מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

במכתבו הכללי מיום ח"י אלול ה'תשמ"ז, כתב הרבי: "שחשבון-הצדק, וההחלטות הנובעות ממנו, צריכים להקיף את כל שלושת העמודים: תורה, עבודה וגמילות-חסדים... וכדי שכל אחד משלושת העמודים יהיה כפי שצריך להיות – נדרשת בכל אחד מהם קביעות בזמן ובמקום, וכן – ואדרבה בעיקר – קביעות בנפש"... ומפרט בהמשך בקשר לעמוד זה – "עבודה: נוסף על כך שתהיה תפילה בזמנה ותפלה בציבור, צריכה העבודה שבלב זו תפילה להקיף ולמצות את הלב והנפש...".

והעירני חכם אחד, שלכאורה זו הפעם הראשונה שמצאנו שהרבי מעורר בקשר ל"תפילה בזמנה". ואולי יש להבין הכוונה בזה כ"דבר הלמד מעניינו" בקשר לתפילה בציבור, זאת אומרת שצריך להיזהר בעניין זה כל עוד אין הוראה אחרת.

כמו בקשר לתפילה בציבור, ש"הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים... פסקו להלכה  לאלו ששאלו בעניין תפילה בציבור, דאיך יקיימו שניהם: לעסוק בעבודה שבלב באריכות התפילה, ולהתפלל בציבור? ענו להם, כי פירוש תפילה בציבור – בשעה שהציבור מתפללים. וסידרו להם כי ישמעו כל התפילה, קדישים, ברכו, קדושה, קריאת-התורה והקדישים דתפילת ציבור, ואחר-כך להתפלל במתינות איש איש כפי השגת יד שכלו בהעבודה שבלב".

והרבי נשיא דורנו כתב לגבי מי שמתפלל במניין שבו ממהרים ביותר: "נוהגים בכגון דא, להתחיל התפילה עם הציבור, ואחרי-כן להתפלל כפי יכולתו, זאת אומרת בכוונה כפי יכולתו. ובאם מתארך תפילתו יותר מן הציבור, הרי העיקר בתפילה היא השימת-לב והכוונה. ובהתחלתו ביחד עם הציבור, הרי גם בזה מעין תפילה עם הציבור, אף שכמובן רק 'מעין'".

אך כשאין מתפללים באריכות, אמר הרבי ביחידות להרה"ח המשפיע ר' ניסן נעמנוב ע"ה: "העניין של תפילה בציבור – נהיה מאוד מוזנח בזמן האחרון, וצריך לחזק את זה מאוד. ב'אגרת הקודש' בתניא (סי' א), כותב אדמו"ר הזקן "להאריך בתפילת השחר ערך שעה ומחצה" (בימות החול), אך מצד 'נשתנו העיתים' סבור אני שדי בשליש פחות – והתפילה צריכה לארוך כשעה. והדברים אמורים במי שאינו מתפלל באריכות ההתבוננות, שכן מי שמתפלל באריכות – מובן שאין לו הגדרים האלו וכו'. אמנם למי שאינו מתפלל באריכות, אין לו שום היתר לפטור את עצמו מתפילה בציבור [(כאן דיבר הרבי בצער) ואמר, שיש חושבים שעניין התפילה בציבור מיועד עבור ילדים קטנים וכיו"ב, ואינו אמת וכו']".

כך (ובמכל-שכן) בקשר לתפילה בזמנה, שאף שההכנה של כל אחד לפי ערכו (כולל טהרת הגוף) וההתבוננות והכוונה ב"דע לפני מי אתה עומד" הן עיקריות יותר מאשר הדיוק בזמן תפילה, הרי זה רק עד כמה שנחוץ לאחר כדי להתפלל בכוונה ולא יותר מזה.

ונכלל בזה גם זמני התפילה הקבועים על-פי הוראת רבותינו נשיאינו (כמו תפילת שחרית בשבת-קודש בשעה 10 ובשבת מברכים-החודש בשעה 10:30, ובישיבת תומכי-תמימים בבית חיינו תפילת שחרית בימות החול בשעה 9:30), וכמבואר שמקשים על הנהגת החסידים קושיות שונות, ומהן – על זמן תפילה, והמענה באותה שיחה הוא (ללא הסברים, אלא רק) שההידור הוא לנהוג דווקא כהוראות רבותינו "הואיל ונפיק מפומיה דרב כהנא".

כי מה שעל-ידי האריכות בלימוד החסידות וההתבוננות בה מאחרים זמן קריאת-שמע ותפילה, זהו דבר שניתן כתרופה למצב הקיים, כדי שיתפללו כראוי, "אלא שכמו במשל – צריך בכל זה זהירות יתירה: שתהיה הכמות לא יותר מן המידה; על-פי ציווי רופא מומחה וכו', כמובן".

וכמו שהורה הרבי למי שנהג להתחיל תפילתו בשבת לכתחילה לאחר חצות היום, ש"אין לעשות קביעות מהנהגות כמו אלו", ומסיים: "ויתייעץ עם זקני אנ"ש במקומו, אשר יתנו לו הוראות בזה איך לתקן שלא יוצרך לקצר בההכנה הנחוצה לעבודת התפילה וענייני התפילה עצמה, ובכל אופן לא יתחיל תפילתו אחר חצות".

הדברים פורסמו בגליון 'התקשרות' בהוצאת צעירי-חב"ד