מאת: איש חינוך במוסד חב"די בארה"ק.

***

קראתי בעניין רב את המאמרים שכתבת הרב מרדכי רוט ואכן ניכר שכתבת מנסיונך ומכאב לבך. קראתי גם את מאמרו של הרב משה קוט מארגון ישיחנה והתרשמתי ממנו מאוד. רציתי להאיר את העניין מהזוית של המשגיח בישיבה בכמה נקודות חשובות:

ראשית:

ברצוני לחדש לך: חלק גדול מכללי הברזל שנתת למשגיחים ואנשי חינוך כבר מיושמים הלכה למעשה, לפחות בישיבות שאני מכיר. התווית שהדבקת למורים ולמשגיחים וכו' כאילו הם עוסקים בכך כאפשרות פרנסה קלה וזמינה, לא קיימת באף מוסד לימודים נורמלי. כל מורה מתחיל חווה על בשרו כמה קשה היא שעת מילוי מקום בודדת בכיתה, כל משגיח כשנכנס ל'זאל' בבוקר אינו יודע מה מצפה לו היום מעל פני השטח ומתחת לפני השטח, הן בתחום הגשמי והן בתחום הלימודי, והחינוכי, הוא יודע שזה לא עבודה שעושים בה כסף והולכים הבייתה.

איך אומרים אצלנו (בהלצה כמובן): יתכבדו נא היועצים והמטפלים למיניהם למלא את מקום המשגיחים בישיבות או בתלמודי התורה ליום יומיים או אפילו רק לכמה שעות ואח"כ נשמע את עצותיהם.

שנית:

אני מסכים איתך שבחור צריך שיקשיבו לו ויבינו אותו ויסייעו לו במצוקותיו, אך הטלת האחריות לכך על המשגיח היא בלתי אפשרית בעליל. הרי כל בעיה שנוצרת היא באחריותו המלאה של המשגיח, שצריך לטפל בה, לברר ולחקור את פרטיה ומניעיה, ולהזכירך, מדובר בתמימים בגיל ההתבגרות, והכל תוך כדי שמירת הסדר, הלימודים והמשמעת ב'זאל' כל העת, כשמדובר בלמעלה ממאה תלמידים בלע"ה כ"י. משגיח יכול רק לחלום על ישיבה מול בחור בחצר או בגינה ולשוחח איתו שיחה אישית.

שלישית:

סדר היום בישיבות החב"דיות, והתכנים הנלמדים במשך כל היום, יסודתם בהררי קודש. אין לנו רשות ואין לנו יכולת לשנות את זה, אלו הם הישיבות של רבותינו נשיאנו, כך הם רצו שיראו הישיבות ועל כך הם מסרו את נפשם. יתכן שהמצב היום דורש שינוי מסויים, הקלות מסויימות, וודאי שלחלק די משמעותי של בחורים אפילו נחוץ לשנות מעט את הסדר או הצורה של הלימודים ואולי להכניס גם דרכים וכיוונים חווייתיים הדורשים פעילות גופנית וכו'. אך מי מאיתנו רשאי ויכול לעשות זאת?

רביעית:

הבנתי מהמאמרים ומהתגובות הרבות של הורים ושל תמימים שהאווירה או הלחץ של הספק חומר הלימודים מכביד על התמימים.

יש לי שאלה אל התמימים ואל הוריהם: אם אתה רוצים פחות לחץ והספקים ויותר הבנה ויחס אישי, הרי נפתחו כמה וכמה ישיבות חב"דיות מותאמות לכך, מדוע אינכם נוהרים לאותם ישיבות?! מדוע גם בשיחה עם חבריכם הקרובים או עם משפחותיכם אתם לא מעלים אפשרות זו כמעשית?! מדוע אתם תיפגעו אם יציעו לכם ישיבות אלו?! הלא הרי אתם אלו שבעצם דורשים את הלחץ והקשיחות, והנהגת מידת הדין בישיבות שאתם בחרתם ללמוד בהם מאותן הסיבות!!!

אתם בעצמכם בביקוש הגבוה יוצרים את הרמה הלימודית הגבוהה, כדי להוכיח לעצמכם או לחבריכם שאתם בישיבה מצויינת פלונית או שהצלחתם להתקבל לישיבה אלמונית שמצטיינת ברמת סינון גבוהה, ומקשים על הישיבה להקל מעט, להרפות מעט מהלחץ כי אז היא כבר לא תהיה הישיבה המובילה.

חמישית:

עצתי לכם: בשנים האחרונות יותר ויותר מבינים את הצורך שדיבר עליו הרב רוט והשינויים כבר מתחילים להתבצע בשטח אם כי באיטיות מסויימת. באם אתם כהורים וכתלמידים תשדרו להנהלת הישיבה שיותר חשוב לכם היחס האישי, שבנכם ירגיש בישיבה כמו בבית, שיבינו אותו, שיקשיבו לו, תאמינו לי שהנהלת הישיבה תנשום לרווחה ותשמח להרחיב שעות של בריכה או פעילויות אחרות ואפילו להכניס גורמים מקצועיים ביעוץ וטיפול לתוך הישיבה על מנת לסייע לבניכם, כמו מרכז ישיחנה וכדו', כי למרבה האבסודר, הנהלת הישיבה חוששת מכם ומתגובתכם.

***

ולסיום, אני מאחל לכולם - רוב נחת יהודי חסידי.

על החתום: איש חינוך כ-15 שנה במוסד חב"די בארץ.

***

חושבים אחרת? הגיבו באמצעות מערכת התגובות! (רק תגובות הולמות יפורסמו).