מאת מערכת COL

הבהרה:
במאמר מערכת זה, אין בכוונתנו לערער על העובדה כי חובה לשמוע לרבנים ולציית לדבריהם. הוכחנו זאת בתקופה האחרונה - קודם כל בהליכה לבית-הדין להתדיין, על-אף הידיעה כי סיכויינו בבתי-דין אחרים יהיו גבוהים הרבה יותר. לבסוף גם בהישמע לפסק-הדין והפסקת הוצאת המגזין על-אף ההשקעה העצומה בחודשים הראשונים. עם זאת, כמערכת המשרתת את קהל חסידי חב"ד שנים רבות, חשבנו שזכותנו וחובתנו ליידע את הציבור במהלך העניינים.

העובדות:

הרעיון מאחורי הוצאת מגזין לאוויר, היה להגיע לקהלים נוספים של אנ"ש אשר אינם מכניסים את האינטרנט לביתם, או לכאלו שאין להם הזמן והסבלנות לעקוב במשך השבוע אחר החדשות.

המגזין הקנה להם יכולת להיות מעורים בנעשה בקהילה, בלי צורך להתעדכן כל פעם אצל יודעי-דבר, או להתמודד עם ההתלבטות האם להכניס אינטרנט או לא. מהבחינה המסחרית, במערכת COL חשבנו שעבור מפרסמים רבים הימצאותו של עיתון פופולרי לצד האתר, בו גולשים מידי יום רבבות מרחבי העולם, יכול להקנות למפרסמים במה מצוינת למכירות בתוך אנ"ש.

התחרות בתחום זה גם תרמה למפרסמים יכולת לקבל מחירים נוחים תמורת פרסום הולם ונכבד. איננו מרגישים צורך להתנצל על העובדה כי בהוצאת המגזין היו גם שיקולים כלכליים, לאור העובדה שעד היום השקענו במשך השנים כשני מיליון (2,000000) שקלים! בתפעול ופיתוח האתר, והענקנו לציבור החב"די ולהאדרת שם חב"ד יותר מכל גוף תקשורתי אחר!

יעידו על-כך שלוחים, מנהלי מוסדות, ורבים-רבים אחרים ברחבי העולם. פעולה זאת של הוצאת המגזין, כך חשבנו, תוכל למקסם את האפשרויות שלנו להרוויח מפרסום עסקים, ולמזער במעט את ההוצאות הרבות.

המגזין כלל ידיעות שהופיעו במשך השבוע באתר, לצד מאמרי דעה קצרים וגם כתבות קלילות יחסית בנושאים מגוונים ועממיים יותר. במובן זה, המגזין שונה בתכלית השינוי מעיתון "כפר-חב"ד" אשר כידוע מכיל ראיונות עומק ומאמרי הגות ארוכים, ומונה כמעט 100 עמודים בשבוע.

הטענה כאילו אנשים יקנו פחות את עיתון "כפר-חב"ד" מופרכת לאור עובדות אלה, וגם הוכחה על ידינו בבדיקות שערכנו עם בעלי העסקים המוכרים את העיתון. יתירה מזאת, אנשי מערכת "כפר-חב"ד" הודו בשיחות פנימיות כי לא הייתה שום ירידה במכירות העיתון.

מכבדים את בית-הדין

כשבועיים לאחר הוצאת המגזין, פנה עיתון "כפר-חב"ד" לבית-הדין במטרה להורות להפסיק את הוצאת המגזין מיידית. על-פי עדויות רבות, רבני בית-הדין הנכבדים הופתעו מואד בהתחלה מהדרישה, אך החליטו לקיים דיון בעניין.

נציין בכנות, כי ההתלבטות בקשר להופעה בבית-הדין הייתה רבה, לאור המקרים הרבים של אנשים ומוסדות מכובדים ביותר, אשר הדירו רגליהם בשנים האחרונות מבית-הדין על-אף הביזוי שמהלך כזה גורם לבית-הדין.

טענת רבים וטובים הייתה, שסיכויינו בבי"ד רבני חב"ד נמוך משמעותית מהתייצבות בכל בית-דין אחר, בו תביעה זאת הייתה נדחית על הסף. אך ההחלטה להופיע בפני בית-הדין, התקבלה בעיקר מהעובדה כי COL הינו גוף תקשורתי שהשתדל תמיד לצדד במוסדות הרשמיים וגם בבית-הדין במאבקים רבים וקשים, על-אף שהמערכת אינה אתר רשמי של חב"ד ומצהירה זאת בכל הזדמנות.

חשבנו שאין זה נכון שדווקא אנחנו נתעלם במקרה זה מבית-הדין, ובעקיפין עקב החשיפה התקשורתית הגדולה לאתר וגם לעיתון "כפר-חב"ד" יגרום דבר זה לביזיון ממשי לבית-הדין.

בדיון בבית-הדין, שהתקיים במעמד חמישה רבנים (ובהם אחד ששימש חבר עמותת עיתון "כפר-חב"ד" עד לאחרונה) הציג אהרן-דב הלפרין, עורך עיתון "כפר-חב"ד" את טענתו בדבר 'השגת גבול'.

למען האמת, תהליך הצגת הטענות נראה לנו מוזר ביותר, מכיון שהתובע לא טרח לבסס את טענתו אפילו בעובדה בסיסית אחת, אלא פטר בטענה ש"אם המגזין ימשיך, העיתון ייסגר".

בתחילה חשבנו, כי היה זה יהיר מצידו להציג כך טענותיו, אך לאור העובדות מאז, הבנו שהטרחה וההוצאה הכספית שלנו על בדיקת העובדות האמיתיות ועל טוען רבני שיתפלפל בטענות 'השגת גבול', היו בדיעבד מיותרות. יתירה מכך, טענות מסוימות שנשמעו לאחר הדיון מכיוון בית-הדין ומפי יודעי דבר הן ש"לקחנו את הדיון ברצינות רבה מדי"...


אין ירידה במכירות. עורך "כפר-חב"ד" אהרן-דב הלפרין ● צילום: ברלה שיינר

טענתנו העיקרית בדיון הייתה (ועודנה) כי בשוק הפרסום במגזר החב"די קיימים גורמים רבים ומובילים, שמחזיקים במרבית תקציבי הפרסום, ואנחנו בוודאי איננו האחראים לירידה העצומה בהכנסות עיתון "כפר-חב"ד" מפרסומות, ירידה הקיימת כבר שנים ארוכות.

עיתון "כפר-חב"ד" הוא כבר מזמן לא המקום בו בעלי עסקים מאנ"ש בוחרים לפרסם, בעיקר בגלל התפוצה הנמוכה לעומת המחירים היקרים עד יקרים מאוד. לפי טענה זו, גם אם התובע טוען ל'השגת גבול', הרי היא איננה נגדנו - אלא גופים אחרים וותיקים מאיתנו.

טענה זו גם הוכחה לאורך כל קיומו של המגזין, בעיקר מיפי מפרסמים שפרסמו גם בשבועונים נוספים, ולבד ממקרה אחד ויחיד, לא היה מדובר בעיתון "כפר-חב"ד".

התחום היחיד בו הסכמנו כי יכולה להיווצר פגיעה ישירה בעיתון "כפר-חב"ד" מצידנו, היה תחום פרסום מודעה ברכה ואבל, המפורסם בקביעות ובכמות רבה בעיתון.

הצהרנו בפני בית-הדין חד-משמעית כי לפנים משורת הדין מוותרים אנו על תחום זה כדי לא לפגוע בעיתון "כפר-חב"ד", ושלא יהיה אפילו ספק קל לפגיעה ולטענת השגת גבול.

אך כמו שציינו לעיל, הרושם שנוצר הוא כאילו טרחנו לשווא עם המספרים והעובדות, בעוד התובע חוזר על טענתו שוב ושוב כי העיתון ייסגר באם לא יחליטו על הפסקת המגזין.

כאן המקום לציין, כי מצבו הכלכלי הקשה של עיתון "כפר-חב"ד" ידוע לנו, ובהחלט אין אנו מרגישים בנוח עם עובדה זו, ובוודאי שלא התכוונו לנצל עיתוי זה להוצאת המגזין.

ההוכחה לכך היא, כי אילו רצינו להזיק לעיתון "כפר-חב"ד" יכולנו לתובעו על אחד ממאות הפעמים שהשתמש בתמונות מאתר COL וזאת על-אף דרישה מפורשת להפסיק. יתירה מכך, נמנענו מלעשות זאת, אפילו כשהמשיכו להשתמש בחומרים שלנו לאחר הגשת התביעה נגדנו בבית-הדין! הצהרנו בפני בית-הדין כי מצפוננו נקי, היות ומשוכנעים אנחנו, כי לא אנו הסיבה למצבו הקשה של העיתון בהווה, ואולי גם בעתיד.

בתום הדיון, הודיעו חברי בית-הדין כי ההחלטה תתקבל תוך מספר ימים...

פסיק חיותיה?

לאחר כשבעה שבועות של חרושת שמועות בדבר קיומו של פסק-הדין המורה על סגירת המגזין, ולחצים רבים מצד גורמים רבים בעניין, קיבלנו באופן רישמי ובעיתוי מוזר את החלטת בית-הדין במהלך חול-המועד פסח! לפקס במשרדנו (נציין כי בראש המכתב נכתב התאריך י"ב ניסן).

בפסק-דין מדהים בחומרתו, פוסקים הרבנים כי מכיוון שבמקרה זה אין רק השגת גבול אלא "פסיק חיותיה" (פוסק חיותו) לגמרי, על כן חובה לסגור את המגזין. גם בפסק-הדין אין שום תימוכין והסברים הכיצד דווקא מגזין COL שפועל שבועות סבורים הוא הגורם לפסיקת חיותיה, ולא גופים אחרים הקיימים שנים רבות ומופצים בתפוצות רבות הרבה יותר.


ומה איתם? ילד מעיין במדור האהוב "כמו כולם" של מגזין COL ● צילום: COL

נציין בכאב, כי על-אף המאמץ הגדול לקבל את פסק-הדין ככתבו ולשונו ולהישמע לבית-הדין, מרגישים אנו צורך לשתף את הציבור במספר תהיות:

1) באם החליט בית-הדין כי יכול להיגרם נזק רב לעיתון "כפר-חב"ד" בעקבות הפסד פרסומות, מדוע לא פסק על איסור לפרסם פרסומות במגזין? מדוע לסגור את המגזין בלי לתת אפשרות לפרסמו ללא פרסומות?

2) בית-הדין סבור כי המשך הוצאת מגזין COL תפסיק חיותו של עיתון "כפר-חב"ד". אם הכוונה היא לירידה במכירות העיתון, הרי ברור שעל בית-הדין לבדוק את הנתונים המדוייקים של מכירות העיתון בתקופה הנ"ל והאם אכן הייתה פגיעה? הייתכן שעל סמך הערכה שהציג התובע ה"אובייקטיבי" החליט בית-הדין החלטה קשה שכזו?

3) הכיצד ייתכן שכמעט בכל תחום אחר בריכוזי חב"ד ישנם עסקים רבים המתחרים זה בזה על מוצרים זהים בדיוק, ואין זה בגדר השגת גבול?

4) לפי פסק-הדין, "כפר-חב"ד" הוא מוסד חב"די שחייבים לשמרו מכל משמר. מדוע עם כן לא יורו הרבנים שלא לשתף פעולה עם עיתון "בית-משיח", אשר ברור שהקמתו פגעה יותר מכל בעיתון "כפר חב"ד" ובמוסדות הרשמיים.

אגב, במהלך הדיון הבהיר אחד הרבנים כי אינם יכולים לדון ב"בית-משיח" מכיוון שהוצאתו לאור מקורה בחו"ל. מלבד זאת שעובדה זו אינה מדוייקת ואפשר להוכיחה בנקל (יש להם מערכת היושבת בכפר-חב"ד), הרי שגם אם אי-אפשר לשופטם, עכ"פ אפשר להורות שלא לשתף עימם פעולה, ובוודאי לא הרבנים בעצמם (פרסום מודעות של בית-הדין ב"בית-משיח" וקבלתו לבית מידי שבוע).

5) על-פי פסק-הדין, כל ארגון או מוסד חב"די המפרסם במקום אחר שאיננו עיתון "כפר חב"ד", בעצם פוגע במוסד חב"די. מדוע לא הורו עד היום, לכל הארגונים והעסקים באשר הם לפרסם קודם כל בעיתון "כפר חב"ד"?

6) בריכוזי חב"ד נמכרים עיתונים חרדיים נוספים אשר עלולים לפגוע במכירות העיתון כמו "משפחה", "בקהילה", "שעה טובה" וכו'. לפי פסק-הדין, הרי חייבים להפסיק הפצת עיתונים אלו, על-מנת שלא לפגוע בהצלחת עיתון "כפר חב"ד".

7) האם העובדה כי למעלה מ-5000 משפחות חב"דיות קיבלו כל שבוע מגזין לביתם, גם כאלו אשר ידם אינה משגת קניית עיתון כלשהו, עמדה בפני בית-הדין בקבלת ההחלטה?

8) החלטת בית-הדין בפסק-הדין, הייתה ידועה כבר לרבים, שבועות ספורים קודם פרסומה הרשמי. עובדה שאינה מכבדת לא את בית-הדין ולא אותנו כנתבעים שצריכים לשמוע ממקורות שונים על תוצאות הדיון.

לאחר פסק-הדין, והתהיות שבאו בעקבותיו, בקשנו במכתב מבית-הדין תשובות לחלק מהתהיות שהעלינו כאן, ובעיקר הסבר לגבי הנתונים שהובילו לקביעה של "פסיק חיותיה". למותר לציין כי לא קיבלנו שום תגובה למכתבנו, לבד מהתעלמות מוחלטת. למרות קבלתנו את פסק-הדין, יחס זה פוגע מאד בכל אדם, ובמיוחד במערכת אשר תרמה ותתרום רבות למען הציבור.

למרות היחס הזה, ומתוך אחריות רבה למנוע נזק תדמיתי רב לחב"ד, בחרנו לפנות לרבנים דרך גורם נוסף, כדי למצוא דרך להוציא את המגזין בלי לגרום נזק כביכול, למערכת עיתון "כפר חב"ד", אפילו לטענתם.

האפשרות הראשונה היתה הוצאת המגזין במהדורה קצרה וחדשותית ובנייר עיתון, ללא כתבות, דעות ומאמרי מערכת. כשהועלתה ההצעה בפני הרבנים לראשונה, הם הביעו את הסכמתם העקרונית לעניין, אך לא נתנו תשובה סופית.

כפי שפרסמנו, בשל אי-הבנה לגבי תהליך ההחלטה בבית-הדין, הוצאנו עיתון אחד במהדורה זו. בעיתון ציינו במפורש כי הננו מחוייבים לפעול לפי פסק-הדין, למרות הזעם הרב שחולל בקרבנו. אולם למצער, הזדרזו הרבנים להוציא מכתב הקובע כי פעלנו נגד פסק-הדין, מבלי להתייחס כלל לעובדה שהתהליך למציאת פתרון היה בעיצומו. על-פי מכתב זה, ניתן היה להתרשם כאילו שיקרנו לציבור ביודעין, והתעלמנו לחלוטין מפסק-הדין.

בשלב זה, עלתה הטענה כי הנזק לעיתון אינו נובע מירידה במכירות אלא מפגיעה בהכנסות מפרסום של העיתון. למרות שכבר היה ברור כי המטרה אינה מציאת הסדר שיאפשר המשך הוצאת עיתון ללא פגיעה במערכת "כפר חב"ד", אלא מציאת עילות חדשות מדוע למנוע את העניין, הודענו והצהרנו כי כדי להבטיח אי-נזק לעיתון "כפר חב"ד", אנו מוותרים על 2 שווקים עיקריים של הכנסות מפרסום:

1. פרסומות ממשרדי פרסום. 2. מודעות ברכה ואבל.

שני שווקים אלו מהווים לפחות כ 95% מהכנסות הפרסום בעיתון "כפר חב"ד"! (אנו מזמינים את עיתון "כפר חב"ד" להכחיש עובדה זו).

אין עיתון. ככה.

לאחר המתנה של מספר ימים ל"דיונים", קיבלנו בעצם את המסר מהרבנים (למרות שכמובן לא הובא שום הסבר או נימוק) כי כמו שצפינו מראש, בשום צורה ובשום דרך הם אינם מסכימים להוצאת העיתון.

גם אם אין חברי בית-הדין המכובדים חושבים, כי הם צריכים לנפק לנו הסברים על השתלשלות העניינים - לבד מהתעלמות מוחלטת, אנו סבורים כי לציבור שנהנה במשך חודשים מהמגזין (ויעידו על-כך אלפי משפחות), חייבים הינם הסבר מאיזו סיבה החליטו למנוע מציבור כה גדול קבלת מגזין בחינם, גם לאחר שמוצו כל הנסיונות למנוע נזק לעיתון "כפר חב"ד".

עד כאן העובדות.

הערת מערכת: לא יאושרו תגובות לכתבה זו