״ עם הרב דוד גולדשמיד מקראון-הייטס. הוא נוטף זעה מהלימוד, למרות גלי הקור שפולטים תריסי המזגנים הענקיים שהוצבו כאן. הרב גולדשמיד, בעל חוש הסברה וחסיד נלהב, מסביר בבהירות את המאמר. בשיעור הספונטני משתתף גם האדמו״ר מבישטנא מפתח-תקווה שהגיע לכאן במיוחד בכדי לשהות בד׳ אמות. היחידים שמבחינים בבגדי האדמו״ר שלגופו וניגשים ללחוץ את ידו, הם אברכי ״מעייני ישראל״ שחושיהם החדים לא כהו, למרות הלחץ ההמוני במאהלים.

זו הפעם השנייה שהאדמו״ר מבישטנא נמצא כאן, בשבת ג׳ תמוז. לאחר השיעור סיפר לי שביקורו הראשון אצל הרבי היה בשנות הלמ״דים ומאז נקשרה נפשו ברבינו.

קצת צורמת לי העובדה לראותו יושב עם כולם בצפיפות, אבל נדמה שהוא דווקא מעדיף כך. האדמו״ר יושב ומפלפל בביאור המאמר עם הרב גולדשמיד והרב דוד מאיר דרוקמן שיושב לצידו, כאחד החסידים.
למחרת אראה אותו נדחק בין המוני החסידים בתפילת שחרית ומשוחח באדיבות עם זקני החסידים.

כאיש אחד

סעודת השבת במאהל האוכל העצום שהוקם בקרבת מקום, הפך כצפוי למתחם התוועדויות המוני. גדודים-גדודים יושבים עם משפיעים ורבנים ובולעים בצמא את הגיגיהם.

אין מעמדות כאן. כולם יושבים יחד בצוותא, כאיש אחד בלב אחד. התיישבתי בשולחן פינתי בו ישבו הרב ישראל ברוד ודובר חב״ד הרב מנחם ברוד. בזה אחר זה יורה ר׳ ישראל סיפורים פלאות על הרבי, לחלקם היה עד באופן אישי וחלקם שמע מכלי ראשון.

ר׳ מנחם ברוד משתף בסיפורים משלו ומדבר על תופעת ה׳תמימים׳ שנולדו לאחר ג׳ תמוז תשנ״ד. ״נסו להיכנס לראש של צעיר שנולד למציאות הזו״, הוא יורה לאוויר אתגר בלתי אפשרי עבור מי שראה, שמע, חש וחווה.

אלינו מצטרף שליח הרבי לעיר הנובר שבגרמניה, הרב בני וולף. למעלה מעשר שנים הוא משמש שם כשליח והצלחתו עצומה. הוא חולש על מעצמת פעילות יהודית חסרת תקדים בקרב יהודי העיר. הרב וולף חווה קשיים רבים, בראשית שליחותו, אבל זה לא שבר אותו. כששאלתי אותו איך התמודד עם אחד הקשיים העצומים בתחילת פעילותו, שאת פרטיו לא בדיוק ניתן לפרט במסגרת זו, הוא משך בכתפיו והגיב בפשטות: ״להיפך, שמחתי שכעת אוכל לפעול באופן טוב יותר״...

בפיו סיפור מדהים ומצמרר על מסע שערך באחרונה לאיתור קבר יהודיה ניצולת שואה בבית קברות גוי (בשל חיסכון כספי קברה התערבב עם קברים נוספים - דבר שיצר בלבול), לבקשת בן משפחה חרדי מניו-יורק. היה זה מסע שכלל פתיחת קברי גויים, לאחר מסע השתדלות ואישורים חריגים ואינסופיים מהרשויות. המסע טרם הושלם, אבל די לשמוע את חלקו הראשון בכדי לקבל הצצה לשליח שכולו אכפתיות ומסירות, יוצאת מגדר הרגיל. שליח צעיר שמוסר ונותן את נשמתו לקהילה היהודית, על חייה הרוחניים הוא מופקד.

בן 16 היה הרב וולף בעת קבלת הבשורה שטלטלה את עדת חסידי חב״ד בפרט ואת העם היהודי בכלל. ניכר שעד לרגע זה, בו סעדנו יחד, ג׳ תמוז תשע״ו, הוא טרם התאושש. לא במובן המליצי, אלא בפועל ממש. הפתאומיות הזו, ההלם שהפתיע את כולם, נשמעים היטב ב׳הרגשים׳ שהשמיע בפנינו.

 ההתרגשות של דוד

בנקודה אחרת במתחם, אני פוגש את הרב מנחם לאזאר, משלוחי הרבי לרומא שבאיטליה לצד חסיד נוסף. השיחה הופכת עד מהרה להתוועדות חיה. הרב לאזאר משתף בסיפורי שליחות מכלי ראשון שמשקפים נכוחה את ״מה זרעו בחיים אף הוא בחיים״.

החסיד שעמנו סיפר על אחד מאנ"ש שעמד וצפה בוידאו של הרבי הממוקם בבית הראשון שעל-יד האוהל הק'. היה זה וידאו מהתוועדות י' שבט תשל"ב. במהלכה, חיפש שם הרבי את 'דוד מגרוזיה' (בתרגום לאנגלית המופיע על המסך, נכתב "Georgia") ומורה לו לנגן ניגון. דוד אותר וניגן ניגון גרוזיני על המילים "קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה".

לצד אותו אחד מאנ"ש, שצפה בוידאו, עמד יהודי שניכר שנמצא בסערת רגשות עצומה. "אני דוד ומקום מגוריי הוא מדינת Georgia בארה"ב", סיפר בהתרגשות רבה. מסתבר שהוא הגיע לאהל עם כלתו, להתברך לקראת חתונתם. בטרם יצאו מהאהל, נעצרו לצפות לכמה רגעים בוידאו, ובדיוק הרבי מחפש את דוד מ-Georgia.... דוד מיודענו החל "קול ששון . . קול חתן וקול כלה" והצטרף לדוד המקורי שבוידאו...

אבא אחד לכולנה

אב אחד לכולנה. המשפט הזה קפץ לנגד עיניי, עת חזרתי למאהלי התפילה והלימוד לאחר סעודת השבת. בשולחן הראשון התאספו להם מקורבים מישיבת חזון אליהו התל-אביבית עם המשפיע הנודע הרב שניאור-זלמן גופין והרב גרליצקי. ״אחרי ג׳ תמוז תשנ״ד״, אמר הרב גרליצקי לצעירים שהצטופפו מסביב לשולחן - לא לפני שווידא שכולם אמרו 'לחיים', ״ידענו שהמצב הרגעי שאנו חווים - הוא לא נורמלי. עברו ימים ולילות, חודשים ושנים, 22 שנה! אבל המצב עדיין לא נורמלי! אסור להתרגל למצב הזה בשום אופן! זהו מצב רגעי ביותר״.

בשולחן סמוך יושבים אברכים של מעייני ישראל, מחצרות שונות. אם השפה בה דיבר הרב גרליצקי הייתה עברית צחה וברורה, למען יבינו המקורבים את דבריו באופן הברור והנהיר ביותר, הרי שכאן השפה המדוברת היא אידיש עסיסית שזר שלא בקיא בניביה לא ימצא כאן את מקומו...
בשולחן שעל-יד, יושב לו הרב בנימין מרגי, משלוחי חב״ד המפורסמים בצרפת. סיפורו המרתק הובא כאן בהרחבה, כולל גילויים על היחס המיוחד מהרבי. השפה כאן, מיותר לציין, על טהרת הצרפתית. מסביב, יושבים להם צפופים אנ״ש מפריז והסביבה לצד מקורבים רבים. העובדה שילדיי דוברי צרפתית בשל מוצאם של אמם-רעייתי, סייעה לי להבין מעט מהמתרחש כאן.
הרב מרגי מדבר בדבקות על התקשרות לרבי והמעלה של הנסיעה לכאן, והזכות של השוהים באהל הק׳ בשבת זו. יש בצרפתים תום טהור שאפשר להתקנא בו ועל כך יעיד כל מי שמכיר את הקהילה הזו.

מאוחר יותר, יסביר לי הרב שניאור-זלמן גרשקוביץ, משלוחי הרבי בצרפת, שהכמות האדירה של המקורבים הצרפתים - הגדולה ביותר מהמדינות השונות, היא פועל-יוצא, או אם תרצו הגשמת חזונו של השליח הבלתי נשכח, הרב שמואל (מולע) אזימוב ע״ה שכל חייו טבע במקורביו את המעלה העצומה של הנסיעה לרבי. ״ההתקשרות לרבי והנסיעה אליו הייתה א-ב של ר׳ מולע וזה טבעי שהמסורת נמשכת״, הסביר-ניתח ר׳ שניאור.

לא הרחק משם, יושבים להם תלמידי ישיבות תומכי-תמימים בדטרויט - קטנה וגדולה - עם המשפיעים שלהם. משל ישבו כעת בישיבתם ומנותקים מהנעשה סביב, ישבו להם התלמידים בצוותא, מנגנים בדבקות, מתועדים יחד ואומרים לחיים. המשפיעים דורשים ותובעים התחזקות בעבודת התפילה ובלימוד התורה.

וכך, לאורך כל המאהלים הענקיים, יושבות להם קבוצות-קבוצות מכל מדינה ומדינה, ומכל עיר ועיר, שפתם שונה, אבל הנקודה המאחדת היא אחת: המצב לא נורמלי! הגאולה מוכרחת לבוא עכשיו! 

כשהרבי מזמין...

מוצאי שבת. הרחבה מלאה בהמונים שעושים את דרכם לכיוון קראון-הייטס, דרך הסעות או רכבים פרטיים. אני פוגש בר' שאולי מירושלים, ידיד משכבר השנים. א גוט וואך, לחיצת יד ונפרדים לשלום. ״רגע״, הוא אומר, ״מוכרח לספר לך משהו. הייתי אמור להיות בארה"ב שבועיים אחרי ג' תמוז והיה ברור לי, לצערי, שלא אוכל לטוס ל-ג׳ תמוז. אלא שאז, ערב ג' תמוז, התבשרתי ש...זכיתי בהגרלה לטיסה לרבי שנערכה בקהילה שלנו! הרבי הזמין אותי לנסוע אליו".

מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים.


***

השבוע במגזין 'כפר חב"ד': סיקור מקיף ומצולם מכל מוקדי ההתרחשויות באהל הק', ובהם שורת טורים מעוררים של שלוחים, רבנים וסופרים, על השבת ב-ד' אמות, בהשתתפות אלפים-רבים מכל רחבי העולם. אל תחמיצו!