אילן לוקאץ' ודנה וייס, עיתונאי ערוץ 2, התגלו השבוע כפעילים חברתיים וכאנשים שאכפת להם ממה שקורה מסביבם. בעידן שלנו כשכל אחד דואג לעצמו, הקפיטליזים החזירי חוגג ומעורבות חברתית נתפסת כנחלתם של יחידים, פעילות חברתית היא דבר מבורך. אלא שנוצרת בעיה כאשר העיתונאים הלוחמניים מגייסים את ערוץ 2 למאבק הפרטי שלהם ומשתמשים בכוח העצום שיש בידם לקדם את האינטרסים האישיים שלהם. סיקור הוגן ואבייקטיבי? לא בערוץ 2.

הבעיה מתחילה כאשר באים עיתונאים, כלבלבי השמירה של הדמוקרטיה, ומנצלים את הכוח של המדיה למען האג'נדות הפרטיות שלהם.

מדובר במאבק בין חסידי חב"ד לקבוצה של חילונים שמעוניינים לשמור את רמת אביב ירוקה, יפה ונקייה מאלמנטים חרדיים. לוקאץ' ווייס התגייסו לטובת הקבוצה החילונית, כמובן, כיוון שהם תושבי רמת אביב וגם הם אחוזי פחד וחלחלה מפלישת החבדניקים לשכונתם השקטה והרגועה.

זכותם של העיתונאים לפעול למען צביון חילוני בשכונה התל אביבית. הם לא רוצים לראות דוכני תפילין ברחוב, שיבושם להם. מעדיפים שבשכונתם יהיו רק חילונים, לבריאות.

כשמסתכלים על הכתבות שהכינו אילן לוקאץ' ודנה וייס על הסכסוך שיש ברמת אביב, קשה שלא לראות לאן הרוח נושבת. החבדניקים מוצגים בכתבה כקבוצה משיחית, הזויה, מטורפת. הכתבה מסתיימת למילות השיר של הגננת החבדניקית ששרה "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד" והמצלמה מתעכבת על קבוצה של ילדים בגן הרוקדת במעגל כאשר רואים רק את הרגליים של הילדים. ברור למה רומז לוקאץ': החבדניקים הם משיחיים הזויים חסרי כל מחשבה חופשית. הם הולכים כמהופנטים אחרי תפיסה דתית מסוכנת, והם מסכנים את הצביון החילוני בשכונה. לוקאץ' לא אובייקטיבי וגם לא מנסה להיות.

לפני כמה שבועות פורסם כי עיתונאית ערוץ 2, דנה וייס, צעקה בבהלה על חסיד חב"ד שהגיע למכון כושר בשכונה התל אביבית וביקש להניח תפילין. וייס צרחה עליו שיעוף מהמקום "נראה לך שבבני ברק היו נותנים לי לעשות את מה שאתה עושה?", שאלה בתקיפות ולא חיכתה לתשובה. לוקאץ' אפילו מופיע בפרוטוקולים כמשתתף פעיל של "ועד הפעולה למען רמת אביב החופשית". זה נראה כמו, נו, איך קוראים לזה? אה, כן, ניגוד עניינים. כל ההפגנות, הכתבות והצעקות של העיתונאים המוכשרים של ערוץ 2 מגלות כי מדובר במסע צלב אישי נגד חרדים יותר מאשר סיקור אובייקטיבי ואמין.

אגב, זו לא הנפילה הראשונה של לוקאץ'. לפני שנתיים עלתה לבמות ההצגה הפרובוקטיבית "חברון" שמציגה את "המציאות הבלתי אפשרית בין ערבים ליהודים".

המתנחלים הוצגו כמו שהם מוצגים בדרך כלל בהצגות מהסוג הזה כאנשים תאבי כוח משיחיים ורצחניים. מאורעות תרפ"ט, רציחות ודקירות שמבצעים הערבים, הס מלהזכיר.
בכל מקרה, הייתה קבוצה של פעילים שבאה להפגין נגד המגמה השמאלנית של ההצגה. לוקאץ', כתב התרבות של ערוץ 2, לא יכול היה לעמוד בפיתוי ונתן ציונים ואפיון פסיכולוגי למפגינים. הוא קרא להם "קבוצה של הזויים". וזה בגלל יכולתו המופלאה לאבחן מה נכון ומה לא נכון, מי תרבותי ומבריק ומי משיחי והזוי.

אין ספק שמדובר באנשים שתחושת הכוח והתפיסה העצמית כאילו אוצרות התרבות והתבונה מונחים בכיסם עלתה להם לראש. הם מנצלים את המדיה ככלי לקדם את תפיסת עולמם ומכתירים את מי שחושב אחרת כ"הזוי ומסוכן".

אסור להשלים עם המגמה הזאת. התקשורת, המידע, החדשות, שייכים לכולנו, ולא יתכן שקבוצה קטנה של אנשים תנצל את המשאב הציבורי לטובת הגחמות הפרטיות שלהם.