קבע כעמוד הבית
|
הוספה למועדפים
|
פרסם אצלנו
|
צור קשר
|







החנוכיה שהצילה חיים • סיפור לשבת
(יום חמישי, כ''ו כסלו תשע''ח)
באותו הרגע צדו עיניו של הצדיק את מנורת החנוכיה העשויה מכסף שהיתה מונחת על גבי השידה. הצדיק מברדיטשוב התבונן היטב במנורה ובחן אותה מכל צדדיה. לפתע פנה אל הרב המגיד ואמר לו: "הייתי רוצה לקבל ממך את החנוכיה המהודרת הזאת" • סיפור לשבת בהגשת הרב עידו וובר • החנוכייה שהצילה

הרב עידו וובר

ביתו של המגיד מקוז'ניץ היתה ידועה כצדקנית ובעלת מעשים טובים. ישנם גם כאלה אשר טענו שאביה העיד עליה שהיא בעלת רוח הקודש.

קוים באשה צדקנית זו, מאמרם של רבותינו ז"ל על אימותינו הקדושות שהיו עקרות: "נתאווה הקב"ה לתפילתם של צדיקים" אף היא לא זכתה להביא פרי בטן. צדיקי הדור הוסיפו ואמרו שבשל עוצמת קדושתה וצדקתה, הרי היא ממשיכה מעולם העליון נשמות טהורות ונעלות שאינן יכולות להסתגל לעולמינו המגושם, המעובה והמבוהם ולכן מסתלקות מיד לאחר שמגיעות אליו, לצור מחצבתן.

כדרכם של צדיקים, ביקש המגיד הקדוש שאף רעיו הדבוקים באלוקים, יתפללו על ביתו וימשיכו לה ישועה.
יום אחד פנה המגיד אל פרל'ה, וביקשה שתצטרף עמו לנסיעתו לרב הקדוש הרבי אלימלך מליזנסק זצ"ל. היה זה כשבע שנים לפני הסתלקותו של בעל ה"נועם אלימלך" בשנת תק"מ.
כאשר נכנס המגיד מקוז'ניץ עם ביתו להיכלו של הצדיק, עוד לפני שהספיק לברכו לשלום, אמר לו רבי אלימלך: "שובו לביתכם לחיים ולשלום. נשמה קדושה וטהורה מהעולמות הטמירים עתידה לרדת לעולמינו הפחות והנחות על ידי פרל'ה הצדקנית".

ואכן, באותה השנה נולד לפרל'ה ילד פלא. שמו נקרא בישראל - משה. צדיקי הדור אמרו על נשמתו של הילד שהיא ירדה לכאן מהמקום שנשמת הינוקא המוזכר בזוהר הקדוש היתה בו.
כשהגיע הילד לגיל שבע שנים, נכנס בפעם הראשונה בחייו לסעודה השלישית שהתקיימה בבית מדרשו של זקנו והתיישב לידו. היה זה בשבת פרשת חוקת, שנת תקמ"ז. המגיד הקדוש השמיע חידושי תורה מופלאים בנושא "מי המריבה" המובא בפרשה.
לאחר שסיים לומר את דברי תורתו חוצבי להבות האש, פנה המגיד לנכדו ואמר לו: "ואתה מוישל'ה נכדי היקר, מה יש לך לחדש בפרשה זו"?
מבוכה קלה חלפה על פניו של הנכד הצעיר. ואז לאחר רגע, פתח את פיו והחל להשמיע חידושי תורה אשר לא שמעתן אוזן מעולם. הוא גילה סודות עמוקים ונוראים, טמירים ועילאיים שמוחו של אדם לא יכלה לסובלן.

תורת אמת מן השמים

חסידיו של המגיד מקוזניץ - השתוממו, התמהו והשתאו לשמע דברי התורה המופלאים והאור המרהיב שקרן מפניו של הילד.
למחרת היום התפלל הינוקא בבית מדרשו של סבו. בתפילת שמונה עשרה האריך מאוד, וגם אחר שזקנו פסע לאחוריו שלוש פסיעות לאות שסיים להתפלל, עדיין עמד הילד והתפלל בדביקות נשגבה.

המגיד רמז לשליח ציבור להמתין בתפילת חזרת הש"ץ עד שנכדו ישלים את תפילת העמידה.
בתום התפילה פנה המגיד לנכדו ושאל אותו: "מוישל'ה, מדוע הארכת כל כך להתפלל היום"?
"דע לך סבי היקר", ענה הינוקא "שבשעה שעמדתי להתפלל הודיעו לי מן השמיים שסיימתי את תפקידי בעולם הזה. אל תנסה להפציר בעבורי ולהתפלל עלי כי הגזירה כבר נחתמה, וכידוע שבמצב שכזה לא ניתן לבטל את גזירת בית דין של מעלה".
הינוקא נפרד מאביו, מאימו ומסבו הקדוש. שעה קלה לאחר מכן השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה.

בשעת ההלוויה אמרו עליו צדיקי הדור שהוא היה ניצוץ של נשמת משה רבינו עליו השלום. כל תכלית ביאתו לעולם היתה בכדי להבהיר את עניין "מי המריבה" שקשורים למשה רבינו ולאחר שסיים את תפקידו זה וגילה את הסוד העמוק והנורא שהיה קשור לפרשה הזאת, לא היה לו יותר מה לעשות בעולם הזה.

אמו פרל'ה הצדקנית מיאנה להנחם בהילקח ממנה בנה האהוב. היא מיררה בבכי והתייפחה עד כי נראה היה שעוד רגע קט תטבע בשלולית הדמעות שנוצרה סביבה.
כששמע אביה הקדוש כיצד ביתו ממררת בבכי מבלי הפוגה, נכנס לחדרה ואמר לה: "ביתי היקרה, אילו היית רואה בעינייך את עוצמת הצהלה, העליצות, ההתרוננות והרעש שמשוררים בגן עדן לכבוד בנך המופלא, לא היית מורידה אף דמעה אחת עליו".
פרל'ה הפצירה באביה שירשה לה לנסוע ל"ליזנסק" בכדי להשתטח על ציונו של רבי אלימלך שמברכתו נולד בנה האהוב. היא רצתה לתבוע ממנו שיקיים את הבטחתו שנתן לה בדבר זרעא חייא וקיימא.

בדרכה לליזנסק, הזדמן לה לשהות בניישטאט, אצל הצדיק קלונימוס קלמן אפשטיין זצ"ל, בעל "מאור ושמש". הצדיק מניישטאט כיבד אותה מאוד בתור ביתו של הרב הקדוש המגיד מקוזניץ.
כשסיפרה לו על מטרת נסיעתה, ניסה להניא אותה בטענה שה"בעל הנועם אלימלך" נמצא בעולמות טמירים ואין לו כעת שייכות לעולם הזה.

באותו הלילה התגלה אליו רבי אלימלך בחלום והוכיחו על כך שניסה למנוע מפרל'ה מלהשתטח על ציונו. "אני עדיין מקושר לגוף שעזר לי בעבודת הבורא. תגיד לה שתגיע לציון ובעזרת השם ישועתה קרובה לבא".
ואכן הרבנית פרל'ה המשיכה בדרכה בכדי להשתטח על ציונו של רבי אלימלך מליזנסק. זמן קצר לאחר מכן נודע לה שהיא נושעה ובקרוב תזכה ללדת ילד נוסף.

כשקרבו ימיה ללדת, נזדמן בעיר קוזניץ הצדיק המפורסם רבי יצחק מברדיטשוב זיע"א. הוא ניגש לבקר בביתו של ידידו משכבר הימים המגיד מקוזניץ.
תוך כדי ביקורו, ניגשה אליו הרבנית פרלה וביקשה ממנו שיברכה שיוולד לה ילד בריא ושיחיה לאורך ימים ושנים טובות.

באותו הרגע צדו עיניו של הצדיק את מנורת החנוכיה העשויה מכסף שהיתה מונחת על גבי השידה. הצדיק מברדיטשוב התבונן היטב במנורה ובחן אותה מכל צדדיה.
לפתע פנה אל המגיד ואמר לו: "הייתי רוצה לקבל ממך את החנוכיה המהודרת הזאת". ובטרם הספיק המגיד להגיב לבקשתו המוזרה של רבי לוי יצחק מברדיטשוב, המשיך הצדיק ואמר: "בכדי שלא תחשוד בי שאני עובר על הלאו של "לא תחמוד" ברצוני להודיע לך שיש לי כוונה נסתרת בדבר". המגיד מקוזניץ קם ממקומו, ניגש אל הכוננית והגיש את החנוכיה לידיו של סניגורם של ישראל.

פניו של הצדיק מברדיטשוב קרנו מאושר למראה המנורה שהונחה בידו. לאחר שהתבונן בה רגע ארוך, פנה ואמר למגיד מקוזניץ: "היות והמנורה שייכת לי כעת, הריני מעניקה כדורון דרשה לילד שיוולד בעזהי"ת לביתכם פרל'ה. אני ממנה אותך שתהא שומר על החנוכיה הזאת עד נשואי הנכד שיוולד בשעה טובה ומוצלחת. בינתיים תוכל להשתמש בחנוכיה כפי שהיית רגיל לעשות תמיד. ביום נשואיו של הנכד תכריזו שאני מעניק לו חנוכיה זו בכדי שידליק את נרות החנוכה לאורך ימים ושנים טובות".

בלילה לפני שנולד התינוק, חלמה אימו חלום, והנה בחלומה היא רואה כיצד היא נכנסת לארמון גדול ויפה שלא ראתה כמותו מימיה.

באמצע האולם עמד שולחן ארוך ומפואר ומסביבו ישבו המון זקנים לבושים בלבן. בראש השולחן ישב בנה הקטן מוישלה והשמיע חידושי תורה מדהימים. מרוב שמחה על שזכתה עוד פעם לראות את בנה יקירה, רצה אליו וביקשה לחבקו ולנשקו.
"אנא ממך אימי היקרה" התחנן לפניה בנה הקט "אל תעשי זאת".

פרל'ה פרצה בבכי. או אז חייך אליה בנה ואמר לה בפנים מאירות באור יקרות: "אמא אהובה וחביבה, אל תבכי יותר. אני מבטיח לך שמחר תלדי בן שאורו יזריח בכל העולמות.
הבן הזה יאריך ימים ושנים בדיוק כפי שהצדיק מברדיטשוב ברכו כאשר העניק לו את מנורת החנוכיה בתור דורון דרשה.

את עוד תזכי לרוות ממנו הרבה נחת והוא ינחם אותך על עוגמת הנפש שהיתה מנת חלקך עד כה".

ואומנם למחרת היום נולד לפרל'ה בנה שגדל והפך לצדיק גדול. שמו היה הרב הקדוש רבי חיים מאיר יחיאל ממוגלנצא, אשר מרוב עוצמת קדושתו וצדקתו היה נקרא בפי כולם "השרף ממוגלינצא".



(צילום אילוסטרציה: COL)
(צילום אילוסטרציה: COL)

הדפסה |
שלח לחבר:  שמך: אימייל הנמען:
תגובות
הוספת תגובה
כותרת:

תגובה:


אין כרגע תגובות לכתבה זו


© 2018 COL תקשורת - כל הזכויות שמורות אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואמיתותן