הרב מנחם ברוד

חודש אלול קורא לכל יהודי לעצור, להתבונן, לחשוב. החודש הזה כאילו אומר לנו שהחיים אינם העברת דפים בלוח השנה. מעת לעת חייבים לערוך מאזן ולברר אם אכן חיינו מתנהלים בכיוון הנכון ואם אנו משיגים את היעדים שעלינו להשיג.

אלא שהשגרה יש לה תאוצה משלה, והנטייה הטבעית של כולנו היא לעשות היום מה שעשינו אתמול. "כזה אני", אנחנו נוהגים להצטדק, ואפילו תובעים מהסביבה: "קבלו אותי כפי שאני". איננו אוהבים להיענות לקריאה המחייבת טלטלה ושינויים.

כוחות אין-סופיים

חִשבו על אדם בן ארבעים, חמישים או שישים. מדי שנה בשנה הוא נדרש לערוך חשבון נפש ולעשות תשובה. לכאורה, מה כבר יכול להשתנות אצלו? הוא כבר אדם מגובש, לא נער צעיר שמשנה כיוון בקלות. יש לו המעלות שלו והחולשות שלו, הדברים שהוא עושה והדברים שאיננו עושה. לכאורה, כזה יישאר עד יומו האחרון.

באה היהדות ואומרת: לא, גם אתה יכול וצריך להשתנות. גם אתה נקרא לעשות תשובה. אפשר וצריך לפתוח דף חדש. גם אם היית 'בסדר', גם אם אתה ירא שמים ועובד ה' – עדיין עליך להשתנות, להתקדם, לתקן ליקויים; לא לדרוך במקום.

התפיסה הזאת נובעת מראייה מעמיקה של נפש האדם. נקודת המוצא של היהדות בעניין זה מבוססת על הכרה באין-סופיותה של הנשמה היהודית. יהודי, בפנימיותו, איננו מוגבל. שום דבר אינו יכול לעמוד בפני רצונו האמיתי. לא השכל, לא הרגש, לא ההרגלים, לא הגיל, לא הסביבה. ברגע שירצה באמת לעשות שינוי במהלכי חייו – לא יהיה כוח שיעצור בעדו.

הקריאה המעוררת בחודש אלול מופנית אל כל יהודי. מי שלא הניח תפילין ולא שמר שבת – שיתחיל לקיים זאת מעכשיו. מי ששמר שבת, אך לא הקפיד על תפילה בציבור ועל קביעות עיתים לתורה – שיתקן את הליקויים האלה. ומי שנזהר לקיים קלה כחמורה, אך הוא מועד פה ושם בלשון הרע – שיעשה את התשובה שלו ויחולל את המפנה המתחייב אצלו. זה הרעיון הבסיסי של חודש אלול – קריאה לכל יהודי לשנות את דרכיו לטובה.

בלי להדביק תוויות

גם אותו אדם מבוגר ומגובש, אם רק ינצל את הכוחות המורעפים עלינו עכשיו – יוכל לחולל מהפך במסלול חייו. שום דבר אינו בלתי-אפשרי. הקב"ה מאפשר הכול, צריך רק לרצות.

הדברים האלה נכונים גם בדרך ההתייחסות ליהודי שני. יש נטייה להדביק תוויות על אנשים, לקבוע מי הטוב ומי הרע, לסמן מי ליבו פתוח ומי ליבו אטום. זו גישה מוטעית מיסודה. חז"ל אמרו שאחד הדברים המכוסים מליבו של אדם הוא – הנעשֶה בליבו של חברו. היהודי הציני והקשוח, שלכאורה אינו מקשיב כלל לדבריך, עשוי להתגלות כמי שהדברים פולחים את כִליותיו וליבו.

צריך לפנות איש אל רעהו באהבה ובחיבה, בלי התנשאות, בלי איומים והפחדות. לדבר אל הזולת כחבר, כידיד. וחזקה על דברי אמת, היוצאים מן הלב, שגם ייכנסו אל הלב, ותהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה.