הכתבה מאת זלמן רודרמן, מארכיון COL

מדי בוקר בשעה תשע מתייצב הרב מנחם פרוש בן ה-88 – לאורך ימים ושנים טובות – במשרדי 'אגודת ישראל' בירושלים לעוד יום ארוך של עבודה שיסתיים רק לעת ערב. איש מרשים הוא הרב פרוש, עסקן בנשמתו, שריד מדור ומזן אחר.

"מה זאת אומרת במה אני עוסק?", שואל הוא בקולו העמוק, המחזיר אותך מיד לנאומיו בכנסת ובעצרות הגדולות. "בכל מה שעסקתי תמיד! אנשים פונים אליי בכל תחום ואני משתדל לסייע להם ככל יכולתי". וזה לא-מעט. "הטלפונים של הרב פרוש פותחים דלתות", מעידים הסובבים אותו. "יש לו קשרים טובים בממשלה, בצבא, בשגרירות ארה"ב והיכן לא. הכול מכבדים אותו ורואים בו דמות פטריארכלית שקשה לסרב לה".

לרב פרוש יש כבר בני נינים אבל לרגע אחד הוא אינו חושב לעצור למנוחה. "אפילו אנחנו הצעירים מתקשים לפעמים לעמוד בקצב שלו", אומר בהתפעלות ר' יוסי דייטש, עוזרו של הבן, ח"כ הרב מאיר פרוש. וכאשר הגיל המופלג חובר לאינטנסיביות שכזו, אין פלא שסדרת זכרונותיו שראתה אור זה לא כבר, 'שרשרת הדורות' שמה, מאגדת שישה כרכים. בימים אלה שוקד הרב פרוש על ספר זכרונות נוסף שיתעד את פעילותו הפרלמנטרית והציבורית.

הזיכרון הוא בהחלט אחד הצדדים החזקים אצל הרב פרוש. הוא זוכר אנשים ואירועים שאירעו לפני שבעים ושמונים שנה, כאילו אירעו אך אתמול. ומכיוון שהיה מבאי ביתם של כל גדולי ישראל בשני הדורות האחרונים, אנו פוגשים את הרב פרוש לשיחה מיוחדת שהגורם המזמן לה הוא מלאת עשר שנים לפטירת כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל.

גשר בין בריסק לליובאוויטש

ספר לנו על הדברים כפי שנקלטו מזווית-העין שלך.

כחמש-עשרה שנים רצופות זכיתי להתקבל אצל כ"ק הגאון הצדיק האדמו"ר מליובאוויטש זיע"א. היה זה בשנות נדודיי בארה"ב להקמתו ולקיומו של החינוך העצמאי. היו שנים שבהן ביקרתי אצלו פעמיים בשנה – פעם אחת לפני ראש-השנה ופעם לפני פסח. היו אלה פגישות מרגשות, מאלפות, לגמרי לא שגרתיות.

בפגישותינו היה כ"ק האדמו"ר זי"ע משחזר את כל מה שקרה בתחום הציבורי בין ראש-השנה לפסח ובין פסח לראש-השנה. הוא היה בקיא בכל ההתרחשויות ועם כל הפרטים. ההגדרה שאפשר להגדיר אותו, היא, שהיה חובק זרועות עולם. עיניו מטייפין על כלל ישראל ומתמצא בכל מה שנעשה בכל המקומות ובכל המישורים.

הוא חבק זרועות עולם של כלל ישראל וחבק כל יחיד ויחיד עם בעיותיו. בשיחותינו העלה הן נושאים של הכלל והן נושאים הנוגעים בפרט. נדהמתי לא פעם מההתמצאות המדהימה שלו. תמיד שמע והשמיע והתעכב בכל נושא ונושא על פרטי פרטיו.

במיוחד חקוק בזכרוני ביקור אחד שנמשך שלוש שעות פחות עשר דקות, והפגישה הזאת העמיקה בתודעתי את הגדלות של "חובק זרועות עולם".

באותן חמש-עשרה שנים היו לא-מעט מתחים ובעיות ציבוריות שהצריכו קביעת עמדות. תפיסתו וראייתו למרחקים היו להפליא. בראייתו למרחקים עמדתי לא-פעם המום איך שראה את הנולד. כך זה היה ללא כל הגזמה. ההתפתחויות היו כפי שהוא הזהיר עליהן.

נחזור מעט לאחור, אל השנים הראשונות בעסקנותך הציבורית.

בשנות יסוד החינוך העצמאי, כאשר זרמו לארץ רבבות אלפי ילדי ישראל מהשואה ומהפליטים מארצות ערב, התעוררו לעיתים בעיות רגישות בין עסקני החינוך העצמאי לבין עסקני רשת החינוך של חב"ד. הבעיות חרגו ממסגרות של עסקנים ועלו לדרגים גבוהים – גדולי ישראל. זכיתי להיות המקשר והמגשר בן גדולי התורה וראשי הדירקטוריון של החינוך העצמאי וה' היה בעזרי למנוע הרבה סיבוכים וליישר הרבה הדורים. עדיין שמורים בארכיוני מכתבים מכ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל המתפרסים לפעמים על שלושה עמודים, ואני מודה לה' על חן חסדו על האמון שרכשתי.

ויכוחים מעמיקים התעוררו אז בבחירות לכנסת בקשר לחזית דתית עם 'המזרחי' דאז, כאשר כ"ק האדמו"ר זי"ע צידד ברעיון של 'בלוק טכני' עם 'המזרחי' והגאון מבריסק זי"ע ראה בזה סכנת פגיעה בסוד קיומה של 'אגודת ישראל' שביקשה לשמור על עצמאותה. הוא סבר כי יצירת הבלוק תפגע בעיקרון היסודי של 'אגודת ישראל' שלפיו גדולי התורה הם הקובעים הבלעדיים ולא ה'בעלי בתים'.

עם זאת, כ"ק האדמו"ר זי"ע היה מודאג מאוד ממצב הדת במדינה ואדירים היה חפצו ושאיפתו ומגמתו להגדיל את הנציגות של היהדות הנאמנה לתורה. לכן ראה בחזית הדתית אמצעי לכך. הוא העריך את כוחי וסבר שאוכל לפעול למען חזית דתית. מצבי באותה תקופה לא היה קל כלל, אך כפי שכבר ציינתי היכולת שלי לקשר ולגשר תרמה רבות.

"איזה פרוש אתה?"

פגשת גם את האדמו"ר הקודם מליובאוויטש, הריי"ץ זצ"ל.

אכן. הקשר שלי עם ליובאוויטש החל עוד בתקופתו של כ"ק האדמו"ר הריי"ץ זי"ע.

עם כינון מדינת ישראל שרר מתח גדול בין היהדות הנאמנה לבין מוסדות המדינה – איך מצילים את המשך קיומם של בתי התלמודי-תורה הוותיקים ששפת הלימוד בהם הייתה אידיש.

כשבאתי באותה תקופה להיפרד מגאב"ד בריסק זיע"א, לפני הנסיעה לארה"ב, ביקשני שאכנס לכ"ק האדמו"ר הריי"ץ זי"ע ואבקש בשמו להשפיע על מר שזר, שהיה אז שר החינוך, לאפשר המשך קיומם של הת"תים הוותיקים שלימדו באידיש. הגאון חזר על בקשתו שלוש פעמים וביקש מאוד שאבצע שליחותו.

בבואי לארה"ב באתי אל כ"ק האדמו"ר הריי"ץ זיע"א. כשהצגתי את עצמי אמר לי: איזה פרוש אתה, כי בין הפרושים עצמם יש כמה – פרוש מ'אגודת ישראל', פרוש מ'נטורי קרתא' ופרוש מ'המזרחי'.

פרוש מ'נטורי קרתא' היה הרב אליהו נחום פרוש ז"ל, פרוש מ'המזרחי' היה הרב מנדל פרוש ז"ל, ופרוש מ'אגודת ישראל' היה אבי ז"ל. השבתי שאני פרוש מ'אגודת ישראל'. כשהזכרתי את שם אבי, השיב במאור פנים: "הוא היה אצלי אחרי ששוחררתי מבית-הכלא הרוסי".

כשאמרתי לו שיש לי שליחות מהבריסקער רב, אמר לי שלוש פעמים, "האמנם כן? הבריסקער רב שלחכם אליי?". אמרתי: "כן" ואז ביקש לדעת מהי השליחות. שטחתי לפניו הבקשה להשפיע על שר החינוך מר שזר שיאפשר את קיומם של הת"תים הוותיקים ששפת הלימוד בהם היא אידיש.

בארשת של רצינות אמר כ"ק אדמו"ר הריי"ץ זיע"א: "זוהי השליחות! ובכן, כשאתה נוסע חזרה לארץ-ישראל תפגוש את מר שזר ותגיד לו שאני מבקש שימלא את הבקשה. וכדי שיידע עד כמה רצוני בכך, תמסור לו את הסימן המיוחד שיש ביני ובינו. תגיד לו, שאני מקווה שמשפחת רובשוב שבארץ-ישראל לא תבייש את משפחת רובשוב בחו"ל, והוא כבר יבין את הבקשה".

כידוע, שם משפחתו של מר שזר היה רובשוב והוא שינה זאת לשזר.

בשובי לארץ באתי מיד לכנסת שהייתה אז עדיין בתל-אביב. כשאמרתי למר שזר שיש לי שליחות מהאדמו"ר מליובאוויטש, היה מאוד נרגש ושאל פעמיים: "אתה היית אצל הרבי? היית עם הבגד הזה?", ומישש בהתרגשות את בגדיי. אמרתי לו את הדברים של הרבי, שהוא מעוניין שימלא את הבקשה לאפשר המשך קיומם של בתי הת"ת הוותיקים באידיש. שזר ביקשני לחזור על הבקשה כמה פעמים בדייקנות.

אמרתי לו שהרבי אמר שמשפחת רובשוב שבארץ-ישראל לא תבייש את משפחת רובשוב שבחו"ל.

מר שזר היה נרגש ונלהב מאוד. הוא אחז בי, הלך עמי והציג אותי לפני מר בן-גוריון, מר בן-צבי, מר רמז ועוד שורה של אנשים ומסר גם להם את בקשתו של הרבי. כמה פעמים הדגיש, כי זכיתי להיות אל הרבי וזוהי הבקשה של הרבי.

פעולות רבות ושונות ומאמצים כבירים נעשו אז למען המשך קיומו של החינוך העצמאי ולאפשר את קיומם של הת"תים באידיש. כאמור, הייתי מעורב רבות בנושאים אלה. ללא כל ספק יש לציין כי המשך קיומם של הת"תים הוותיקים בלימודים באידיש הושג בפנייתו של גאב"ד בריסק זיע"א אל כ"ק האדמו"ר הריי"ץ זיע"א אשר בקשתו שלו ממר שזר נתקיימה במלואה.

כפי שהזכרתי קודם, אבי מורי ז"ל היה בביקור בריגה שבלטביה אצל כ"ק האדמו"ר הריי"ץ זיע"א בתרפ"ח, יומיים אחרי שחרורו מהכלא הסובייטי, ובבואי לארה"ב היה בבחינת "אחות לי בבית המלך" – האיש הדגול ואציל הרוח, הרב חיים-מרדכי-אייזיק חודוקוב ז"ל שהיה איש אמונו של כ"ק האדמו"ר הריי"ץ זיע"א עוד בריגה ואחר-כך ליווה אותו גם בארה"ב.

הדי הנאום באפריקה

אחר כך התחלפו הדורות.

הייתי אז בארה"ב בעת שהסתלק כ"ק האדמו"ר הריי"ץ זיע"א למרומים. הייתי אז בפילדלפיה וברכבת לניו-יורק, ובניו-יורק עצמה כל הדרך נסעו המונים להלוויה. האווירה הייתה עצובה ורבים רבים התייפחו בבכיות.

עם העברת הכהונה בקודש זכיתי למצוא את השבילים והמסילות, וזה היה בתקופה שהתבקש מאוד גשר וקשר עם הגדולים בארץ-ישראל ובין ליובאוויטש. עשיתי זאת בנפש חפצה ותוך אמונם של הגדולים.

אספר כאן על מקרה מעניין שאינו ידוע כלל: לאחר ביקורי אצל הגר"א קוטלר זיע"א, אמרתי לו כי אני עומד ללכת לכ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זיע"א. הלה נתן לי הכוונות, הוראות ומשאלות וקיימתי את הקשר והגשר.

שמורים וחקוקים אצלי מכתבי הברכה מידי שנה בשנה מכ"ק האדמו"ר זצ"ל. כל פעם עם נימה מיוחדת ובהערות והארות בנושאים אקטואליים. בכל אירוע משפחתי, בששון וביגון, תמיד מצא ביטוי מרגש והולם.

באותן השנים כאשר נדדתי בגולה והייתי אז בדרום-אפריקה, ובבואי משם לארה"ב לביקור ידע כ"ק האדמו"ר על ביקורי באפריקה. הדבר היה ביום ההילולא של כ"ק הריי"ץ זיע"א. השתתפתי באירוע של ליובאוויטש שם ונשאתי נאום שתוכנו מה שהגמרא אומרת: "כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו מהלכין שני ארונות – אחד של מת ואחד של השכינה".

הופתעתי כאשר באתי אל כ"ק האדמו"ר זי"ע והוא כבר ידע על כך. הופתעתי כפליים כאשר עמד על כך שאשא לפניו את הנאום בדרום-אפריקה וביקש שאחזור על הדברים באותה הרטוריקה כפי שנאמרו שם. זה לא היה קל, אך הוא עמד על כך ועשיתי כרצונו. לבסוף אמר: "כעת אני מבין מדוע הגיעו הדי הדברים עד לכאן"...

אחרי כל ביקור בארה"ב נתבקשתי על ידי כ"ק האדמו"ר זי"ע לפגוש את חסידי ליובאוויטש בארץ-ישראל ועשיתי זאת ומסרתי את השליחויות.

לקראת 'התרגיל הידוע'

ספר לנו על פגישה מיוחדת.

עמוק בזכרוני נשאר חקוק הביקור אצל כ"ק האדמו"ר זצ"ל לאחר הופעתי הבלתי נשכחת בכנסת, כאשר יצאתי בהתקפה: למה ומדוע לא מתקנים את חוק השבות, למה ומדוע כנסת זו מתעלמת מכך שהרפורמים מחקו מסידור התפילה את ציון וירושלים. בלהט נאומי אמרתי כי לפי הדין "ספר-תורה שכתבו מין – ישרף", והשלכתי את ה'סידור' הרפורמי לארץ.

בביקורי לאחר מכן בארה"ב, מיד בבואי לכ"ק האדמו"ר זיע"א, קיבלני בצהלת פנים, בדברי עידוד ואמר לי כמה פעמים: "חזק, חזק ונתחזק". כי זאת יש לדעת - המערכה הזאת לשנות את חוק השבות הסעירה עולמות. לצערנו הגדול, לא הבינו ולא העריכו מה שהוא חזה למרחקים כאשר חוק זה לא תוקן ו'מיהו יהודי' לא נקבע – הכול רואים לאן הגענו כיום.

במערכות הבחירות שהתקיימו מאז קום המדינה, הייתה שנת תשמ"ט הסוערת והמתוחה ביותר, ואז הגיעה קריאת הקודש של כ"ק האדמו"ר זיע"א להיכנס בכל הלהט ולפעול להצלחת רשימת 'אגודת ישראל' בבחירות. כתוצאה מכך, השיגה 'אגודת ישראל' לבד חמישה נציגים בכנסת ו'דגל התורה' שהלכה בנפרד השיגה שני מנדטים. כך ש'יהדות התורה' כולה השיגה שבעה מנדטים בכנסת. אז נכנסנו לקואליציה עם הליכוד.

הייתה זאת הפתעה גדולה מאוד שהליכוד, על-אף שראש הממשלה מר יצחק שמיר ושישה שריו מהליכוד חתמו על ההסכם, הם הפרו אותו.

הדבר הגיע עד כדי כך שהופעתי בכנסת והצגתי את ההסכם שהופר ואמרתי כי לומדי מדעי המדינה ילמדו עוד שנים רבות על ראש ממשלה וששת שריו שחתמו על הסכם ולאחר מכן מתכחשים לו.

יחס זה נבע מכך שהליכוד חשב ש'אגודת ישראל' נמצאת בכיסו, ולכך לא קיימו ההסכם שנחתם עמם.

נסעתי אז לארה"ב. ביודעי ובהעריכי את העזרה הנלהבת של כ"ק האדמו"ר זצ"ל בבחירות, ראיתי לי חובה להתייעץ עמו לקראת המהלכים שנועדו לשנות את פני הדברים.

בבואי לכ"ק האדמו"ר זצ"ל, הצגתי לפניו את הבעיה ואז סוכם שאעלה על הכתב את כל מה שמעיק עלינו. עשיתי כך ועד היום שמורות אצלי בכתובים שאלותיי והתשובות עליהן.

בסיכומו של נושא אמר לי כ"ק האדמו"ר זיע"א שגדולי התורה בארץ-ישראל יכריעו מה עלינו לעשות ואמנם כך עשינו. הבאנו את הנושא להכרעת 'מועצת גדולי התורה', וכך התגלגל התרגיל לנסות להקים קואליציה עם המערך בראשותו של מר פרס.

בסופו של דבר, ממש בשעות האחרונות נאמר כי הגיע מסר מכ"ק האדמו"ר זיע"א לשני ח"כים מ'אגודת ישראל' שלא לעשות את התרגיל, וזה הביא לכך ששני החברים לא הצביעו והתרגיל נכשל.

עד היום מעיקה עליי העובדה לפיה לא קיבלתי שום ידיעה מוקדמת על העמדה הזו, בעוד אני פעלתי כהנחיית גדולי התורה בארץ-ישראל. גם לאחר מכן לא הזדמן לי לברר את הדברים לאשורם.

לאחר שהתרגיל נכשל, הוזמנתי אל ראש הממשלה מר יצחק שמיר וקיימנו שתי שיחות ממושכות ונוקבות. בעקבות זאת חל שינוי ביחסו של 'הליכוד' ל'אגודת ישראל', חודש ההסכם אשר אמנם בוצע.

* * *

יקצר המצע מהשתרע כדי לספר על גודל והיקף הנושאים שהעלו ונדונו במשך כל שנות ביקוריי אצל כ"ק האדמו"ר זיע"א אשר יש ללמוד מהם הרבה מאוד.

מבין כל הדברים ששמעתי מפיו, מהדהדים באוזניי באופן מיוחד מה שאמר לי בכמה וכמה משיחותיו עמי, כשדיבר על משימות שונות וחשובות בדורנו: "לכל דור ודור יש משימות, אך לדור שלנו יש גם האפשרויות". את זאת אני זוכר ואת זאת על כולנו לזכור ולדעת – לדור שלנו יש את האפשרות לבצע את המשימות שהוטלו עלינו. זכותו תגן עלינו.