מצוות נרות החנוכה היא מצווה מיוחדת ויקרה מאוד. היא המצווה היחידה (מלבד ד' כוסות בליל הסדר) שאדם חייב למכור את כסותו על מנת לקיימה, דבר שלא נאמר במצוות אחרות חשובות ביותר כתפילין ושופר.

ברצוני להתעכב על מסר אחד קטן אך חשוב ששווה לנו להפנים בחג החנוכה - מלשון חינוך.
יש להקשיב לנרות החנוכה. כך הורונו רבותינו.

בעצם, כאן מקופל אחד הסודות הגדולים של הדרך להצלחה בחינוך. יכולת ההקשבה. לא רק לנרות החומר, אלא גם לנרות האמיתיים שלנו. ילדינו היקרים.

לדעת להקשיב. להיות בכוננות האזנה. האזנה אקטיבית, אמפתית, סובלנית, מכילה ומאירת פנים. גם לשטויות הגדולות ביותר שלא מעניינים אותנו כהוא זה. כך ורק כך, ילדינו יהיו כלים לקבל מאיתנו.

לא לחינם נאמר בהלכה 'שומע כעונה'. הקשבה היא דרך תקשורתית הטובה ביותר עם ילדינו. זה מראה להם שאנו אוהבים אותם ואכפתיים לקורה איתם. וכמים הפנים לפנים, הם יראו לנו את אהבתם ויהיו פתוחים לשמוע מה יש לנו לומר ומה הציפיות שלנו מהם.

ימי החנוכה מזמנים הרבה שעות שהות עם ילדינו. ניתן לראות זאת כנטל, וניתן לראות זאת כהזדמנות לקצת זמן איכות, קצת יותר הקשבה להגיגיהם. לדוגמה, תוך כדי חלוקת דמי חנוכה ובהוספה מיום ליום - כהוראת הרבי.

בואו ונקשיב ולו לחצי שעה לנרותינו היקרים מכל!
בברכה
הרב אריק מלכיאלי

יו"ר 'חסידות בגובה העיניים' ומרצה בארגון 'מחנה משותף'
0548098613