הרב מנחם ברוד

השבוע האחרון גרם תחושה קשה להמוני יהודים בארץ ובעולם. לא בגלל צביעותו של העולם וגל השנאה שהתפרץ פתאום. לזאת אנחנו מורגלים משחר קיומנו. התחושה הקשה נובעת מהעובדה שבימים האלה אין אנו רואים לפנינו מנהיגות. מקבלי ההחלטות מנסים לכל היותר לעבור את הגל, לתמרן קצת ימינה וקצת שמאלה, אבל הנהגה אמיתית אין.

מנהיגות היא הכוח להוביל לעבר היעדים, גם כשהם נראים רחוקים ובלתי-מושגים. מנהיגות היא היכולת לחתור נגד הזרם, לנער ענני ספקות ומבוכות, לנסוך ביטחון ואמונה ולא להירתע מקשיים. כמה העם צמא ומייחל למנהיגות כזאת.

דברים אקטואליים

רבים שואלים מה היה הרבי מליובאוויטש אומר על מציאות ימינו. לא קשה להשיב על כך. צריך פשוט לפתוח את הספרים ולקרוא את מה שאמר וכתב. הוא זעק והתריע, הזהיר והפציר, אך למרבה הכאב לא שעו לו. וכיום אנחנו רואים כי כל מה שהזהיר מפניו אכן בא לנו.

אין-ספור פעמים קרא לממשלות ישראל להעמיד את האינטרסים החיוניים שלה מעל כל השיקולים של נשיאת חן בעיני העולם. השאיפה לרצות את העולם משיגה את ההפך, הסביר, כי היא מוכיחה לעולם את רגישותנו לדעת הקהל. העולם יכבד אותנו רק כאשר ננהג בנחישות ומתוך אמונה עמוקה בצדקתנו, ואילו אם ננסה להתרפס לפניו – יבוז לנו.

בימי מבצע 'שלום הגליל' קרא לסיים את המבצע במהירות ולחסל את קיני המחבלים. מעומק ליבו זעק על שעצרו את המבצע כדי להסביר כביכול לעולם מי הם מחבלי אש"ף: "במקום לסיים את המבצע עוסקים בהשתדלות להסביר ולהוכיח לעולם שאנשי אש"ף אינם 'אנשים הגונים'. על זה מבזבזים זמן, כסף, אנרגיה והשתדלות. הכול יודעים ומכירים מי הם אנשי אש"ף, אלא שכאשר דיפלומטים מדברים זה עם זה אין חשיבות כלל מהי האמת, גם אם שניהם יודעים את האמת לאמיתתה, אלא הם מדברים על-פי כללי הפוליטיקה".

הרבי הבהיר כי הבהלה מפני דעת הקהל העולמית נובעת מרגש נחיתות ומהתרפסות לפני אומות-העולם. עצם הרפיסות הזאת גורמת שהעולם מרגיש ביטחון ללחוץ עלינו ולגנות אותנו. אילו היו היהודים פועלים מתוך 'גאון יעקב', מתוך ביטחון בצדקתם ומתוך אמונה שלמה בזכותם – גם הגויים היו מכבדים אותם.

זו גישה של מנהיג. הרבי לא זלזל בדעת הקהל העולמית, אבל הוא ידע מה עיקר ומה טפל, והתווה את הדרך שעלינו ללכת בה למרות הלחצים הבין-לאומיים. מנהיג אמיתי רואה את הסכנות והקשיים בעיניים פקוחות, ובכל-זאת יודע להוביל בתוך המציאות המורכבת ולהתקדם אל היעד.

מגלים את האור

כשקוראים היום את הדברים שיצאו מעומק ליבו, הלב נחמץ. כמה טוב היה יכול להיות לנו לוּ היו ממשלות ישראל שומעות בקולו. כמה סבל, דם וביזיונות היינו חוסכים. ראו לאן הביאה אותנו הדרך השנייה. אנחנו נסוגים ומתקפלים ומתנצלים ומסבירים – ומצבנו נעשה גרוע יותר ויותר.

דווקא בתוך משבר המנהיגות הנוכחי רבים מגלים את עוצמת מנהיגותו של הרבי. יותר ויותר יהודים נחשפים לדרך הבטוחה שסלל, לעצותיו הנבונות, למערכת האיזונים המופלאה שבאה לידי ביטוי בדרכו, ולעושר הבלתי-נדלה של תורתו. עוד ועוד יהודים עומדים משתאים מול גדלות אישיותו וקדושתו.

בעמדנו ערב יום-ההילולא ג' בתמוז זה הזמן להתלכד מאחורי אורו הגדול של הרבי, לשאוב מתורתו ולהתחזק בכל הדברים שעורר עליהם. אהבת-ישראל, קירוב יהודים בדרכי-נועם לאור היהדות, לימוד רמב"ם יומי, ובעיקר – חיזוק האמונה והציפייה לגאולה הקרובה. ברור לנו כי גם כאן ידע הרבי מה ניבא כשעורר את העולם כולו להתכונן לבואו של משיח-צדקנו, יבוא ויגאלנו בקרוב ממש.