הרצל קוסאשווילי,COL
 
"אם אתה לא מצביע "נס" ומוטי מלכה אתה גמור", במשפט הזה קידמו את פניי אמש בנחלת הר-חב"ד, קריית מלאכי. לא פחות ולא יותר. "אני מלוד", ניסיתי להיאבק בגזר-הדין החד-משמעי והאכזרי.

"אההה, מלוד. כן, זה אתה מהפינה? מה יש לך שם בלוד? תבוא לגור פה!".

הם נראים די משוכנעים בניצחונם, שני החב"דניקים דנן: ר' חיים שטיינר ור' לימה הרשקופ. בניגוד גמור אולי לכל מועמד אחר שרץ אתמול את ריצת המרתון הארוכה בחייו. אין שאננות, אבל ביטחון ושמחה נסוכים על פניהם. הניסיון לתפוס מי מהם לשיחה קצרה בלתי-אפשרי.

אני נאלץ לצעוק בכדי להתגבר על שאון הקולות בכניסה ל"קלפי חב"ד", הקלפי שהביא למעלה משמונים אחוזים מהתושבים החב"דיים הרשומים במרשם האוכלוסין להצביע. שאר העשרים אחוזים נעדרו בגלל תירוצים טובים כמו: מוות, או שהות בחו"ל.

מוטי מלכה, ראש-העיר המכהן מגיע לקלפי. אני מרגיש רעידת אדמה בסולם שטרם טיפסתי עליו, מתחת לרגליי. פתקים צבעוניים בצורת פתיתי שלג מכסים אותי כמעט לחלוטין. הוא מתקבל בחום ולוחץ את ידי התושבים המתגודדים סביבו בסבלנות מופתית ובחיוך מאוזן לאוזן.

הנציג החב"די חיים שטיינר לוחש על אוזנו, כנראה דיווח מפורט ושמי של אלה שהצביעו עד כה. "יש עוד שעה של עבודה, יאללה, יאללה!" מכריז מישהו בקול ניחר במערכת הגברה מסורסת ולא איכותית ומשלהב את ההמון.

אני ניגש לראש העיר ומבקש להחליף עימו מספר מילים תוך כדי נעיצת מרפקים בסובבים אותו: "תראה, חב"ד באו עם תוכנית עבודה מסודרת והוציאו אותה לפועל. כל הכבוד לרב, המכתב שלו פתר את כל הספיקות. התחושה שלי בכלל טובה, מסיבוב עכשיו בעיר ובפרט כאן בחב"ד".

אני מביט בהרשקופ, הוא אחוז תזזית. רכון על ספר טלפונים מקומט, הוא מנסה לשכנע בטלפון קשישה בת 86 להצביע עבורו, ספק אם היא בכלל מסוגלת לשמוע אותו. "זה חשוב שתבואי ותשפיעי, את מבינה?", מסתבר שבגיל הזה סדרי העדיפויות משתנים קצת...

אפילו המרא דאתרא משדל מביתו - מתלבט מאנ"ש שמתעקש לצוף, לקפוץ למים הקרים ולהצביע לאלו שהוא עצמו הצביע, ללא כל חשש.

"אחדות - זה המוטו כאן! עשינו את המקסימום". קורץ לי שטיינר.

"אתה תראה, מחר הוא יילך בבוקר למקווה, יתפלל והכל כרגיל". מבטיח לי נער בן 13 וחצי מקסימום.

החבר שלצידו מוסיף כבקי וחריף: "כולם הצביעו הפעם, גם המשיחיסטים".


חגיגה של דמוקרטיה. יום הבחירות בנחלת הר-חב"ד, אמש ● צילום: י. בלינקו, COL

אין מה לומר, חגיגת הדמוקרטיה הזאת לוכדת את כולם. אנשים, נשים וטף. כולם פה נושמים מלא ריאותיהם פוליטיקה מקומית. שספק אם הם מבינים ומודעים לכלל השלכותיה. אפילו האתיופים האנמיים שנושאים בדרך כלל את דגל הדיכוי והסבל צוחקים בפה מלא ובשיניים צחורות. לך תדע, אולי אפקט אובמה נהדף עד לקריית מלאכי.

קריית-מלאכי, למי שלא ביקר שם לאחרונה, כמוני, נראית בחלקים מסוימים רע יותר משדרות לאחר הפגזת קאסמים מאסיבית. בכניסה למטה "נס" במרכז העיר מכונסים כמאתיים תושבים, רובם נראים קשיי-יום ומובטלים. כולם נדחסים בתוך חנות נטושה וטחובה שעברה הסבה מהירה למטה בחירות.

תוצאות אמת מתחילות לזרום. מישהו מציץ מהדלת, זורק נתונים לאוויר והקהל מגיב בשאגות, במחיאת כף ובקריאות קצובות. ויש אף שמגדילים לעשות ומוסיפים את היללה המרוקאית המסורתית שברגע ראשון נשמעה לי כמו יללת סירנה משטרתית.

פה כבר הכל מוכן לחגיגה הגדולה. במה מאולתרת, מערכת הגברה אימתנית וחסרת פרופורציות לחלוטין ביחס למשטחי העץ הקטנים שמרכיבים את הבמה. "אנחנו הולכים לישון רק מחר בבוקר" מבטיחים לי כאן. "הם מובטלים, אין להם עבודה, אתה לא רואה? לא צריך למהר, יהיה גם זמן לישון". מוסיף מישהו ספק ברצינות ספק בציניות.

"פרוש אכל אותה בירושלים, לא ייאמן". "תיקו בעמנואל"... אני מנסה לעקוב אחרי הדיווחים וסחרחורת קלה תוקפת אותי ומגלה לי עד כמה אני עייף ומותש. העמידה הממושכת נותנת את אותותיה. "התקלחתי, החלפתי חולצה ובאתי, עכשיו זה רגע האמת", מדווח לי הרשקופ. "מה עם לישון? נישן אח"כ".

פרשנים מטעם שוטחים את משנתם הסדורה בתוצאות הבחירות בכל הארץ. בפינה צדדית מנסים שלושה תשושים במיוחד להתארגן על שירת "אתה בחרתנו...".

חצות וחצי, כשרק מחצית מתוצאות האמת זרמו למטה והבטיחו ניצחון מוחץ למלכה, אני עוזב את העיר לטובת ארבע שעות שינה במקרה הטוב. תוך-כדי נסיעה אני מתעדכן באמצעות איש הקשר שלי בתוצאות האמת כשברקע נשמעות צווחות שמחה מקפיאות דם כנהמת חיות טרף. "יש חמישה מנדטים", הוא פורק את נשמתו בתוך האפרכסת. הצלם שלצידי מגיב בפנים סובלות ומיוסרות ואוטם את אוזניו.

לאחר כשעה של מאבק בקורי השינה ונהיגה מתונה ומדודה, הגעתי לביתי מרוסק ומזדחל.

מקץ שלוש שניות של שינה עמוקה, אני מתעורר למשמע קולות נפץ אדירים המגיעים מרמלה הסמוכה.

עוד חגיגת ניצחון בצורת זיקוקין די-נור ויריות...

"נו, איך היה?" מתעניינת אשתי מתוך שינה.

"יום בחירות קשה?"

"איזה יום בחירות? עכשיו זה ליל שימורים...".