יום שני, י"ג באדר – תענית-אסתר

עלות-השחר באזור המרכז לדעה המקדימה: 3:59.

מחצית השקל: לפני מנחה נותן כל אחד שלושה מטבעות של "מחצית" מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן [בארה"ק: שלושה חצאי-ש"ח]. מה טוב שיחנכו גם קטנים לתת ג' מחצית השקל מכספם, ובאופן שההורים עוזרים להם, שיוכלו לתת זאת מתוך הרחבה, ושיישאר להם עוד מספיק כסף לצורכיהם, כך שלא יחסר להם כלום. ומפורסם המנהג לתת גם עבור כל בני הבית.

תפילת מנחה: אשרי, קריאת התורה.

'עננו' בשומע תפילה, ללא חתימה, ומסיימים "כי אתה שומע". אם שכח (וכבר אמר שם ה' דסיום הברכה), אומרו בלא חתימה אחרי 'אלוקי נצור', קודם 'יהיו לרצון' האחרון. הש"ץ אומרו כבשחרית בין 'גואל ישראל' ל'רפאנו'.

אין אומרים תחנון, ולא 'אבינו מלכנו'.

קריאת המגילה ב'מבצעים': בשעת-הדחק, ניתן להתחיל את הקריאה בברכה מתחילת השקיעה (האמיתית, שהיא כ-4 דקות אחרי השקיעה הנראית, באזור המרכז: 17:45). ובשעת-הדחק-גדול – אפילו מ'פלג המנחה' (באזור המרכז: 16:31) .

טעימה: גם לאחר צאת-הכוכבים, אין לאכול קודם קריאת המגילה. אדם חלש מותר לטעום פירות וכדומה ומשקאות קלים ללא הגבלה, ומיני מזונות עד כביצה.

צאת הכוכבים באזור המרכז: 18:09.

יום שלישי, י"ד באדר – פורים

מנהגנו ללבוש בגדי יום-טוב מבערב.

בערבית – 'ועל הניסים', ויש לציין זאת בטפיחה על השולחן. שכח ועל הניסים – אם נזכר קודם "ה'" של סיום הברכה, חוזר ומתחיל "ועל הניסים", ואם כבר אמר "ה'" אינו חוזר. אך קודם "יהיו לרצון" האחרון יאמר: "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מרדכי...").

קריאת המגילה: קודם עלינו. הרבי היה שומע את המגילה מעומד. בשעת הקריאה עומדים מימינו ומשמאלו של הבעל-קורא. הבעל-קורא וגם השומעים את המגילה כופלים אותה כאיגרת, והכפילה היא לשלושה חלקים. הרבי היה מברך את הברכות לפניה ולאחריה עם הבעל-קורא, הן בלילה והן ביום. הקפיד שהמגילה תישאר 'כאיגרת' עד סיום הקריאה.

הבעל-קורא יכוון להוציא ידי-חובה את כל השומעים והם יכוונו לצאת. אסור להפסיק עד לאחר ברכת "הרב את ריבנו".

מי שלא הצליח לשמוע תיבה או פסוק, יקרא זאת מיד, וגם אם אינו יכול לעשות זאת מתוך מגילה כשרה – יקרא מיד בעצמו (עדיף מתוך חומש או מגילה מנוקדת, כדי שלא יטעה) עד מקום שהקורא אוחז בו, כדי שלא יצטרך לחפש קריאה אחרת כשרה החל מתיבה זו ואילך.

"מכים 'המן' כמה פעמים במשך הקריאה, במקום שנזכר 'המן' בתואר כלשהו: 'האגגי', 'הרע' וכיוצא בזה".

בקריאת המגילה קוראים כשתי המסורות: "להרוג ולאבד / ולהרוג ולאבד" (ח,יא); "ואיש לא עמד בפניהם / ואיש לא עמד לפניהם" (ט,ב).

נוהגים לומר ארבעה פסוקים בקול רם: 'איש יהודי' (ב,א), 'ומרדכי יצא' (ח,טו), 'ליהודים' (ח,טז), 'כי מרדכי' (י,ג). והבעל-קורא חוזר וקורא אותם. עשרת בני המן צריך לקרוא בנשימה אחת, מהמילים 'חמש מאות איש' (ט,ו) עד לאחר תיבת 'עשרת' (ט,י). הציבור קורא אותם תחילה, והתינוקות מכין אז [ולא כשהבעל-קורא קורא אותם] כמו בהזכרת המן.

"מנענעים את המגילה באמירת 'האיגרת הזאת' (ט,כו) ו'איגרת הפורים הזאת השנית' (ט,כט)".

אחר הקריאה מברך "הרב את ריבנו". אסור להפסיק בדיבור עד שיסיים הש"ץ את הברכה.

הציבור אומרים 'שושנת יעקב' וכו'.

אחר-כך כורכים את המגילה (וכן ביום). ואתה קדוש. עלינו.

הקורא מגילה לנשים (בלבד) – מברכות לעצמן (מעומד). ואם לאו – יברך הקורא.

הרמ"א פסק שאין לברך אחר קריאת המגילה אלא בציבור (אבל האדמו"ר (לבדו) מברך על קריאת המגילה גם ביחיד לפניה ולאחריה, הן בלילה והן ביום).

"גם בלילה ישמח, וירבה קצת בסעודה", ויאמר 'ועל הניסים' בברכת-המזון. אם שכח, וכבר אמר את השם של חתימת הברכה, אינו חוזר. אבל במקום 'הרחמן' דשבת וימים-טובים, יאמר: הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. בימי מרדכי...".

שחרית: אין לטעום (אף לאחר שחרית) גם קודם קריאת המגילה של היום.

בשמונה-עשרה – ועל הניסים. אין אומרים תחנון. קריאת התורה. קריאת המגילה .

קוראים את המגילה בשלוש ברכות, כולל "שהחיינו", כמו אמש (עיין לעיל). בברכת שהחיינו יכוונו גם על מצוות משלוח-מנות ומתנות-לאביונים וסעודת פורים.

לאחר קריאת המגילה מברכים 'הרב את ריבנו', ואומרים: 'שושנת יעקב'. 'אשרי' וכו'.

שמחת פורים – חובתה לשמוח כל היום, ככתוב "ימי משתה ושמחה".

במשך יום הפורים היה הרבי משתדל לאכול 'אוזן המן' ממולא פרג, לקיים מנהג ישראל בזה.

זמן קיום מצוות היום – עד השקיעה. ובדיעבד (קריאת המגילה בלא ברכה) עד צאת-הכוכבים.

משלוח-מנות – חייב לשלוח שתי מנות מדברי-מאכל או משקאות לאדם אחד, איש לרעהו ואישה לרעותה. אין שולחים מנות לאבל (רח"ל) תוך שלושים ולאבל (רח"ל) על הוריו תוך שנים-עשר חודש.

מתנות-לאביונים – חייב לתת לשני עניים פרוטה לכל אחד, ואפילו איש לאישה רשאי. והמרבה לשלוח מנות לרעיו וצדקה לאביונים – משובח.

האדמו"ר מקיים "'משלוח מנות' לשלושה אנשים (מאכל ומשקה)".

יש אומרים שמשלוח-מנות צריך להיות על-ידי שליח.

מנהג ישראל לשתף גם את הקטנים בכל ענייני הפורים. וכדאי לערוך 'כינוסי ילדים' ביום הפורים, ובאותו מעמד יקיימו הילדים 'משלוח מנות' ו'מתנות לאביונים'.

משתה ושמחה: "תפילת מנחה מוקדמת, ואחר-כך הסעודה. יש להתחיל את הסעודה ביום [ועל-כל-פנים יש לאכול כזית לפני השקיעה]. ואם נמשכה בלילה, כיוון שהתחיל ביום, אומר 'ועל הניסים' בברכת המזון.

גם בני ירושלים צריכים להרבות היום קצת במשתה ושמחה.

"טוב לעסוק מעט בתורה קודם הסעודה", רק מעט – כדי שלא יימשך בלימודו וישכח לקיים מצוות סעודת פורים.

"שמחת פורים גדולה הרבה משמחת יום-טוב".

נוהגים לאכול 'קרעפכין' (=כיסונים ממולאים בבשר) בסעודת פורים.

"יש להרעיש ולפרסם בכל מקום ומקום, הן בחוץ לארץ והן (ועל-אחת-כמה-וכמה) בארצנו הקדושה, על דבר ההשתדלות שכל ענייני הפורים יהיו באופן ד'ברוב עם הדרת מלך'... בנוגע ל'משתה ושמחה' – אף שכל אחד ואחד חוגג סעודת פורים בביתו, עם בני משפחתו... הרי יכולים להוסיף בשמחת פורים 'ברוב עם' לאחרי הסעודה בביתו עם בני משפחתו"

"בנוגע להתוועדויות במשך המעת-לעת דפורים, מתוך שמחה באופן ד'עד דלא ידע', אבל עם הגבלות כו', ובפרט בנוגע לתלמידים".

הגזרה הידועה אודות ההגבלה בשתיית משקה – בתוקפה עומדת (לכאורה) גם בפורים.

לקראת סיום ההתוועדות נהג כ"ק אדמו"ר להזכיר אודות ההכנות למבצע פסח, כולל לדאוג למעות-חיטין, מזון ולבוש, כיוון שמיום הפורים עצמו מתחילים "שלושים יום לפני החג".

נוהגים לשיר 'האפ קאזאק'.

יום רביעי, ט"ו באדר, שושן-פורים

סוף זמן קידוש לבנה לכתחילה – אור ליום רביעי, כל הלילה.

בירושלים עיה"ק הוא יום הפורים, ונוהג כאמור אתמול בערי הפרזות.

בעיר חיפה קוראים את המגילה גם בט"ו, כי היא ספק מוקפת חומה.

בערי הפרזות: אין אומרים תחנון ואסור בהספד ובתענית. מרבים קצת במשתה ושמחה.

בערי הפרזות (ומחר גם בירושלים) יש להוסיף היום בשמחה רבה מזו של יום הפורים עצמו; ביום ט"ז – שמחה גדולה יותר, וכן בכל יום ויום מימי החודש, עד שביום האחרון דחודש אדר צריכה להיות שמחה מופלגת ביותר.