קבע כעמוד הבית
|
הוספה למועדפים
|
פרסם אצלנו
|
צור קשר
|







כך נלמד לזהות כוחות ייחודיים אצל ילדינו כדי להאדירם ולהעצימם
(יום חמישי, י' טבת תשע''ח)
בשבת הקרובה נקרא על ברכות יעקב לבניו. כאשר מתבוננים בברכות רואים פער בין הברכות השונות שמקבלים הבנים. רְאוּבֵן֙ המקבל לכאורה עקיצה "בְּכֹ֣רִי ... פַּ֤חַז כַּמַּ֙יִם֙", ומאידך יהודה המקבל האדרה והעטרה של מלכות- "גּ֤וּר אַרְיֵה֙ יְהוּדָ֔ה ...כָּרַ֨ע רָבַ֧ץ כְּאַרְיֵ֛ה וּכְלָבִ֖יא". האמנם יעקב מברך רק את חלק מבניו? האם העצמה והאדרה ניתנו רק לחלק מהשבטים ולחלק לא? אם ננתח את הברכות נוכל ללמוד מיעקב אבינו על חובתנו כהורים ומורים לאתר את החוזקות של ילדינו ותלמידנו, להעצימם ולהאדירם. כל זאת נעשה מתוך אחדות הבית והכיתה • המחנך הרב ישראל זלמנוביץ בטור אקטואלי לפרשת השבוע • לטור המלא
הרב ישראל זלמנוביץ

"אתם פותחים בתי חב"ד, אך אנו תמכים ומחזיקים בהם"

אפתח הפעם את דבריי בקוריוז משדה החינוך. הבה ונציץ לאחד המפגשים באחת מכתות ההוראה בהן הורתי. מדובר בתלמידי כיתה ח' באחד מתלמודי התורה בארץ. לפני התלמידים הונחו דפי הפעלה כחלק משיעור עברית. הרכב הכיתה באותה שנה היה הטרוגני באופן ניכר. התפתח דיון מעניין בין תלמידים המצויים בין שתי קצוות הכיתה: אלו שמבצעים את המוטל עליהם בקלות, תלמידים החשים תלמידי בר- אוריין מוצלחים. ומולם נצבה קבוצה של תלמידים המתמודדים עם מגוון עשיר של אתגרים: הישגים נמוכים, דימוי עצמי נמוך ועוד. כל צד הציג את מעמדו בתוך הרכב הכיתה, וכמה הוא חשוב ומשפיע לחיוב בלימוד או באווירה החברתית.

לפתע קם אחד מהתלמידים וכך התבטא: "אתם ה"צדיקים" בטוחים ששובצתם כבר לישיבות הטובות ביותר, ואתם שואלים את עצמכם איזו ישיבה תסכים בכלל לקבל אותנו, הנחותים? אך שימו לב, יחלפו שנים. חלקכם תהפכו לשלוחים, אתם אף תקימו בתי חב"ד. אך תגידו את האמת, למי תפנו לבקשת עזרה ומימון של הפעילות שלכם? לא אלינו? אנחנו אולי לא הצלחנו ליד דפי הגמרא אבל נצא "לעולם" נעשה עסקים, ואז לפתע תיזכרו שהיו לכם בכיתה חברה לא מי יודע מה חכמים, אבל כאלה שהצליחו בעולם העסקים... בתי חב"ד ושליחות מצריכים משאבים ועזרה ותומכים. אנחנו נזכה לממן את העסקים הרוחניים שלכם". המעשה שהיה מובא בפניכם כפי שנאמר בכיתה, והוא כה מתחבר לנאמר בפרשתנו.

נראים חלילה כקללות, אך בפנימיות יש כאן העצמה ותיקון

פרשת ויחי מזמנת לנו אירוע חינוכי מיוחד במינו. יעקב אוסף את בניו ומאציל עליהם ברכות: " וַיִּקְרָ֥א יַעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙... הִקָּבְצ֥וּ וְשִׁמְע֖וּ בְּנֵ֣י יַעֲקֹ֑ב וְשִׁמְע֖וּ אֶל־יִשְׂרָאֵ֥ל אֲבִיכֶֽם". האם ילדיו אכן מקבלים ברכה אחת ואחידה התואמת לכולם? האם הברכה היא רק בלשון השגורה על פינו: "שיזכו להיות חסידים יראי שמים ולמדנים?", ברכה שאין ספק שטמון בה תוכן רחב ועמוק, משאלת לב של כל הורה, אך היא כללית ולא תואמת את אופיו של כל אחד מילדינו. מברכותיו של יעקב נלמד שהכוונה לצמוח חי"ל בצבאות ה'- אינה רק במובן הפשטני: הלוואי שתצמח להיות ראש ישיבה. מתוך לשון הכתובים התברר שיעקב מייחד וממקד בברכותיו ייחודיות לכל אחד ואחד מבניו, לפי אופיו ותכונות נפשו הכוללים מרחב של מגוון פעולות רב, בהוויה המעשית היום יומית.

כאשר נעבור על ברכות יעקב לבניו נראה שיעקב לכאורה עורך חשבון נוקב וכואב עם שלושת בניו הגדולים: ראובן, שמעון ולוי. וכך אומר: "רְאוּבֵן֙ בְּכֹ֣רִי ... יֶ֥תֶר שְׂאֵ֖ת וְיֶ֥תֶר עָֽז...פַּ֤חַז כַּמַּ֙יִם֙ אַל־תּוֹתַ֔ר... שִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹתֵיהֶֽם...בְּסֹדָם֙ אַל־תָּבֹ֣א נַפְשִׁ֔י בִּקְהָלָ֖ם אַל־תֵּחַ֣ד כְּבֹדִ֑י וכו'.." לכאורה, לא ברכות אלו! הייתכן שיעקב מכנס את בניו לפני קיצו ובמקום להיפרד בשלום ולברכה חלילה נוזף בהם על מעשיהם?

מבטם הטהור של חז"ל רואה את הפנימיות שבדברי האב יעקב. בראש דברנו נבאר את ברכת יעקב לבכורו ראובן שעל פני הדברים, יש כאן אכן דברי קנטור ותוכחה כלל וכלל לא פשוטים, אך המדרש מביא את הפן הפנימי והחיובי בברכת ראובן. " פַּ֤חַז כַּמַּ֙יִם֙ אַל־תּוֹתַ֔ר - מהו כַּמַּ֙יִם֙"- "ר' ירמיה ור' נתן, חד אמר לפגם, וחד אמר לשבח... חד אמר לשבח: מהו כַּמַּ֙יִם֙, אדם שהוא מערה דבש או שמן משייר קימעא, אתה לא שיירתה לך עון אלא כַּמַּ֙יִם֙, מה המים מטהרין אף אתה כן נטהרתה" (מדרש תנחומא (בובר) פרשת ויחי).

ומוסיף דברי הילקוט שמעוני: " פַּ֤חַז כַּמַּ֙יִם֙ אַל־תּוֹתַ֔ר כִּ֥י עָלִ֖יתָ מִשְׁכְּבֵ֣י אָבִ֑יךָ אָ֥ז חִלַּ֖לְתָּ יְצוּעִ֥י עָלָֽה – אמר להם יעקב: בני אין לך רפואה עד שיבוא מי שכתוב בו וּמֹשֶׁ֥ה עָלָ֖ה - וכיון שבא משה ועמד בהר עיבל ומינה שבטו של ראובן על הברכות ואמר אָר֗וּר שֹׁכֵב֙ עִם־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו ידעו כל ישראל שהיה ראובן זכאי ונתרפא ומחל לו הקדוש ברוך הוא" (ילקוט שמעוני תורה פרשת ויחי ). נמצאנו למדים על פי המדרשים כי ראובן לא רק שאינו יוצא מבוזה מאביו אלא אדרבא, מקבל הוא את מקומו המיועד כבכור ובזמן משה מנהיגם של ישראל ולנוכח קבל עם ועדה מתברר, כי תשובתו של ראובן נתקבלה במילואה.

גם אצל האחים שמעון ולוי נמצאת פרשנות מיוחדת לברכות יעקב. בעל אלשיך הקדוש כותב: "המליץ (יעקב אביהם) בעדם לפניו יתברך ואמר הנה בשמעון ולוי נמצאו שתי מידות, אחת טובה והיא אחדות הלב זה עם זה. ואחת רעה והיא ידיים ממהרות לשפוך דם. אמר יעקב: הנה האחת(זה שהם אחים דבקים) תחשוב למו (להם) עיקר בעצם. וזהו שִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים, מה שראוי לייחס אליהם הוא היותם אחים בעלי אחדות. כי השנית שהם אחוזי חרב, גנובה היא אתם ותעזב מהם, כי הלא כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹתֵיהֶֽם: חמס וגניבה מעשיו".

וממשיך ומפרש האלשיך:" וראוי צדקת שני שבטים אלו כי אחר הסיר והכניע מדת אפם ועברתם, כל כך יהיו טובים ומטיבים, כי לזכות את ישראל אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב. כמו שאמרו ז"ל " זה שבטו של לוי, והוא לזכות את ישראל שבכל נחלת שבט ושבט היו כהנים ולוים בעריהם". "וכן וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל זה שבט שמעון, לזכות את ישראל, כי הם סופרים ומשנים ועניים המזכים את ישראל בספרותם ומשנתם ללמד בניהם, ובקבלת צדקה מהם. כי יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית (עד כאן אלשיך בראשית פרק מט').

אם כן, ניתן ללמוד דבר יקר מפז מדרך הנהגתו הייחודית של יעקב אבינו. האב יעקב אכן נשא לאורך שנים משא כבד של כאב וצער פנימי אודות שלושת בנים הגדולים והבכירים. באחרית ימיו כאיש בעל עמוד האמת, כשעומד להאציל את ברכותיו התמירות והנשגבות על שנים עשר בניו שבטי י-ה, לא יכול היה לכסות ולהסתיר את אותם קלקולים. אך כְּאָב הנושא גם את מידת בעל הרחמים, משמיע אמנם את האמת הנוקבת והצורמת לאזנים, מצד אחד, אך מאידך שוזר בתוכם פנימה את הברכות והתיקונים.

עלינו מוטלת הזכות והחובה כהורים וכמורים לא להעלים עיננו מאותם קלקולים ונקודות חולשה הקיימים אצל ילדינו. אמורים אנו לזהות את אותן נקודות תורפה כדי לסייע לילד להתרומם איתם. אך מאידך לצייד אותם גם בכלים האמורים לסייע ולהיעזר בהם. יתרה מזאת, עלינו להציף על אחת כמה וכמה את נקודות החוזקה הקיימים בהם. לארק לגלות ולחשוף את אותן חוזקות, אלא לעשות מהם ממש חגיגה שתרומם אותם ותסייע להם להתמודד עם האתגרים.

תפקידנו למצוא את הכוח והייחודיות של כל פרט, אך כל זה יעשה רק מתוך אחדות

עד כה התוודינו לאבא יעקב, המקפיד להראות את הפן החיובי בכל אחד ואחד מילדיו, גם אם על פני הדברים ישנם דברים שלא כל כך מחמיאים לבני יעקב. אלא שבהמשך הברכות שיעקב ממשיך להעטיר על יתר בניו, מגלה הוא לנו רז יקר ערך ממלאכת העצמה החינוכית. האבא יעקב אמנם ייחד לכל אחד מבניו ברכה ייחודית כמו: ליהודה גיבור כארי, "גּ֤וּר אַרְיֵה֙ יְהוּדָ֔ה..." וליששכר נושא בעול התורה כחמור," יִשָּׂשכָ֖ר חֲמֹ֣ר גָּ֑רֶם רֹבֵ֖ץ בֵּ֥ין הַֽמִּשְׁפְּתָֽיִם...", ולדן מאסף לכל המחנות כנחש הנשרך, "הִי־דָן֙ נָחָ֣שׁ עֲלֵי־דֶ֔רֶךְ שְׁפִיפֹ֖ן עֲלֵי־אֹ֑רַח הַנֹּשֵׁךְ֙ עִקְּבֵי־ס֔וּס ..." וכך ליתר השבטים.

וכאן יש לעיין: האם ברכת גבורת האריה, ניתנה רק ליהודה? וכוח ההתמדה ניתנה רק ליששכר? האם שאר בני הבית לא יכולים לקבל את הברכות שקיבלו אחיהם, כמו חוזקות הגבורה וההתמדה?
לכך מתייחס המדרש: "כָּל־אֵ֛לֶּה שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֑ר וְ֠זֹאת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר לָהֶ֤ם אֲבִיהֶם֙ וַיְבָ֣רֶךְ אוֹתָ֔ם אִ֛ישׁ אֲשֶׁ֥ר כְּבִרְכָת֖וֹ בֵּרַ֥ךְ אֹתָֽם" כבר כתיב וַיְבָ֣רֶךְ אוֹתָ֔ם - ומה ת"ל אִ֛ישׁ אֲשֶׁ֥ר כְּבִרְכָת֖וֹ בֵּרַ֥ךְ אֹתָֽם?(מדוע הכפילות) אלא לפי שבירכן יהודה באריה, דן בנחש, נפתלי באילה, בנימין בזאב, חזר וכללן כולן כאחד ועשאן אריות ועשאן נחשים, תדע שהוא כן, יהי דן נחש והוא קורא אותו אריה, הה"ד (דברים לג) דן גור אריה, לקיים מה שנאמר (שיר השירים ד') "כולך יפה רעיתי ומום אין בך" (בראשית רבה (וילנא) פרשת ויחי פרשה צט).

גם הרבי מתייחס לכך בליקוטי שיחות חלק כ"ה: "...לפי זה מובן שבכך שכללן כולם בכל הברכות – 'אִ֛ישׁ אֲשֶׁ֥ר כְּבִרְכָת֖וֹ בֵּרַ֥ךְ אֹתָֽם' –נוצר חידוש ומלה מיוחדת בברכה, כיוון 'שנמשך' בה השורש הכולל את כולם, שורש שהוא בבחינת : 'אביהם'- יעקב...". הרבי מבאר שהכפילות הלשונית הנשנית בסיום הברכות, מעידה על גילוי מקור הברכות אצל המברך והמשפיע יעקב. יעקב ייחד אמנם לכל שבט את הברכה הייחודית לו התואמת את שורש נשמתו של אותו שבט. אך יחד עם זאת, על ידי שכינס את האחים יחד מתוך אחדות- "וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙.. הִקָּבְצ֥וּ וְשִׁמְע֖וּ " פעל יעקב אבינו את העניין 'ברכנו אבינו כולנו כאחד', והתוצאה שלכל אחד מהבנים נמשכה ההמשכה של כל השבטים גם אליו באופן פרטני.

בביתנו ובכתתנו ישנה מורכבות של נשמות עם מסוגלות ויכולות שונות. לכל אחד מהם יוחדה שליחות בעולם. עלינו לזהות את המיוחדות ולהאציל עליו את ברכותנו כהורים וכמורים. עם זאת עלינו ליצור אחדות וקיבוץ בכיתתנו ובביתנו ולעלות על נס את החשיבות ברבגוניות, על כך שבעולמנו ניתנת היכולת לשותפות וקבלה איש מרעהו. וכשאחדות קיימת אזי כל בני המשפחה וכיתה זוכים ללמוד משאר מבני הכיתה והבית.

עלינו לקוות ולצפות שבשבת שבה התברכו שנים עשר שבטי י–ה, שבת שבה מסיימים אנו בקריאת התורה את ספר הישר ומכריזים 'חזק חזק ונתחזק'. ודאי נדע לקבל ולמצות את הברכות והכוחות להם אנו זוכים ולהגיע במהרה לגאולה האמיתית והשלמה עם רבנו בראשנו!



הדפסה |
שלח לחבר:  שמך: אימייל הנמען:
תגובות
הוספת תגובה
כותרת:

תגובה:


אין כרגע תגובות לכתבה זו


© 2018 COL תקשורת - כל הזכויות שמורות אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואמיתותן