nrg

דניאל זמיר

כיהודי מאמין מסורתי "חוזר בתשובה" המשתייך בפרט למסורת חסידות חב"ד, מדף הספרים שלי מלא, רובו ככולו, בספרי קודש ב"ה. עובדה זו יכולה להתפרש כאילו "נשטף מוחי", וחשכת היהדות האורתודוכסית הנוקשה אילצה אותי להשליך את הספרים היפים שכה אהבתי בעברי. למרבה ההפתעה, אולי, אין הדבר כך. אני רואה עצמי כאדם עצמאי, שאינו כפות בחבלי כפייה כלשהם, ואת טעמי התרבותי כמו את השקפת עולמי אני מגבש לפי שיקול דעתי בלבד.

באופן טבעי והדרגתי בחרתי בשנים האחרונות לשדרג את מדף הספרים שלי מהתכנים המאוד ספציפיים שנכפו עליי במהלך השתייכותי למערכת החינוך הממלכתית-ציונית מכיתה א' עד י"ב, ולעלות כיתה לתכנים רוחניים, עשירים, ובעיקר מלאי אמת אובייקטיבית המלמדת ומחנכת, פשוטו כמשמעו, את האדם כיצד לחיות.

מ"החטא ועונשו" לקהלת

את "החטא ועונשו" המיוסד בתהיות אומללות אך בלתי עמוקות בעליל על מקומו של האדם בעולם, החלפתי בקוהלת מאת שלמה המלך, המעמיד שאלות נוקבות על תכלית הבריאה ועל תכלית התהוות האדם תוך כדי מסע מפרך לחקר האמת, מתוך עומק ומתוך רצון אמיתי נועז לרדת לחקר הדברים. בסופו יש גם תשובות, אבל לא תשובות פשטניות ורדודות, כי אם תשובות המעמידות את הקורא בפני שאלות חדשות, שאלות שהוא, הקורא, ייאלץ לענות בעצמו במשך חייו אם רק ייתן את דעתו אליהן ויבחר להתמודד עם החיים באמת ולא רק לחיות אותם כבדרך אגב.

מהמלט לספר הזהר

את ההתלבטות הפתטית של "המלט", האם להיות או לא להיות, שדרגתי לספר הזהר מאת רבי שמעון בן יוחאי, המחבר את עולם ה"להיות" לעולם ה"לא להיות", את הגשם ואת הרוח, את הנראה ואת הלא נראה, בחיבור פורץ דרך שלא היה כמותו עוד בתולדות האנושות. רשב"י, מייסד זרם הקבלה באופן רשמי, מחבר את עולמו הטבעי של הקורא וחייו החומריים עם העולמות הרוחניים, ועם תולדות סדר השתלשלות הבריאה, ובכך מאפשר לקורא לזהות מה שורש כל בחינה נפשית אצלו, מהיכן היא מגיעה ולהיכן בדיוק היא מנותבת כשהוא מבוסס באופן בלעדי על התורה כפי שהיא – רוחנית וגשמית כאחד.

מניטשה בכה לספר התניא

את הפילוסופיה / פסיכולוגיה בגרוש בספרים כמו "כשניטשה בכה" או "זן ואמנות אחזקת האופנוע", החלפתי בהתבוננות עמוקה מאין כמוה, ב"ה, בספרו האלמותי של אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חסידות חב"ד, ספר התניא.

התניא הוא ספר יסוד בתורת החסידות, שמצליח למקם את התובנות הנשגבות של הזהר ושל חכמי הקבלה בתורת חיי היום יום.

לראשונה בתולדות היהדות, האמונה היהודית הפרקטית מתבקשת אל תוך נושאים פסיכולוגיים גרידא והפולחן היהודי המקובל חודר פנימה לעמקי נפשו של האדם. עבודתו של האדם אינה שלמה אם היא אינה פנימית, ובספר התניא מצליח אדמו"ר הזקן לשקף את תורת הקבלה בנבכי נפשו של האדם ולדעת איך להיות הפסיכולוג של עצמך, כמובן מתוך בסיסי האמונה באלוקי ישראל ובתורתו.

"משנה תורה" במקום עמוס עוז

את "מיכאל שלי" ושאר ספריו של עמוס עוז, המתחבט בספריו בתוך קוד אתי מוסרי רעוע וקלוש זנחתי לטובת היד החזקה (משנה תורה) של הרמב"ם, המתווה בארבעה עשר כרכים את הקוד האתי של היהדות בכוח ובפועל. כלומר, הרמב"ם מייסד בחיבורו את עקרונות האמונה היהודית ואולם הוא גם מבטא אותם בדיני הלכות רבים ומדויקים הנוגעים באורח חייו היום יומיים של היהודי באשר הוא.

מדרשי חז"ל במקום האחים גרים

את "עמי ותמי", "כיפה אדומה" ואגדות האחים גרים על מכשפה שאוכלת ילדים או על זאב שאוכל את סבתא (?!?!) השארתי מאחור לטובת אגדות ומדרשי חז"ל כפי שהם מופיעים בגמרא. כך, לדוגמא, למדתי שכינורו של דוד המלך היה כלי מיתר בעל תיבת תהודה חלולה מיוחדת  שכשהיה מעמידו בכיוון נכון הייתה הרוח פורטת עליו("נבל איאולי" בשפת ההיסטוריונים). וכך דוד היה קם כל לילה באמצעו של הלילה לקול הרוח הירושלמית המנשבת לה מנגינות  על הכינור ונעמד ממשכבו לעסוק בתורה (גמרא, מסכת ברכות, דף ג' עמוד ב'). 

תנ"ך במקום ספרי היסטוריה

את ספרי ההיסטוריה המגושמים שנשאתי בילקוטי שנים רבות ושזכר לא נשאר מהם בזיכרוני החלפתי באחד והיחיד – התנ"ך. התנ"ך הוא ביסודו ספר המייסד את האמונה היהודית אבל מעבר לזה הוא גם המקור הבלעדי לתולדות העולם ולתולדות עם ישראל. לפני כמה זמן נברא העולם? מי היה היהודי הראשון? באיזו שנה נולד משה רבנו? לפני כמה זמן התחיל הכיבוש של עם ישראל על ארץ ישראל? לצערי, בכיתה י"ב יכולתי לדקלם כל מהלך צבאי שעשתה בריטניה במלחמת העולם השנייה ואולם גם כאזרח המבוגר מספיק להצביע, לא ידעתי מתי התחיל העם שלי וכיצד ולמה זה ומדוע אני נמצא דווקא בארץ ישראל...

תהילים במקום דוד אבידן

את שיריו של דוד אבידן ז"ל שנאלצתי ללמוד בתקופת התיכון החלפתי בספר השירה הנצחי תהלים, מאת דוד המלך. שירותיו של דוד המלך מלאות שאלות וכמיהות, תמיהות ואפילו חוסר הסכמה עם הבורא אך כמו בנו שלמה, הוא איננו בועט בכל מה שהתקיים לפניו רק מתוך הדחף לבעוט, אלא מחפש את התבונה האלוקית בחיים ואת האמונה המוחלטת בריבונו של עולם כיסוד להתמודדות עם החיים.

את פסוקי ההלל שלו מקדיש דוד המלך דווקא להשם: "הללוי-ה כי טוב זמרה א-להינו כי נעים נאוה תהילה. בונה ירושלים ה', נדחי ישראל יכנס. הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם. מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא. גדול אדונינו ורב כוח, לתבונתו אין מספר. מעודד ענווים ה', משפיל רשעים עדי ארץ. ענו לה' בתודה, זמרו לא-להינו בכינור..." (תהילים, קמ"ז א'-ז')

סיפורי האדמו"ר מליובאוויטש במקום "מאחורי הגדר"

ר' חיים נחמן ביאליק כתב את מרבית כתביו בזמן עליית תנועת ההשכלה. את סיפוריו ("כל כתבי ח"נ ביאליק") לומדים מאז קום המדינה דורות של תלמידים בארצנו. על אותה התקופה בה עוסק ר' חיים נחמן העדפתי ללמוד בתיווכו של האדמו"ר שלום בער מליובאוויטש, הרבי החמישי בשושלת חב"ד כפי שהוא מתארה בספרו "ומעיין מבית ה'", בו הוא מגולל את מאבקה העיקש של היהדות בשלטון הרוסי האכזר של תחילת המאה העשרים.

לספרות הענפה של הרבי מליובאוויטש התוודעתי בהדרגה,  ונקשרתי במיוחד לשני ספרים. האחד, "באתי לגני", קובץ מאמרים של הרבי העוסק במערכת היחסים ה"רומנטית" בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, ועל ההתייחסות הקבלית למערכת היחסים הזו. הספר השני נקרא "דבר מלכות", והוא מקבץ את כל השיחות האחרונות, לעת עתה, של הרבי. שיחות אלה היוו את נקודת השיא בחייו של הרבי, שכללו חידושים מרחיקי לכת על עבודת השם של האדם, והן מדברות באופן בוטה וברור על כך שאנו אכן נמצאים כעת בתחילת ימי משיח.