יהודה שטיין, "בקהילה"
צילום: שוקי לרר

סוף כל סוף, לאחר כל העיכובים וההכנות התברר שהחתן שכח לדאוג לכתובה. הרצים יצאו דחופים להשיג במהירות כתובה. ואז כשהגיע מסדר הקידושין התברר שלחתן גם אין טבעת מוכנה. הרצים שוב יצאו דחופים כשהתברר שחסרות עששיות. השעה כבר הייתה קרובה לאישון לילה כשסוף סוף התחלתי בניגון החופה המרטיט ולצליליו פסע החתן לכסות את הכלה.

אך אל תתלוננו על החתן שלא דאג בזמן לדברים הנחוצים הללו. משפחה קרובה לא הייתה לו והוריו הלכו לעולמם לפני שנים רבות.

לפני שתזילו דמעות על החתן היתום, אפשר להירגע: החתן המופלג מאוד היה מופלג גם בשנים וגילו למעלה משבעים. הוא בא בשעה טובה ומוצלחת בברית הנישואין עם בת גילו ושמחה כזו כמו שפרצה שם לא ראיתי בכל ימי חלדי כזמר בשמחות.
שם, בסיפור ההוא הייתה שמחה בשל האנשים והאירוע. בדרך כלל, שמחה טובה מחייבת זמר שינהל ויפיק את המרב מהשמחה.

השבוע, לרגל חודש השמחה, כינסנו חמישה זמרי שמחה מהמובילים בארץ. כולם מקיימים קשרי ידידות ביניהם על אף התחרות. כפי שמסביר אחד מהם, משה רוזנברג, "מטבע הדברים אנחנו נפגשים מדי יום באולמות חתונה סמוכים, בהחלט יש פרגון אחד לשני, אנחנו נותנים טיפים כשצריך ועוזרים בשעת הצורך ברעיונות לשירים או למקצבים מסוימים.

"הנה זו הייתה החתונה השמחה ביותר שלי: הגעתי לחתונה ולהפתעתי אני פוגש באולם זמר נוסף שהוזמן אף הוא לשיר באירוע. התברר כי בבלבול שנוצר, הזמינו המחותנים שני זמרים. בו במקום הודיעו המחותנים כי הם לוקחים על עצמם את האחריות ומבקשים כי שנינו נשיר. כך היה והחתונה התנהלה ביתר שאת ושמחה. היה זה אירוע שמח ביותר".

כבר בגיל שנתיים

הוותיק בחבורה הוא מרדכי לייכטר ששר ומשמח בחתונות קרוב לשתים עשרה שנה.
לייכטר גדל בקריית אתא, מתגורר כיום בבני ברק ומקובל מאוד בקרב כל הקהילות. במקביל, מנחה לייכטר גם 'מצווה טאנץ' בשפה העברית בו הוא מגלה יכולות חריזה ובדחנות מיוחדים. "כבר בתור ילד", הוא אומר, "התבטאה היכולת המוזיקלית שלי בשירה ותמיד שאפתי לשיר. התגוררנו בקריית אתא, שם למדתי בישיבת האדמו"ר ממאקווא. היה שם גם בחור אלמוני בשם ליפא שמעלצר.

"באחד הימים נערכה מסיבת שבע ברכות עבור זוג עולים חוזרים בתשובה ממוצא רוסי. כשהגעתי לאירוע, שהתקיים בתקופת בין הזמנים, ראיתי כי האירוע 'יבש', לא הייתה שם שמחה כמעט ובעזרת כמה אנשים גייסנו במהירות נגן אקורדיון, גיטריסט ומערכת הגברה ולראשונה בחיי עליתי על הבמה הקטנה והתחלתי לשיר. במשך שעות רבות רקדו כל המשתתפים בדבקות ובשמחה ולאחר התגובות החמות שקיבלתי הבנתי שזה יהיה עיסוקי בחיים.

"עוד באותו ערב ניגש אליי אחד המשתתפים וביקש שאשיר בחתונת בנו. בהמשך קידם אותי מאוד הנגן הוותיק ר' אברהם בנדר שלקח אותי לשיר יחד עם תזמורתו בחתונות, הדריך ולימד אותי את רזי המקצוע. הוא אחראי לקידומם של זמרים רבים שדרכם נסללה על ידו".

גם אצל משה רוזנברג החלה ההתעניינות בגיל צעיר. "עוד כשהייתי ילד צעיר נמניתי עם  מקהלת ר' חיים בנט כסולן ראשי". רוזנברג גדל ברמת ויז'ניץ בחיפה שם למד בישיבת סערט ויז'ניץ. "עד שבאחד הימים אמר לי רובי בנט, 'תרשום תאריך בו תופיע איתי בחתונה' והשאר היסטוריה".

כך גם אחרים: חיים דוד ברסון הוא בן לילידי ארה"ב, גר בנווה יעקב בירושלים ולומד בישיבת מיר. ברסון החל את דרכו בהופעות בחתונות 'פויקער' ירושלמיות עוד כנער צעיר.

אלי הרצליך הוא אברך כולל באור יהודה, נולד וגדל בבני ברק וגם הוא עוד בילדותו שר במקהלתו של החזן ר' חיים אליעזר הרשטיק.

הזמר נמואל הרוש מדהים כשהוא מספר על הכניסה שלו לעולם הנגינה: "כבר בגיל שנתיים", הוא אומר, "התחלתי לשיר. לא ידעתי לדבר אך ידעתי לשיר. אני עצמי לא הייתי מאמין לולי נשארו קטעי ווידאו שלי מגיל שנתיים בהם אני נראה מסתובב בבית, מפזם מנגינת לכה דודי ומכה בכף בקצב".

הרוש הוא חסיד חב"ד, עולה מצרפת, מתגורר בנתניה ומבוקש מאוד בקרב חסידי חב"ד, אך הביקוש זולג גם לבחורי הישיבות הליטאיים המכירים אותו משמחות בית השואבה בישיבות.

לשמח במשרה מלאה

רוב זמרי החתונות אינם עוסקים בעבודה נוספת. "אני חוזר לביתי בשעה אחת וחצי בלילה בערך", אומר הרוש, "וגם כשאני חוזר הביתה, קשה לי להירדם בגלל השירה והלמות התופים שעדיין מהדהדים בראשי. כך, שנת הלילה מתחילה בשעה מאוחרת מאוד. בבוקר, אחרי התפילה, אני חייב שוב לנוח ובצהריים עליי לאזור כוח לקראת החתונה הבאה. כך, שכל יומי סובב על צירן של אותן שעות בהן אני משמח חתן וכלה".

גם לברסון אין עיסוק נוסף מעבר ללימוד במסגרת ישיבת מיר בירושלים. "תפקידי הוא ללמוד תורה מעבר לשעות בהם אני זוכה לעבוד בעבודת מצווה ולשמח חתן וכלה", הוא אומר.

לייכטר עסק עד לפני כשנתיים גם בהוראה, "הבנתי שאני עושה עוול לעצמי ולתלמידים שלי, שאמורים לקבל מלמד ערני ומאושש. לא אחד שעבד קשה ולא הספיק כמעט לעצום עין בלילה הקודם". כיום, אני קם באותה שעה, אך מנהל סדר יום בניחותא. את חציו אני מקדיש ללימוד תורה והלכה. גם הרצליך ידוע בחריצותו הרבה ובהשכמתו בבוקר, "העובדה שאינני נמצא בערבים ובלילות עם המשפחה מדרבנת אותי לקום בבוקר כדי לקחת את צאצאיי לגן ובכך להשלים 'שעות אבא' חסרות. מיד לאחר מכן אני פונה ללימודיי בכולל באור יהודה עליהם אני מקפיד מדי יום ביומו.

ואכן, סוגיית ההיעדרות בלילות מהבית איננה פשוטה כלל ועיקר. "בגלל זה אני מגביל את האירועים למספר מסוים בשבוע", אומר רוזנברג, "כדי להספיק ולהיות עם המשפחה כרגיל גם במהלך השבוע ולו לימים ספורים. עבודה ברצף היא שוחקת ומתישה ומרחיקה מן המשפחה. לכן אני שמח בערבים מסוימים לשבת בבית אף שיכולתי לעבוד בהם לפרנסתי".

אחד מהמיתוסים הוא שזמרים מרוויחים הון משעות עבודה מועטות. "בפועל", הם מסכימים, "גם זמר שנחשב מבוקש איננו מרוויח הרבה. רוב הקיץ אנו לא עובדים, בחודשי ניסן, אייר, חלק מתמוז ואב אין חתונות ובחודש אלול המצב קשה בשל מנהג הישיבות הליטאיות לא להתחתן אז". עונת החורף נפתחת בחשוון וכוללת חודשים כחשוון ושבט שהם די דלילים. הוסף לכך סופי חודשים בהם יש הנוהגים שלא להתחתן והיוצא הוא, כי זמר מבוקש עובד כחצי שנה בלבד".

"בסיומה של אחת החתונות", מספר הרצליך, "ניגשתי אל המחותן בכדי לקבל את התשלום. להפתעתי פנה אליי ואמר, 'לצערי אין עליי כסף כדי לשלם לך, אבל אני אעשה אתך בארטר (עסקת חליפין), יש בבעלותי כמה צימרים ברמת הגולן, אתן לך כמה לילות בחינם כתשלום על החתונה'. אבל זו הפרנסה שלי, אמרתי ושאלתי, מה הייתי עושה עם המחותן היה עובד בחברה קדישא? מאידך, אני יודע מניסיון, שבמקרים מיוחדים זמרים מוכנים להתנדב ולתרום היכן שבאמת יש נזקקים".

להתנתק מהקשיים

האם אתם מסוגלים לשכוח מדאגות המשפחה כשאתם עולים על הבמה ולעסוק אך ורק בשמחת חתן וכלה, אני שואל.

"תנאי עיקרי להצלחת שמחת חתן וכלה מושלמת הוא ניתוק מוחלט מכל מה שבחוץ. זה הקושי העיקרי של הזמרים", אומר רוזנברג, "לפני שאני נכנס לאירוע אני עושה 'ריסט' לעצמי ומתרגל אצלי בלב שהדבר היחיד החשוב כרגע הוא להתמקד בחתן השמחה שבשבילו ערב זה הוא היחיד בחייו, בכדי להעניק לו את כל השמחה שיכולה להיות. זמר שלא מתנתק מהבעיות שבחוץ ומתעסק תוך כדי החתונה בדברים אחרים, לא יכול ולא מצליח לשמח כראוי את החתן והדבר משפיע גם על בחורי הישיבה חברי החתן ועל כל המשתתפים בחתונה. זוהי עובדה מוכחת".

מסתבר כי כל הזמרים מסכימים עם רוזנברג ומצהירים על ניתוק מוחלט מהעולם
הגשמי שלהם למען העולם הרוחני של החתן והכלה. "פעם שרתי בחתונה", אומר לייכטר, "ובאמצע החתונה קיבלתי הודעה מהבית שאשתי בדרך לבית חולים במזל טוב. רעייתי ביקשה שבשום פנים ואופן לא אפריע בגלל זה לשמחה ונשארתי לשיר בחתונה כשאני מרגיש שמחה מיוחדת על ההקרבה העצומה שאני מקריב. מיד בסיום החתונה 'טסתי' לבית החולים וברוך ה' הספקתי להגיע בזמן הנכון.

"לפני שבוע הייתי במצב לא פחות קשה מזה, אבי ז"ל נפטר. אמנם ביטלתי חתונות בימי השבעה, אך מיד לאחר ימי השבעה נאלצתי לשיר בחתונה משום שהחתן והכלה לא מצאו מחליף. זה היה ממש לא קל לצאת מעולם של אבל על אבא אהוב שהלך לעולמו וסבל ממחלה קשה אל עולם של שמחה והתרגשות בו החתן מצפה ממני שאתן את המרב והמיטב. שרתי בלב שמח ביותר ובלבי הקדשתי שמחה זו של מצווה לעילוי נשמתו של אבי מורי ז"ל".

ומה עם הילדים? האם היו רוצים שילדיהם יהיו גם הם זמרים. הרוש החלטי, "זה תלוי במה חנן אותו הקב"ה. אם אני רואה שבני מוזיקלי ויש לו יכולות, מתנה שהוא קיבל משמים הוא חייב לנצל ולנתב לתועלת כלל ישראל".

מוטי לייכטר לעומתו מתנגד בחריפות. "השאיפה שלי היא שהילד שלי יהיה תלמיד חכם, שישב וילמד. אם הוא מוכשר בשירה וודאי שהכישרון מתבטא בעוד דרכים ואני מעדיף שינתב אותו ללימוד התורה. ברור שבמקרים מסוימים עדיף להשתמש בכישרון השירה, אבל השאיפה הראשונה במעלה היא שיהיה פוסק הלכה ולא זמר חתונות!".

אל דעתו של לייכטר מצטרף גם אברך הכולל, הרצליך, "אמנם אנו עובדים לפרנסתנו כזמרי חתונות, אבל ברור שהשאיפה צריכה להיות שהילדים שלנו יוכלו לשבת וללמוד". רוזנברג מביט במתווכחים ואומר, "אני מתפלל שהילדים שלי יהיו יראי שמים וצדיקים ושמשמים ינחו אותם אל מה שמיועד להם. אם הייעוד שלהם הוא להיות זמרים, אז הם יהיו זמרים". והרוש מוסיף, "אין סתירה בין הדברים. לפי שיטת החסידות בכל מה שיש לאדם הוא חייב להשתמש לעבודת ה'. שיגדל בתורה יעבוד את ה' ואם יהיה לו כישרון מוזיקלי, גם בכך ישתמש לעבודת ה'".

חתונה אחת שני זמרים

מסתבר כי החתונות לא זורמות תמיד על מי מנוחות ומדי פעם קורות תקלות קטנות שעל הזמרים להתגבר עליהן ולהעביר את הערב הלאה.

מספר הרוש, "מקובל כי במהלך החתונה אני מקבל פתקים עם בקשות לשיר מסוים או להקראת הודעה חשובה. באחת החתונות קיבלתי פתק ובו בקשה להקריא מספר רכב שחוסם דרך גישה כלשהי ועלול להיגרר על ידי פקחי העירייה.

"תוך כדי שאני מקריא את הפתק אני קולט, כי הרכב העומד בפני סכנת גרירה הוא הרכב שלי. נטשתי את המיקרופון ואת הבמה באמצע הריקודים ורצתי להזיז את הרכב".

בלקח נוסף נזכר רוזנברג, "שרתי ערב אחד בחתונה והסאונד היה יוצא מן הכלל. למחרת נטלתי את דיסק החתונה וכשהייתי בדרכי למסור אותו למחותנים הכנסתי אותו לרגע למערכת השמע שברכב.לתדהמתי התברר כי בעקבות התקלה בהקלטה, לא נשמע קולי בדיסק, אלא רק קולות כלי הנגינה. ביודעי כמה הדבר חשוב למחותן נועצתי עם הנגן שהיה בחתונה. שחזרנו את מהלך השירים ששרנו בחתונה, נכנסתי לאולפן, הקלטתי מחדש את כל השירה בחתונה ורק לאחר מכן מסרתי את הדיסק למחותן.

"לאחר מספר חודשים פגשתי את המחותן וסיפרתי לו את עניין ההקלטה. הוא מאוד התרגש מהמאמץ והודה לי נרגשות. מאז בכל חתונה בו הוא רואה אותי שר הוא מסמן לי שאבדוק אם ההקלטה פועלת כסדרה".

"הסיוט של הזמרים הוא מה שקרה לי", מספר לייכטר, "ערב אחד הגעתי לשיר בחתונה באולם בני ברקי וכשנכנסתי לאולם התברר לי שהתזמורת על הבמה איננה זו שהזמינה אותי לאירוע. טלפנתי לנגן שעל ידו הוזמנתי והתברר שהייתי אמור להיות באולם בירושלים ששמו דומה לשם האולם הבני ברקי.

"יצאתי במהירות שיא לעבר האולם הנכון בעיר הנכונה. איחרתי מאוד, אך בחסדי ה' בחתונה הירושלמית גם איחרו והספקתי להגיע דקות מספר לפני תחילת הריקודים".
"לי קרה מקרה מיוחד מאוד שאני רואה בו יד ה'". מוסיף רוזנברג, "היו זוג שחגגו את חתונתם בשמחה גדולה ואני שרתי בחתונה. כפי הנראה זה לא היה הזיווג שלהם ולאחר זמן הם התגרשו. בהמשך מצא כל אחד את זיווגו ונישא בשנית. שניהם הזמינו אותי לחתונה השנייה שלהם".

הסוד של החתן וכלה

"אחד הסודות של הזמרים הוא", אומר ברסון, "שלעיתים הם לא מספיקים לטעום דבר בגלל עומס השירה והנגינה. היה מקרה שבו גיליתי סוד נוסף. היה זה לאחר תום חתונה בה לא הצלחתי לטעום דבר. נכנסתי עם הנגן להשקיט את רעבוני במזנון לצד הדרך. לאחר שהתחלנו לאכול נעצרה מכונית ליד המזנון ולתדהמתנו אנו רואים את החתן והכלה אותם שימחנו אך קודם נכנסים להזמין אוכל לטעום משהו. מסתבר כי גם הם לא הספיקו לטעום דבר בחתונה והיו חייבים לשבור את רעבונם. ללמדך, שלפעמים דווקא מי שעומדים במרכז השמחה לא זוכים לטעום דבר כל הערב וחובה לשים לב לכך".

סוגיה בוערת לגבי הזמרים היא סוגיית הווליום באולמות. כידוע, יש חובה על פי חוק להתקין בכל אולם מערכת למדידת רעש, המגבילה את עצמת המוזיקה באולם לרמה של 90 דציבלים. מה דעתכם על חוק זה, אני שואל, האם הוא מקשה על השירה והזמרה?

"הייתי פעם בחתונה באחד מימי הקיץ", מספר הרצליך, "לפני החופה הייתה תפילת ערבית, כמקובל. החזן באותו מניין היה מחסידי קרלין הידועים בהתלהבותם העצומה בתפילה. בעיצומה של התפילה כבתה מערכת ההגברה באולם. מסתבר, כי שליח הציבור הקרלינאי הרעים בקולו ועבר את רף תשעים הדציבלים וגרם למערכת הניטור לנתק את החשמל. זוהי דוגמה לחוסר האפקטיביות של 'תקנת הווליום' בשל גבול נמוך מדי".

"האמת, שתזמורות רבות מצאו דרך לעקוף את המכשירים כדי לנהל ערב מוזיקלי ראוי לשמו. אבל אין ספק שהקונפליקט שלנו נע בין הרצון להיענות לדרישות סב החתן להנמיך את הווליום לבין דרישת הבחורים הרוקדים למוזיקה רועשת. אנחנו משתדלים ללכת בין הטיפות, להנמיך קצת במקרה הצורך ולהגביר טיפה לפי דרישת הבחורים", אומר הרצליך. "יש אנשים שהווליום הגבוה מפריע להם. מאותם אנשים אנו מבקשים להתיישב בשולחנות הרחוקים מהתזמורת ומהרמקולים", מסיים הרצליך.

לפי מה מחליטים איזה שירים לבחור?

"בדרך כלל", אומר רוזנברג, "מתאימים את השירים למה שמוכר ומקובל בסביבת בעלי השמחה, כולל שירים חדשים במינון נמוך. אנו משקיעים מאמץ כדי לבחור שירים מתאימים לאווירה ולקהל. לפעמים אני בונה סדר מסוים של שירים יפים ומותאמים ושירת 'ימים על ימי מלך' משבשת את הסדר, אך מצד שני אני מבין ומכבד את הבחורים הנותנים כבוד לתורה ולמלמדיה ועל כן אני שמח להיות חלק מהמכבדים".

חתונות אכן מספקות הזדמנות להביט ממרומי הבמה אל הליכותיהם של גדולי ישראל. פעם שרתי בחתונה בה נכנס אחד מגדולי הדור. מיד עם כניסתו התחלנו בשירת 'ימים'. כשהבטתי בפניו ראיתי כי דעתו אינה נוחה משירה זו לכבודו ובהמשך אף סימן לתזמורת להפסיק זאת. הפסקנו ואז לאחר כדקה נכנס לאולם ראש ישיבה חשוב ולכבודו החילונו לשיר שוב 'ימים'. הגדול הרים תחילה את עיניו בתימהון וכשראה את ראש הישיבה הצטרף גם הוא לשירה. אנו ממרומי הבמה קיבלנו שיעור חשוב בענווה ובכבוד התורה".

מהי שירה חסידית?

מטבע הדברים אנו עוסקים גם בסוגיית המוסיקה החסידית בכלל. ישנו גל מוזיקלי שהקשר בינו לחסידות רחוק מאוד. לא כולם מרוצים מהרוחות הזרות שנכנסו למוזיקה החסידית.

הרוש מוצא נקודת זכות: "אני לפעמים מופיע בשמחות שאליהן מוזמן גם קהל רחוק מהמסורת. אני נוכח שעבורם דווקא שירים אלה מהווים חיזוק ולו מהסיבה שהמילים מן המקורות. אם אשיר להם רק שירים חסידיים אותנטיים הם לא יוכלו להתחבר. זה רחוק מהם.

"אבל אין ספק שכשאני מופיע בקרב קהל שומר מצוות אני מעדיף שירים חסידיים אותנטיים ובעיקר שירי חב"ד שאוצרים בתוכם המון רגש, משמעות ושמחה.

"שום שיר לא יכול להפיק עוצמות רוחניות כמו אלה העולות בעת שאני שר את השיר 'אחד יחיד'", מתערב רוזנברג, "בשירים כאלה, מלבד משמעותן של המילים המותאמות למנגינה, ישנה אווירה דקדושה ששורה גם במנגינה עצמה ולוקחת אולם שלם של בחורים צעירים רוקדים ומטילה אותם לחוויה של שמחה אמיתית בעוצמה רוחנית". לייכטר מוסיף, "כשאני מרגיש כי מעגל הרוקדים דועך, הניגונים הישנים והטובים מחזירים את השמחה. למרות הקצביות של החדשים, הישנים הם מקור השמחה האמיתית. זה מה שמקפיץ לגבהים, תרתי משמע".

"סגנון השיר חשוב, כי אני רואה את השירה שלי בחתונות כשליחות", אומר הרצליך, "עד כמה שזה נשמע צדקני ומוגזם, אני בהחלט מאמין בזאת".

"אין ספק כי העבודה כזמר היא לא סתם עבודה. חייבים להתייחס באופן מיוחד לכל שיר ולהדגיש את משמעות המילים", מוסיף לייכטר, "כשאני שר שיר שמחה לחתן כוונתי לשמח חתן וכלה. כשאני שר 'ובכן צדיקים' לרב או לראש ישיבה, אני מתכוון באמת להגדיל את כבוד התורה על ידי השירה שלי, כי אם לא, מדוע לשיר?".

לסיום, מעניק הרצליך מספר טיפים לבעלי שמחה: "יש לתת לזמר הרגשה נוחה וטובה. יש לזכור שהזמר מנוסה מאוד בניהול חתונות ולכן אין צורך להיכנס לוויכוחים מיותרים בקשר לסדר הריקודים או השירים. זמר טוב יודע להרגיש את הקהל, לשיר את השירים המתאימים בסגנון המתאים ולבנות את סדר השירים והריקודים.

"לעולם אין לגעור בזמר על שירה מועטה. לפעמים הזמר מפסיק או ממעט לשיר מכיוון שקיבל הוראה כזו מאחד המחותנים או האורחים הקרובים, אם יקבל הזמר נזיפה או הערה פוגענית – מצב הרוח שלו ירד ובאופן טבעי גם מצב הריקודים והשמחה ייפגעו.
"ועוד נקודה", מוסיף הרצליך, "יש לכבד את הזמר ואת צוות הנגנים במקום ישיבה מסודר ולדאוג להם למנות אוכל ולשתייה. איכות השירה והשמחה של הזמר יושפעו מהריקודים ומהאווירה של המשתתפים בחתונה".

הזמרים שהתכנסו ממהרים איש איש לאולמו, שם מחכים חתן וכלה שבשבילם זו לא עוד חתונה, אלא היום הגדול ומבחינתם הופעת הזמר באותו ערב היא ההופעה ביום השיא של חייהם.