מאת: מנחם בן יוסף

***

"עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת, עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ".

מוצאי-שבת. שבועיים לחג הפורים הקרב ובא. רשתות השיווק מלאות בשפע ומכל טוב הארץ. "מבצעים" קוראים לצרכן הקטן - קנה ב.. שלם.. והעיקר - קח בכמויות, כי אוטוטו.. חג הפורים. עגלות עמוסות נשפכות אל דלפק הזבן ב'סופר' הזה או האחר. צפצוף הקופה הרושמת - נשמע כמו צרמוניה ללקוח, אך לבעלים - כמו מוזיקה פילהרמונית.

כיצד הפכה אחת ממצוות פורים - לעיקר כל-כך גדול, והפכה לנטל כלכלי לבתי אב רבים בישראל?

"אבא, אמא, מה עם המורה חנה? מה עם הדודה רחל? מה עם הרב מהשכונה החדשה?".. שאלות אלו פורחות לאוויר עם שחר ראשון של יום הפורים. מתפילת שחרית ומגילת אסתר ועד שקיעת החמה, רצים כולם מבית אחד לדלת שנייה, בכדי להספיק את כל ידידי המשפחה, עם סל מלא בשפע גשמי ויקר!

איך מצווה, שעלותה אמורה להיות זולה, ושמטרתה - 2 מיני אכילה ל-2 חברים, הפכה ליום של חרדה. הורים למשפחות ברוכות לא עומדים בקצב. לכל ילד - מורים וחברים, ואליהם מצטרפים - השכנים וחברי הילדות היקרים. ה'חבר' מבית הכנסת, ואיש הצוות לתלמוד תורה.

הכיצד חג אותו אמורים לחגוג כולם בצל המשפחה, סביב שולחן עם מיני טעימה, ככתוב: "משתה ושמחה", הפך ליום של הוצאה לא ברורה?

תחרות. זו היא מילת הפתיחה. "משה הביא לנו סלסלה ששווה כ-200 שקלים", אמר ר' חיים לרעייתו. והיא בתגובה: "תכינו לו בזריזות משלוח מכובד, כיאה למשפחה שלנו, משפחת...".

איפה הימים שהיו שולחים אוכל אמיתי שהכינו בבית, מכל הלב, ובמקום זה אנחנו מתעסקים בוופלים קנויים ואריזות שוקולד מרשרשות? מדוע משלוח מנות ממוצע צריך לעלות מחיר כה יקר?

הורים יקרים! האם המשלוח-מנות הגדול אותו אתם מכינים למורה היקר, חייב להכיל בנוסף לסלסלה הגדושה, מעטפה עם מזומנים? מדוע לא ניתן מספיק להעריך את איש החינוך עם בקבוק יין וחפיסת וופלים או דובשניות?

התשובה היא, אם שאלתם - נמצאת אצל כל אחד ואחת. "התחרות", היא בראש. ההוצאה הכספית והמירוץ אחר השגת 'המשלוח' הכי הכי, שמתחיל לסופר-מרקט הגדול, וממשיך אל היעד הבא, כשבדרך הוא קוצר את חשבון הבנק - תלוי בכם. אתם אלו שהרגלתם את הצד השני לקבל, אתם אלו שתרגילו אותו גם להסתפק במועט.

תזכרו: המצווה "שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב" יכולה לקבל דגש יותר גדול. ומצוות "וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ", היא להעניק 2 מיני אכילה ל-2 ידידים.

דבר נוסף תזכרו: מצווה נוספת שישנה ביום שמח זה, היא "מתנות לאביונים". אולי תנסו שנה אחת, בשנה זו - תשע"ח, לקחת את אלפי השקלים שאתם מקדישים להוצאות עבור "משלוחי פאר", ולהעניק לאלו שצריכים. יתרה מכך: אף זכרו - ביום זה המצווה היא כפולה. גם מצוות צדקה כבכל השנה, וגם מצוות היום - 'צדקה לאביונים'.

בברכת:

"וליהודים הייתה אורה ושמחה, כן תהיה לנו"...