"פתאום הדלת נפתחה ורואים את הרבי!" ● מרגש ומיוחד

לפני 38 שנה, בראש חודש כסלו תשל"ח, הרבי יצא לראשונה מ-770 לביתו שברחוב פרזידנט, לאחר האירוע בעיצומם של ההקפות, בשמחת תורה. את יום זה, מציינים חסידי חב"ד בהתוועדויות חסידיות ובהחלטות טובות להתקשרות ב'אילנא דחיי' ● מה חשו החסידים באותם רגעים כשהרבי יצא לראשונה? שני חסידים שהיו שם, המשפיע הרב מנחם מנדל גרונר, והרב משה קליין, מספרים לראשונים על זכרונות מהימים ההם, חלקם בפרסום ראשון ● מגזין שישי ר"ח כסלו תשל"ח

מימין: הרב משה קליין, והמשפיע הרב מנחם מנדל גרונר (ארכיון col)

משה בן-חיים

ראש-חודש כסלו מצויין בריכוזי אנ"ש בכל רחבי תבל, כיום בו הרבי יצא לראשונה מ-770, וכתוצאה מכך המשך ההשפעות להם זכינו. השפעות שהלכו והתחזקו, הלכו והתעצמו. כל אירועי ראש-חודש כסלו הלוא המה כתובים בדברי הימים של חסידות חב"ד.

כאן הבאנו בפניכם קטעי זכרונות בזווית אישית, משני חסידים שהיו נוכחים בהתרחשויות באותה תקופה ושופכים אור על זוויות שאולי טרם פורסמו, מנקודת מבטם של החסידים.

המשפיע הרב מנחם מנדל גרונר: "יש להבין את המתח שהיה בציבור אנ"ש, בכל מה שקשור למצב בריאותו של הרבי באותה תקופה. הרבי היה יוצא לתפילת שחרית במניין מצומצם בזאל הקטן ב-770, בנוכחות של כ-40 איש בלבד. הרבה אחרים הציצו מהחלונות לראות את הרבי. כולם היו שבורים, שהרבי לא מופיע בציבור, בהתוועדויות, ונראה חלש שלא כרגיל. היו געגועים מאוד חזקים, משהו יוצא מן הכלל, היו רגילים לראות את הרבי יום-יום.

המשפיע הרב מנחם מנדל גרונר (צילום: ישראל בליזובסקי)

"הרופאים מצידם, הוסיפו כל יום פעילות 'בגשמיות' לרבי. הרבי יצא מחדרו ועשה הליכה בבניין. נכנס לזאל הגדול, עלה למעלה לקומה השניה. ואז הרופאים אמרו, שיכולים להגיע לשלב הבא: שהרבי ילך לביתו. כל זה היה מתוכנן היטב, השאלה היתה רק: מתי? היתה סברא שזה יהיה קודם לר"ח כסלו. הרבי אמר על כך, שמגלגלין זכות ביום זכאי, ור"ח כסלו הוא היום המתאים.

"באותה שנה, א' כסלו חל ביום חמישי בערב (כקביעות שנה זו). הידיעה דלפה איכשהו לכלל החסידים ופשטה במהירות. כולם סגרו את החנויות ובשעה שש בערב באותו יום התקבצו כמה מאות חסידים בכניסה ל-770. אמרו לרבי שיש קהל גדול בחוץ. הרבי אמר שיתפזרו. בנתיים, השמועה עשתה כנפיים, וממאות, זה הפך להרבה יותר מכך. בפועל, לא רק שלא התפזרו, אלא הקהל גדל והלך מרגע לרגע... סמוך לשעה 7:40 בערב, הרבי יצא.

הולכים לראות את הרבי!

"באותה תקופה, הייתי בחור לפני היציאה לשליחות. הייתי בפנים וגם בחוץ. בפנים, הרופאים והמזכירים, התעסקו בהתארגנות. אבל בחוץ, זה היה כמו התגלות: עד עכשיו, היה סגור בעדינו. עכשיו הולכים לראות את הרבי!

"בגלל המתח הרב ששרר בין החסידים, וחוסר הידיעה, החלו ספקולציות: היו שאמרו, אולי הרבי יצא נתמך בידי המזכירים. היו שאמרו, אולי הרבי יצא עם מקל הליכה. השמועות השונות רק הוסיפו למתח הרב".

"פתאום, הדלת הראשית של 770 נפתחה, ורואים את הרבי! הרבי צעד כמו תמיד, כרגיל! באופן ספונטני, הקהל פצח בשירת 'מארש נפוליאון' אדירה, בשמחה ובהתרגשות עצומה. הרבי צעד על המדריגות הראשונות, עצר, והחל להלהיב את הקהל עם היד – ממש כמו בשמחת תורה!

"כמו שתיארתי קודם, היה מתח ושיברון לב שהצטבר מאז שמחת תורה, במשך כחודש ימים, ופתאום רואים שהרבי בריא, ומעודד את השירה בשמחה גדולה. כל הלחץ והמתח התחלף באחת להתרגשות ושמחה אדירה.

"הרבי המשיך ללכת לכיוון הרכב, והקהל פשוט יצא מכליו מרוב שמחה... זו לא היתה סתם שמחה. לא ראיתי כל חיי כזו שמחה, אי אפשר לתאר אותה במילים.

"הרבי נכנס לרכב, ואני נסעתי יחד עם המזכירים. הרבי ירד קצת לפני ביתו ברחוב פרזידנט, כנראה כדי ללכת קצת ברגל. ליווינו אותו, כדי לראות שהכל בסדר. כשהגיע סמוך לביתו, שם היו מוצבים דרך קבע שוטרים (גויים), הם קפצו מהאוטו והצדיעו לרבי, באומרם: 'הרבה זמן לא ראינו את הרבי...'

"הרבי נכנס לביתו. הרבנית, שהתה בכל התקופה בקומה השניה ב-770, ובגלל כל הרעש והתאספות הקהל וכו', לא יכלה לצאת. בשלב זה היא נשארה עדיין ב-770.

"הסעתי את אבי שיחי' ברכב לביתו ונסענו דרך שדרות איסטרן פארקווי. הכל היה פקוק, המכוניות נעצרו להסתכל על החסידים שרקדו ברחוב. הורדתי את אבי בביתו, וחזרתי ל-770 להשתתף בריקודים ובשמחה. פתאום הודיעו, שהרבנית צריכה לצאת. עשו שביל ענק, והיא ירדה מהקומה השניה, ועברה מהר מאוד עד למכונית".

ממשיכים את ההקפות משמחת תורה

ממשיך לספר הרב גרונר: "בגלל שההקפות נעצרו בשמחת תורה, הוחלט להמשיך את ההקפות ב-770. רקדו שם עד 2:00 לפנות בוקר, בלי סוף... לאחר מכן החלו להתוועד.

"נכנסתי בשעה מאוד מאוחרת לחדרו של ד"ר רזניק (אחד הרופאים שטיפלו ברבי), והוא ישב על המיטה ובכה, עם דמעות. הכרתיו כאדם מאוד שכלי, ושאלתי אותו למה הוא בוכה? הוא ענה לי שהוא בוכה מהתרגשות. ולא דווקא על זה שהרבי הלך הביתה, אלא על שלא ראה מעולם כזו אהבה מהחסידים לרבי. הוא הוסיף ואמר: 'אין מילים בפי לבטא מה שראיתי הלילה'. וכך ישבנו על המיטה והתוועדנו.

"למחרת, הרבי נכנס ל-770, ואמר לדוקטור רזניק, שהוא שמע שכולם רקדו כל הלילה ורק שניים לא. מי השניים שלא רקדו? הרבי אמר לו: 'אתה ואני'. הרבי הוסיף ואמר: 'בשבת תרקוד כפול, כדי לצאת ידי חובה', הוסיף לו הרבי".

ימי התעלות

הרב משה קליין, ניאות לספר בקצרה את זכרונותיו מהימים ההם, בשנת תשל"ח. על מה שאירע בשמחת תורה באמצע ההקפות, האוירה בין החסידים באותה תקופה, ואת השמחה העצומה כשהרבי נראה לראשונה בפתח 770:

"באותה שנה, חודש תשרי אצל הרבי היה עם הרבה אורחים. היו אלה ימי התעלות רוחניים. בהגשת פני״ם, בר״ה ובמיוחד בתקיעות, תפילות ו׳ תשרי, קבלת לעקאח, ברכה עריו"כ, ברכת התמימים, מארש נאפוליון במוצאי יום הכיפורים, ועוד.

"באמצע הקפות בשמחת תורה, הרבי הסתובב ושאל מהמזכיר הריל"ג אם יש כסא. הביאו כסא והרבי התיישב. הרבי אמר לו שיש לו כאב בלב. אח״כ ביקש מהרבי לעשות הקפה שביעית על הבימה והרבי אמר לא והראה באצבעו לאמצע ביהכנ״ס.

"הביאו לרבי את ספר התורה ורוב רובו של הקהל עזבו את ביהכנ״ס כי צעקו שכולם ייצאו שיהיה אויר. הרבה בכו מפחד והקהל היה בהלם ממש. הרבי הלך לאמצע ואמר הפסוקים ואח"כ שם ידו הקדושה על חדב״נ גיסו הרש״ג והתחילו לרקוד.

"אחרי סיבוב אחד הרש״ג הפסיק. הרבי בדרכו חזרה הלך והתנדנד ממש והיה נראה לבן כסיד והיה נראה ח״ו כאילו... הלכתי על יד הרבי עד שהגיע למקומו והחזיר הס״ת ואמרו 'עלינו'. הרבי עלה לחדרו ונראה על פניו שהוא בכאבים גדולים. הרבי פתח דלת חדרו ונכנס וסגר הדלת אחריו.

"הריל"ג ביקש שנביא את הרש״ג. מצאנו אותו בזאל הקטן למעלה וביקשנו בשם הריל"ג שיבוא לדפוק בדלתו של הרבי. וענה לנו 'לאזט מיר צו רוה איך גיי נישט' (תעזבו אותי אני לא הולך). ושלח שליח למעלה בקומה ג' לקרוא לזוגתו של הרש״ג.

"היא באה מיד למטה ודפקה בדלת של הרבי וצעקה בשמו השני של הרבי. הרבי פתח הדלת ואמר לה: 'לא טעמתי מאומה כל היום וגם עמדתי על הרגליים רוב היום. אנוח קצת ואלך הביתה. ובכך נכנס הריל"ג לחדר.

"הרבי ביקש שלא יודיעו לרבנית. ואחד המשב"קים - שבטח לא ידע מההוראה - הביא את הרבנית והרבי והרבנית נכנסו לסוכה. הרבי ביקש לעשות קידוש, והציעו מיץ ענבים. הרבי אמר: 'מיץ ענבים לקידוש?' והביאו יין וקידש ונטל ידיים וביקש לאכול רק קצת בשר.

"בזמן שהרבי ישב בסוכה זוגתו של הרש״ג ביקשה מכמה לעלות איתה למעלה לביתה. הלכתי איתה. היא הראתה לנו מיטה פשוטה והורדנו אותה למטה והיא אחרינו. הכנסנו לחדר ושמנו באמצע החדר. היא הסתכלה על המיטה ואמרה שלא מתאים המיטה הזאת לרבי כי זה היה מיטה קטנה ורגילה. העלנו את זה בחזרה. היא לקחה אותנו לחדר של הרבי הקודם.

"היה אתנו הרשד״ב ע״ה אייכהורן שהיה משב"ק אצל הריי"צ זי"ע. הוא הראה לנו איך לפרק את המיטה של הרבנית והורדנו את זה ושמנו בחדר של הרבי. ואז היא אמרה 'זה נראה טוב'. אח״כ חזרה לביתה והלכתי אחריה. היא בחרה כרית יפה וסדין ושמיכה. רציתי לקחת ממנה ולהוריד למטה והיא אמרה לי: 'לא. זה אני אוריד'".

"רקדו ושרו, ובכו ביחד"

"הרבי שאל את הריל"ג: 'למה לא שומע שרוקדים ושרים למטה?'. אמר הריל"ג שלא רוצים להפריע לרבי. הרבי ענה שמה שיותר ישירו וירקדו, זה יוסיף בבריאות. ואז באמת רקדו ושרו ובכו ביחד".

ועל ר"ח כסלו, מספר הרב קליין:"השמחה בקבלת הידיעה שהרבי הולך הביתה אין לשער במילים. מי שלא ראה שמחת ר״ח כסליו תשל"ח לא ראה שמחה מימיו.

הרב משה קליין, מדליק נר ראשון של חנוכה בחדרו הק' של הרבי (צילום ארכיון: מאיר דהן)

"הרבי כתב במכתב שתפילת רבים עמדה לו. וב״ה ובחסדי ה׳ זכינו לעוד הרבה שנים עם גילויים של חסידות, התוועדויות, מכתבים, מענות, הוראות, קונטרסים וכו' וכו'.

"ויה"ר שנזכה מיד ממש לראות את מלכנו משיחנו. ובלשון הרבי: 'ונזכה זעען זיך מיטן רבין דא למטה אין א גוף והוא יגאלנו'".

הצטרפו עכשיו לכל החדשות החמות של 'קול חב"ד' בווטסאפ

למקרה שפספסתם

הוסף תגובה

0 תגובות

נצפה באתר

עוד באתר