קבע כעמוד הבית
|
הוספה למועדפים
|
פרסם אצלנו
|
צור קשר
|







השבת שלנו במירון ● יוסף חיים בולטון
(יום שישי, י''ז חשוון תשע''ז)
בשבת זו, הבית שלנו יהיה מלא אורחים, חגיגה של ממש. לא חג ולא שבת מברכים, או שבת ראש חודש, אלא השבת שלנו. השבת שבה נקרא את הפרשה הכי משמעותית עבורנו ● יוסף חיים בולטון פותח את הבית והלב לאורחים במירון, ומשתף בסיפורים מרגשים  הבית שלנו במירון


יוסף חיים בולטון

בשבת זו, הבית שלנו יהיה מלא אורחים, חגיגה של ממש. לא חג ולא שבת מברכים, או שבת ראש חודש. אלא השבת שלנו. השבת שבה נקרא את הפרשה הכי משמעותית עבורינו. תפילת ערבית תהיה מתוך שירה ושמחה וסעודת שבת כנראה תסתיים קרוב ל3:00 לפנות בוקר. כמו כמעט כל שבת חורפית.

בטח תשאלו למה כל כך מאוחר? התשובה לזה חבויה בפסוק שהכי מדבר אלינו בפרשת השבוע.

*

ראש השנה התשע"ז.

הבית מתחיל להתמלא אורחים. חלקים מוכרים חלקים עוד לא.כמה מהם הפכו זה מכבר למשפחה של ממש. כולם לבושים חג, בעוד 10 דקות השקיעה. לפתע אני שומע צלצול בסלולרי שלי. על הקו נשמע קול של בחור צעיר: "נתקענו במירון, אנחנו ארבעה בחורים. איפה אתה גר?" שאל, בקולו היה נשמע חשש. הסברתי לו בקצרה, והנה הם הגיעו: ארבעה חבר'ה טובים, צעירים ומלאי מרץ. סלון הבית הפך צורתו לחדר שינה גדול עם מיטות קומותיים ומזרנים על הרצפה, 16 איש בסה"כ רק בסלון.

בחצר הוקם אוהל ענק שחציו שימש כבית הכנסת וחציו השני כחדר אוכל.

"הנה תקחו לעצמכם מיטות", אני מראה להם. לאחר כמה דקות מגיע אחד הבחורים עם דמעות בעיניו. מסתבר, שאורח אחר לא ראה בעין יפה את הצטרפות הבחורים ברגע האחרון וגער בהם עד כדי שהם ממש נעלבו. יצאתי לאותו אורח ובקשתי ממנו שיירגע... אמרתי לו: "בבית הזה אפילו אני לא בעל הבית. פה יש שלושה בעלי בית שהם המנהלים היחידים פה. הקב"ה, הרבי, ורבי שמעון. אז בבקשה ממך לפחות תכבד אותם". "את הקב"ה הרבי ורבי שמעון אני מוכן לכבד", הוא ענה. הוספתי לו: "וכי נראה לך שיש פה משהו שהוא אינו אורח אישי של רשב"י? וכי נראה לך שהקב"ה לא זימן אותם לפה? וכי יעלה על דעתך שהרבי אוהב התנהגות כזאת כלפי יהודי אחר? הם בעלי הבית פה והם אלה שקובעים פה את הכללים!..."

בראש חודש עליתי לציון לפנות בוקר הזכרתי את השמות שנשלחו לדף האינטרנט החינמי שלנו http://send.rabishimon.org/home

סיפרתי לרבי שמעון שאנחנו מתחילים את האתרגנות לל"ג בעומר התשע"ז. לאחר ששלחתי לרבי את הדו"ח קראתי אותו גם אצל רשב"י (הרי בעל הבית חייב לקבל דיווח...)

והנה תוך כמה ימים פנה אלי תורם ובקש לתרום שני משטחי מארזים של שתייה לכבוד רשב"י.

*
וכאן אחזור לפרשתינו, פרשת וירא:
 
"וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אַל־נָ֥א תַֽעֲבֹ֖ר מֵעַ֥ל עַבְדֶּֽךָ"

על פסוק זה ניתן לשאול כמה שאלות
א. הרי היו שם שלושה מלאכים למה אברהם פונה בלשון יחיד?

ב. למה או פונה אליו בלשון אדני. והרי ההוא אינו יהודי והם אפילו לא מכירים?

ג. למה הוא צריך להשתמש בלשון "אם נא מצאתי חן בעיניך" כאילו יש להם ברירה באמצע המדבר. וחוץ מזה מקסימום תציע להם לשתות וכו'. ירצו יכנסו ואם לא אז לא?

ד. "אל נא תעבור מעל" ( כאילו אברהם מתחתם) "עבדך" באמת אברהם היה צריך להשפיל את עצמו מול אותם "אנשים"?

אחד הדברים המיוחדים ביותר שאפשר ללומד מהפוסק הזה, שמסמן עבורי לא רק הכנסת אורחים אלא הכנת אורחים של חסיד ממש.

א. לקבל אדם כאילו הוא האורח היחד והוא הבן היחד של הקב"ה. כך שהכבוד והיחס חייב להיות בתאם.

ב. מניסיון, היכולת היחידה להסתדר לא פעם עם אורחים שונים זה לדעת שאתה פה בשביל לתת את מה שגם ככה לא שלך... רחבעם - הבן השני מבין ששת ילדינו - התבקש ע"י אחד החברים לצאת לסיבוב במירון. "למה אתה צריך לשרת את כל האורחים שבאים אתה מקבל על זה כסף?" הוא שאל. רחבעם לא ענה. "אז אתה פראייר", אמר החבר. רחבעם כמובן לא נישאר חייב ואת התשובה שלו ששמעתי במקרה ממש, מלאה אותי אושר ונחת. השרות לאנשים הוא הזכות לנו לגור פה. אנחנו גם גרים פה וגם מארחים, הרווח שלנו כפול. משל למלך שמאפשר לך לשרת את ילדיו עם כליו האישים והאוכל משולחנו.

ג. החוכמה היא לא רק לארח אלא לתת לאורח להרגיש הכי בבית שיש. מה שמזכיר לי, שבל"ג בעומר לפני שנתיים באתי להכנס לאחד החדרים שבסוף המסדרון בבית. לאורך המסדרון היה תור לשירותים וכאשר בקשתי 'סליחה' על מנת לעבור אחד האורחים צעק לעברי: "סליחה יש תור!" מיד בקשתי סליחה וזזתי אחורה. רק בהמשך הוא פנה לבקש "סליחה לא ידעתי שאתה בעל הבית" עניתי לו "ת'אמת עד שאמרת את זה גם אני לא ידעתי..."

ד. מארח תמיד צריך לדעת שהוא למטה והקב"ה למעלה. וכל מי שעובר או מה שעובר מעליו זה מהקב"ה כך שאם אתה זוכה לארח זה רק מהקב"ה.

בקיץ האחרון, באחד מהשבתות העמוסות באורחים באמצע הסעודה עלתה אישה למרפסת שבה אנחנו סועדים ופנתה לאשתי בבקשה להצטרף עם משפחתה לסעודה. כמובן אשתי אמרה מיד 'בשמחה'. והנה הצטרפו להם משפחה של שישה נפשות שמרוב לחץ שכחו את האוכל ברכב. הבת נזכרה שיש בית מכניס אורחים, היא שמעה עלינו פעם. אחרי שאב המשפחה עשה קידוש וקיבל לחיים וכו' התפתחה שיחה בינו לבין מי שישב מולו. ומול עיני כולם, מי שישב מולו צעק 'יש אלוקים תודה רבי שמעון'. מסתבר שאב המשפחה עובד במשרה ממשלתית ומי שישב מולו היה צריך עזרה בעניין דחוף באותה עיר והלא יאומן קרה, והם נפגשו... אז לעולם אינך יכול לדעת מי האורחים ומה מזמן לך ה'.

כמי שעובד עם נוער שעזב לעת עתה תורה ומצוות הרבה פעמים הם מוצאים אצלנו בית פתוח ואוהב. לפני שנתיים קבוצה של צעירים שהיו בטיול בצפון החליטו שאת סעודת ליל שבת הם יעשו איתנו. אחת הבנות שגם היא עזבה בית חרדי וכביכול גם את הדת התנגדה בכל תוקף ואמרה שאם הולכים היא תעשה פרובוקציות. החברים שמכרים את הבית ויודעים שאנחנו אוהבים אתגרים אמרו לה בבקשה. והיא הגיע בלבוש לא הולם וממש לפני שנכנסה הביתה היא שלפה שרשרת עם סמל של הפך היהדות ותוך כדי שהיא מחזיקה בו היא אומרת בקול 'גוט שבאס' לכולם.

הייתי בדרכי מהמטבח וקערת דגים בידיי לאורחים, ועניתי 'שבת שלום ומבורך'. אישתי מיד באה לקבל את האורחים החדשים. תוך כדי אחד הבחורים לוחש לי באוזן אל תוותר לה. ובמקביל אני ואישתי הבנו מיד במה מדובר ובמבטים בינינו ניסינו למצוא פיתרון, כשמסביב לשולחן. קרוב לשישים איש. והנה האתגר מולנו וחייבים לפעול מהר ויפה שעה אחת קודם. ואני ואשתי כבר רואים כמה מהאורחים שהאוכל כמעט נתקע להם בגרון לנוכח המחזה...

אשתי בתושיה רבה נכנסה לחדר, וחזרה עם שרשרת גדולה ויפה. היא ענדה אותה לבחורה ואמרה למישהי שישבה לידה: "נכון שזה יכול להתאים לה?" מיד הבחורה אמרה (בקול במובן ) "לא לא אני לא מתוורת על הצל... שלי". ואני נגשתי ואמרתי "אם אישתי נתנה, תקחי. אחרי 16 שנות נישואים תאמיני שלא כדי להתווכח איתה, זאת מערכה נועדה לכישלון. (בצחוק כמובן) היא התרצתה ולאחר כמה דקות היא פנתה לאשתי לשאול איפה אפשר להניח את הצל.. שלה.

הסדר בשבת אצלנו שכל אורח אומר את שמו ובוחר שיר או להגיד משהו שלא עולה על שלוש דקות. בין המנה הראשונה לשנייה אנחנו שירים 'צמאה לך נפשי' ואז את השיר הידוע של ר' אהרון מקרלין 'ק-ה אכסוף' הפעם החלטתי לשנות את הסדר ומיד לשיר את 'צמאה לך נפשי'.

כאשר רחבעם התחיל את ק-ה אכסוף יכולנו לראות את הדמעות בעיניה. וכאשר הוא הגיע לסוף השיר היא כבר ישבה על המדרגות ממררת בבכי. בקשתי שיתנו לה לבכות ואחרי למעלה משעה שהיא לבד היא בקשה להשאר אצלנו לנוח, וב"ה היום היא השתנתה לגמרי.

אם לרגע היינו מתנהגים בהגיון קר ואוסרים ברגל גסה את כנסת הצל.... היינו מפסידים.


לתרומות https://www.gofundme.com/meron
העברה לחשבון
בנק דיסקונט
מספר חשבון 137779498
מספר סניף 055
על שם יוסף חיים בולטון.






| הסר תמונה


| הסר תמונה


| הסר תמונה


| הסר תמונה



| הסר תמונה


| הסר תמונה


| הסר תמונה
הדפסה |
שלח לחבר:  שמך: אימייל הנמען:
תגובות
הוספת תגובה
כותרת:

תגובה:


אין כרגע תגובות לכתבה זו


© 2017 COL תקשורת - כל הזכויות שמורות אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואמיתותן