מאת: מנדי ריזל, COL
צילומים: ברלה שיינר, COL

הבניין התמים "מרכז שיקום גראבסקי", השוכן ליד ישיבת חב"ד במגדל-העמק, לא מסגיר מאומה. הוא רק שונה מעט מהבניינים שלצידו, וניכר ששופץ בתקופה האחרונה. אך הדיירים בבניין חריגים בהחלט מכל דיירי הבניינים הסמוכים.

הבניין הזה הוא היחיד בארץ מבחינת סוג האוכלוסייה שלו. השוהים בו, שטווח הגילאים שלהם נע בין 18-55, חולים כולם בנכות קשה. חלקם סובלים ממחלת טרשת נפוצה – מחלה כרונית הקשורה למערכת העצבים ופוגעת בעיקר בחוט השדרה, במוח ובכוח הראיה.

רובם לא יכולים לעמוד, וודאי שלא ללכת. אחרים מתקשים בדיבור ונעזרים במקלות. לא קל לראות אותם כך. עושה רע על הלב. ילדים ומבוגרים שחייהם שונים כל-כך ממה שכולנו מכירים.

עלינו אתמול צפונה כדי לראות אותם שמחים, מוחים דמעות של אושר. הם הצטופפו באולם שבקומה הכניסה לבניין, המופעל על-ידי ארגון החסד 'כולל-חב"ד', יחד עם הצוות הרפואי המסור, מתנדבות שירות לאומי ובחורים ממדרשיית הגליל, שם זכו להופעה בהתנדבות מלאה מאמן-הקלידים לייבל'ה ליפסקר, והזמרים החסידיים מענדי ג'רופי ונמואל הרוש.

את רוב השירים הם הכירו, וניסו בשפתם הייחודית להצטרף לשירה.

שירתם של הילדים, גרמו לשמחה בקרב אנשי הצוות. הרבה זמן הם לא ראו אותם מאושרים ונרגשים כל-כך.

קטע מרגש במיוחד היה כשהמנהל המסור של מכון גראבסקי ביקש להקדיש שיר לשלמה, נער כבן 21 שפגש היום, לראשונה בחייו, את אביו.

המנהל, העסקן החסידי הרב זאב קרומבי נשנק מדמעות כשהקדיש את השיר לשלמה. כך גם שלמה.

רגע מרגש נוסף היה שם כשאיתן, בחור בן 22 מקיבוץ סמוך ביקש לשיר גם הוא. הוא תפס את המיקרופון, זרק את הקביים, נעמד זקוף ושר "תודה על כל מה שבראת".

"התרגשתי", כך סיפר לי אחר-כך, "כפי שהתרגשתי רק בבר-המצווה שלי. היה נהדר".

לייבהל'ה, מענדי ונמואל הבטיחו לחזור שוב.

הפיק את האירוע: דוידי קרומבי.