מיומנו של הרב ברוך כהנא (אותו רשם כבחור ב'קבוצה' תשמ"ח)

יום חמישי כ"א אדר "יום השלושים" התשמ"ח

בשחרית הכניסו רק את השלוחים, אני התפללתי ליד החלון, בסוף הצטלמתי שם וליד הבית. הרבי נסע היום לאוהל ואנו עשינו סיום על לימוד "החלצו" שנלמד עד לסיום השלושים של הרבנית הצדקנית ע"ה. וכן סיימתי את המסכת משניות שלקחתי, מאמר מוגה ושיחה מלקו"ש.

אחר הצהריים התקיים סיום ס"ת של השלוחים שנכתב ע"י הסופר זירקין, לזכות כ"ק אדמו"ר שליט"א שהשתתפו בו שלוחים מכול קצווי תבל, והיום נערך הסיום ב 770. כתבו אותיות כל השלוחים שהגיעו ואח"כ היתה אמירת "אתה הראת" ואמירת קפיטל כ'. לערך בשעה 6:15 הרבי הגיע מהאוהל ואחרי רבע שעה ירד לתפילה, הרבי היה חזן במנחה וכן במעריב. היה חתן ולא אמרו תחנון. לאחר התפילה הרבי התחיל באמירת שיחה, ודיבר על " והחי יתן אל ליבו" שזה שייך לכל אחד שבזה יש ג' ימים לבכי ואח"כ שבעה שאסור לבכות וכן שלושים עד שנה, ודיבר על הקשר לפרשת פרה ומברכים החודש ניסן - ניסי ניסים שזה קשור עם הגאולה, והקיצו ורננו שוכני עפר וכו'. באמצע אמר שאפשר להאריך, אבל "רחמנות אף דער וועלט"... אח"כ היתה חלוקת דולרים, אני גם ניגשתי והרבי הביט בי במבט חודר, וכך יצאתי.

"שוב לשכון בתוכינו כאן באגודת חסידי חב"ד 770"

באותו שבוע, כתבנו רוב בחורי קבוצה תשמ"ח מכתב לרבי: "התאספנו והחלטנו לאור המצב לאחרונה שהיות ובאנו לכאן לשהות בד' אמות של כ"ק אד"ש להתפלל וכו' לכן אנו פונים לכ"ק אד"ש אבינו מעומק הלב רצוננו לראות את מלכנו – שוב לשכון בתוכנו כאן באגודת חסידי חב"ד 770. ובקשר לכך החלטנו להקפיד על שמירת הסדרים במיוחד ובפרט בימים אלו ובעז"ה נכניס דו"ח בב' ניסן. באנו על החתום". אני כתבתי את המכתב וכולם חתמו עליו ומסרנו לנציג א' הבחורים שימסור לרבי. ואכן כך היה. הבחור מסר את המכתב לרבי לאחר שחזר מהאוהל. אחרי שהרבי חזר התפללו מנחה ומעריב כרגיל.

יום שישי כ"ב אדר התשמ"ח

התפללנו שחרית ב770 אחרי כן יצאנו ל'מבצעים'. חזרנו כשלושת רבעי השעה לפני הדלקת נרות. לערך שעה לפני הדלקת נרות הרבי הגיע ל770 וקיבלו את פניו כ70 תמימים, שרו 'מארש נאפוליון' השמחה היתה מעל ומעבר, כי שלושה שבועות הרבי לא הגיע ל770. הרבי שליט"א יצא מהמכונית לבוש בסירטוק של משי.

הרבי נכנס והשלוחים בראשם שלמה קונין שי' החלו בניגון של שמחת תורה, והרבי עודד בידו והשמחה גברה פי כמה עד שהרבי הגיע ל'סטנדר'. ניגנו ב'לכה דודי' ולקראת הסוף הרבי עודד חזק בידיו. הרבי אמר קדיש דרבנן וכו' גם אחרי התפילה שרו. שהרבי יצא איחל "גוט שאבעס" לעומדים קרוב כמו בכול שבת ויצא מלווה בשירה.

לפני כן הגבאי הרב פינסון הכריז בשם כל הקהל: "אנו שמחים שהרבי חזר והגיע ל770 ויהי רצון שיוליכנו קוממיות לארצנו בקרוב ממש". הרבי שהסתכל עליו כל הזמן ענה 'אמן' ויצא ועלה לחדרו. הרבי נשאר כל הלילה בחדרו הק' שם גם אכל (אומרים שבליל שבת הרבי ער כל הלילה וכן בליל שישי שזה אחד התנאים שעשה איתו הרבי הקודם)

ש"ק פר' ויק"פ "שבת מברכים" כ"ג אדר התשמ"ח

בשעה 8:30 הרבי ירד לזאל למטה עם ספר תהלים גדול, לאמירת תהלים בציבור. הפעם היה קהל גדול מאוד באמירת תהילים. ושהרבי נכנס שרו, והרבי עודד בדרך. הרבי ישב כל משך אמירת התהילים, ואמר קדיש בין כל ספר. בשעה 10:30 החלה תפילת שחרית, התפילה ארכה כרגיל, והרבי עלה למפטיר ולפני"כ אמר עוד קדיש. שמעתי את ההפטרה. כשהחזירו את הס"ת החלו לשיר השלוחים בראשות השליח הרב שלמה קונין "שישו ושמחו". היות והס"ת נתרם ע"י שלוחים לזכות כ"ק אדמו"ר שליט"א, והשבת ההזדמנות הראשונה שהרבי עלה לתורה. בשעה 13:30 הרבי ירד לפארברענגן. אני תפסתי מקום טוב באמצע קרוב מאוד לשולחן של הרבי הגם שישבתי לחוץ ודחוק אבל שמעתי ב"ה וראיתי הכל.

הרבי בהתחלה עשה קידוש והחלו לשיר "אודך ה' אלוקי" אח"כ הרבי החל בשיחה א' ודיבר על הענין של סיום ס"ת, ובפרט של שלוחים שזה פועל איחוד על כל השלוחים מכל המדינות השייכות של שליחות לס"ת הוא שהתורה ירדה בשליחות מאיגרא רמה ע"ד השליחות של חוקת התורה, והקשר בין שליחות לפרה שפועלים על החוץ, ומחוץ לשלושת המחנות מטהרים טומאת מת. הרבי אמר שיש שלוחים שטוענים שישי להם צער וקשיים וע"ז הרבי הביא ביאור ממדרש שכתוב שהטעם ששבט לוי היה המעט מכול השבטים הוא כי לא עבר את קושי השעבוד. וההוראה היא שדווקא ע"י צער וקושי נפעל וירבו ויעצמו במאוד מאוד. הרבי אמר את המילה "מאוד" האחרונה בטון של צעקה גבוהה מאוד, וזה הרים אותנו מהמקום.

הרבי גם קישר את הסמיכות של פרשת פרה ופרשת החודש שמטהרה באים לגאולה האמיתית והשלמה, שזה נפעל ע"י הטהרה של השלוחים. הרבי דיבר על הרש"י מפרשת כי תשא "לך רד" שרש"י מסביר רד מגדולתך, וההוראה מכך, "והחי יתן אל ליבו" שאפ' מקצת שבעם שחטאו בעגל, שזה פעל ירידה במשה הגם שהוא לא הי' שייך לחטא. וכן בנוגע למשה נשיא דורינו, שמזה מובן גודל האחריות שיש לכל אחד בישראל שע"י החטא שלו הוא פועל ונוגע לאתפשטותא דמשה נשיא דורנו ולכן צריך להזהיר ביותר מעניינים בלתי רצויים. וכן הרבי מצא הוראה מהרש"י פחי זהב וכו' ש"והחי יתן אל ליבו" שנותנים ליהודי מטיל של זהב אזי צריך לדעת שנתנו לו את זה בשביל שיעשה מזה מקדש ולא כדי שיהיה מונח על שולחנו כדי שזוגתו תוכל להתפאר בפני השכנה וכו', ולכן צריך לקחת את החתיכה של זהב ולרקע את זה עד לאופן של טסין דקין, ואח"כ לא מסתפקים בזה אלא קוצצין את זה לחוטי זהב – ביטול במציאות לגמרי ומה שנשאר שלא יקח לעצמו אלא שישים את זה למשכן – שישלם לרב ולמלמד, ולא להסתפק כפי המצטרך ללבוש אלא באופן של כבוד ותפארת.

וכשטוענים בשביל מה צריך להחפז לתת את זה הרי צריך גם להנות מזה, וע"ז הבן החמישי יודע שהביאו את הזהב בבוקר בבוקר הרבי באמצע דיבר ע"ז שיש לו זהב כפשוטו ולא רק ניירות בבנק שלא בטוח שיוכל להוציא אותם וכו'.

וכן באמצע אמר כשדיבר על הענין של הפלאת יש מאין שאנשים לא מעניין אותם והם יכולים ללכת לישון ואפ' לעשות סדר שלם בהנחת הבגדים. אבל אם היו חושבים על זה פשוט שלא היו הולכים לישון וסתם להסתובב במיטה, אלא הי' קם ולובש בגדיו ומתחיל ללמוד. וכן בא' הענינים הרבי אמר שלא אכפת לאותו אחד, והוא ממשיך לישון ואם פתאום יהי' אור עם ענני שמיא, לו זה לא יפריע, וגם שהענן ירים אותו פתאום הוא יתעורר וימצא שהוא נמצא ליד ביהמ"ק שלא מתאים עם חלומותיו וכו'. הפארברענגען היה מאוד שמח והרבי מחא כפיים ועודד כל פעם בידו לכול הכיוונים, הקהל שר מאוד חזק ורוב הניגונים היו קשורים עם הסיום של הס"ת.

לקראת השיחה האחרונה הרבי דיבר שוב על מעות חיטים, הי' מאמר כעין שיחה "זאת חוקת הפרה" בסוף הרבי אמר שאלו שמבינים שלא אמרו 'לחיים' כדבעי שיאמרו עוד הפעים לחיים מתוך שמחה, שמחה שלמעלה ממדידה והגבלה, אבל כמובן בהגבלות הידועות כראוי לדרך חסידות חב"ד.

לאחרי שהקהל אמר לחיים אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א שעכשיו יכולים וצריכים לומר ברכה אחרונה, ובודאי גם הברכה תהי' מתוך שמחה. הקהל מיד ניגש לתפילת מנחה והרבי אמר קדישים, אח"כ הלכו לאכול סעודת שבת לאחרי צה"כ הרבי ירד למטה לתפילת מעריב ושוב הי' חזן הרב שלמה קונין ועשה הבדלה, הרבי חיכה עד שיסיים ברכה אחרונה, והרבי נסע לביתו. עכשיו הבינו שהרבי ימשיך הכל גם אחרי ה'שלושים'.

יום ראשון כ"ד אדר התשמ"ח

אחר התפילה היתה חלוקת דולרים לצדקה. אח"כ הרבי נסע לאוהל בדרך לאוהל נסע להנחת אבן הפינה של בנין בבית רבקה לע"נ הרבנית ושיקרא על שמה. הרבי אמר שיזכירו את זה בציון וכן בציון הרבנית ע"ה ומסר השתתפות 470 דולר ואמר שימסור לגביר שתרם את הבנין. הרבי חזר לקראת השעה 7:00 אני עמדתי ליד החלון ושמענו מנחה ומעריב והתפללנו כמובן. אחרי כן חשבנו שיהי' שיחה בגלל שזה אור לכ"ה אדר, אבל הרבי לא אמר שיחה ועלה לחדרו.

יום הולדת הרבנית – שייך לכל אחד ואחד

יום שני כ"ה אדר התשמ"ח

הרבי התפלל שחרית ועלה לקראת התורה אחרי התפילה. עלה לחדרו וחלץ את תפיליו, ולאחר כעשר דקות ירד בחזרה. המזכירים היו מופתעים והקהל שנשאר לא הבינו, והרבי רמז למזכיר על הסטענדר, ומיד הכינו הכול לשיחה. הרבי דיבר ע"ז שהיו הוא יום הולדתה של הרבנית, והגם שזה קשור למשפחתו אבל זה שייך לכאו"א.

הרבי יצא בתקנה לעשות 'שטורעם' מיום הולדת ולילדים, שיערכו מסיבה ויעשו את כל מנהגי יום הולדת, ולקראת הסוף דיבר שזה יזרז את הגאולה, ולפתע בקול צעקה אמר "היום אם בקולו תשמעו". אח"כ היתה חלוקת דולרים, אני גם ניגשתי לקבל. הרבי נסע לאוהל ואח"כ היתה תפילת מנחה וכן מעריב. לקראת השעה 7:15 אחרי מעריב הרבי עלה לחדרו.