זלמן ישראלי

כ"ה תמוז, תש"נ, כפר חב"ד – כיתה ו'

אני לא מצליח להירדם. עשיתי היום משהו לא טוב ומאותו רגע אני מתחרט, האמת, אני גם מאוד מפחד שיתפסו אותי. אני לא יודע מה לעשות. מה אגיד? אלשין על שלויימי? הוא יעשה עלי חרם בכל הכיתה.

חשבתי היום כמה פעמים לספר לאבא, אבל אני מאוד מתבייש, וחוץ מזה אני בטוח שאבא יגלה הכל וילך ומנהל ולמורה ויספר להם הכל. אם זה יתגלה. אני אבוד.

האמת, זה ממש לא מתאים לי, לעשות את זה. אני בכלל לא ידעתי על הדברים האלה כלום עד ששלויימי התחיל ללמד אותי. היום אני מתחרט. לא הייתי צריך להקשיב לו בכלל. אבל אני יודע שזה בלתי אפשרי, הוא המלך של הכיתה. אבא שלו זה הרב ..... והוא המנהל הראשי של ..... וגם שלויימי בעצמו כזה חכם מאוד, אבא שלי אומר שהוא ממש קופי של אבא שלו. הוא תמיד מצטיין בכיתה, תמיד מקבל 100 בכל המבחנים הוא תמיד חבר של המורים ואומר לכל הילדים מה לעשות.

האמת כששלויימי התחיל להיות חבר שלי ממש שמחתי. כי אני תמיד הייתי כזה תלמיד לא כל כך חזק. הייתי תמיד מקבל חמישים או שישים. ואף פעם לא הייתי מצטיין, או משהו כזה אף פעם גם לא קיבלתי איזה פרס מיוחד או עליתי על הבמה תמיד הייתי כזה 'סתם ילד' אני גם לא מפריע ולא משתולל, אני לא מתבלט, אז גם המורים לא מפריעים לי להשאר ככה כמו שאני.

ופתאום כששלויימי התחיל להתחבר איתי הייתי ממש שמח, הוא התחיל ללמד אותי, ולהתכונן איתי למבחנים, מה שלאבא לא היה זמן אף פעם לעשות, כי הוא עבד מאוד קשה עד הלילה. פתאום התחלתי לקבל 80, 90 ו100 במבחנים. התחלתי לעלות, הייתי מה זה שמח. אבל לאחרונה. שלויימי התחיל ללמד אותי כל מיני דברים והוא גם אמר לי שאסור לי לגלות. וזה לא יוצא לי מהראש. אני חושב על זה הרבה. ואני יודע שזה לא טוב. לפעמים אני רוצה לשכוח את מה שהוא אמר לי. הייתי מוכן אפילו למחוק אם היה אפשר את כל הזכרונות שלי. אבל אני לא מצליח ואני מתחרט בכלל שנהייתי חבר שלו. אבל מצד שני אני לא מבין, אם זה הילד הכי מצטיין בכיתה והוא גם הבן של הרב... אז איך... טוב, לא יודע. אין לי כח. אני כבר עייף. אני הולך לישון. מחר כבר נראה מה נעשה...

לילה טוב, חלומות חסידיים (אני מקווה)


א' אלול, ה'תנש"א, כפר חב"ד – כיתה ח'

היום התחלנו סוף סוף כיתה ח', התרגשתי, מאוד והבטחתי לעצמי בבוקר שהשנה זה ילך אחרת, אבל כנראה שמשהו במזל שלי דפוק. דווקא על היום הראשון המורה החליט לבייש אותי ליד כל התלמידים, סתם. זה קרא באמצע השיעור גמרא, המורה הסתובב ושלויימי זרק נייר למויישי. פתאום המורה הסתובב בחזרה ותפס את הנייר. הייתה שם כנראה תמונה לא צנועה. המורה ישר הסתכל עלי ככה חזק. הסתכלתי על מויישי ושלויימי שניהם הסתכלו עמוק בגמרא ולא הרימו את העיניים. הייתה בכיתה שתיקה מתוחה מאוד ופחד גדול. לפי המבטים הבנתי שחלק מהילדים כנראה יודעים מה יש בנייר. המורה לא שאל כלום. פתאום הוא נהיה אדום כמו עגבניה וצעק עלי: "שניאור, אני כבר מכיר אותך... את הטינופת שיש לך בראש אתה לא תשפריץ כאן בכיתה! עכשיו, צא מייד מהכיתה ואל תחזור בלי ההורים לך! הבנת?"

אחר כך הילדים אמרו לי שהמורה רצה להראות שהוא קשוח על היום הראשון. אבל לי זה לא עזר. פשוט שתקתי. הרגשתי כמו משותק מרוב שהייתי בהלם. לקחתי את התיק, יצאתי מהכיתה, הסתובבתי בכפר עד סוף יום הלימודים. וחזרתי הבייתה. עכשיו השעה כבר עשר בלילה, אמא ואבא עדיין לא יודעים כלום. אני מפחד לספר להם. אני יודע שהם לא יעשו לי כלום, אבל אני יודע שזה יצער את אבא. אני יודע כמה חשוב לו שאני אהיה ילד חסידי ומצטיין. אני כותב ובוכה. אני כל כך אוהב את אבא שלי. יהודי חסידי כל כך שעובד קשה ומתאמץ בשבילי. למה אני לא מצליח לגרום לו נחת?

למה ה' עושה שלשלויימי אף פעם לא עושים לו כלום. אף פעם לא תופסים אותו, הרי אם ה' יודע הכל, אז הוא בטח יודע ששלויימי התחיל את כל זה. אני חושב על המורה. מה הפירוש 'אני מכיר אותך', מאיפה?! זה היום הראשון שלי בכיתה. מה המורה של השנה שעברה סיפר לו עלי הכל. אפילו לא נתנו לי צ'אנס לפתוח דף חדש. איזה רשעים.. למה הוא עשה לי את זה. זהו, אני איתו גמרתי! הלכה כיתה ח'! אין סיכוי שבכיתה הזו אני אקשיב למשהו מהמורה הזה. אני יודע שאפילו אם ארצה, פשוט לא אהיה מסוגל...


י"ז טבת ה'תשנ"ב – שיעור א' ישיבה קטנה

קשה לי כאן מאוד, השנה האחרונה לא עשתה לי טוב. לא למדתי כלום כל השנה. לכן גם לא התכוננתי כמו שצריך לישיבה קטנה. אני בוהה הרבה בשיעורים ואני לא מצליח להבין את המפרשים. אני דווקא אוהב את הישיבה את הצוות, אנחנו מרגישים כאן כמו גדולים. יש פנימיה, התוועדויות. הכל. אבל הרבה פעמים קשה לי. אני מנסה להבין את המגיד-שיעור, אני מנסה לעקוב אחרי השיעור, אבל פתאום אני נהיה כזה עייף, אני לא פשוט לא מצליח להחזיק את הראש על הכתפיים.

אתמול קיבלתי שתי שקל קנס כי נרדמתי בשיעור, וגם זה לא עזר, כי אחר כך נרדמתי עוד פעם. אין לי כאן עזרה ואני מרגיש כאן לפעמים מאוד בודד. שלויימי שעוד היה עוזר לי בחיידר כבר כמעט לא מתייחס אלי. הוא השתנה לגמרי. מאחרי הבר-מצוה ובמיוחד אחרי שנכנסנו לישיבה, הוא נהיה פתאום כזה ילד רציני. נראה לי שהוא הפסיק לגמרי עם כל הדברים הלא טובים. פתאום הוא נהיה באמת בחור ישיבה אמיתי. הוא נהיה חברותא עם בן דוד שלו שגר רחוק שאבא שלו שליח גדול, והם לומדים יחד כל היום. הוא נשאר מצטיין בכל הדברים כמו בחיידר, רק שעכשיו פתאום זה נראה רציני ואמיתי. הוא יושב לפעמים בשבת בתפילה שעות ומתפלל ב'עבודה' האמת שניסיתי גם אני, אבל אני לא מצליח להתרכז, אני כל הזמן חושב על כל מיני דברים. אני מאוד אוהב חסידות. אף פעם לא ממש למדנו חסידות בחיידר. פתאום אנחנו לומדים ממש מאמרים של הרבי הרש"ב, 'קונטרס ומעיין' זה ממש מעניין, אני מרגיש שהרבה דברים שם ממש מדברים אלי. לפעמים באמצע השיעור בא לי לקום ולחבק את המשפיע. אני באמת אוהב אותו. הוא המגיד-שיעור היחיד שמתייחס אלי קצת בישיבה.

האמת שבחודשים האחרונים אני מאוד משתדל, אני מתאמץ, אבל אני לא מצליח. מאחרי הבר-מצוה גם אני מתחיל להרגיש שהיצר הרע מאוד מושך אותי. הרבה פעמים אני חושב ולא מצליח להבין איך שלויימי נראה שהוא הצליח פתאום לעזוב את כל הדברים האלה, ואילו אני רק נמשך לזה יותר ויותר. אני באמת מתחיל לחשוב שאולי באמת אני לא שייך לכל הדברים האלה... אולי הישיבה באמת מתאימה רק לילדים כמו שלויימי ובן דוד שלו?

חבל שאין לי עם מי לדבר...

לילה טוב.

י"ז תמוז ה'תשנ"ה – שיעור א' ישיבה גדולה

די. נמאס לי. היום אני חייב לקבל החלטה. כבר ארבע שנים שאני מבזבז מהחיים שלי. שלש שנים ישיבה קטנה ועוד שנה בישיבה גדולה. עוד שלשה ימים אני מסיים שיעור א' ואמור לעלות לשיעור ב', אבל נראה לי שהר"מ של שיעור ב' כבר לא יזכה להכיר אותי.

אני לא מבין מה אני עושה כאן בכלל. לישיבה גדולה נכנסתי בכח אחרי שאבא שלי היה אצל כל רבני חב"ד וקיבלו אותי על תנאי. מאז הספקתי לעוף מהישיבה כבר שלש פעמים. פעם אחת כי תפסו אותנו משחקים כדור-סל בלילה במגרש העירוני. פעם אחרת יצאנו כמה חבר'ה לפיצריה במדרחוב לראות את המשחק של מכבי של אביב ולמזלנו הרע פגשנו שם את... המשגיח עם אישתו. ועוד פעם כשדובי גילה לראש ישיבה שאני זה שנכנסתי למטבח דרך החלון וגנבתי מעדנים וגבינה צהובה לכל החבר'ה.

די. נמאס לי. אני לא כאן כדי לשחק חתול ועכבר עם המשגיחים והראש ישיבה. כבר מזמן הבנתי סופית שהמהרש"א והריטב"א לא בשבילי ואצלי הרא"ש זה רבינו ארצי שלמה והרי"ף זה רבי יהודה פוליקר.

אז מה? אני כאן סתם לחמם את הכיסא בשביל להגיד שגמרתי ישיבה גדולה?

א' אייר ה'תשנ"ז – כפר חב"ד – תל-אביב

כבר שנה וחצי שאני עובד. קורה לי משהו מוזר. אני מרוויח כמעט שלש וחצי אלף ₪ בחודש, אבל לא נשאר לי כלום. הכל בזבזתי. פתחתי חשבון בנק, יש לי מיטה אצל חברים בדירה שכורה בתל-אביב. אני הרבה יותר עצמאי. אבא לקח את זה קצת קשה. ידעתי. זה כאב לי מאוד. אבל אין מה לעשות. הוא לא אשם. אבל גם אני לא. מזל שאמא תומכת בי ומנסה כל הזמן לחזק אותי.

האמת שמאז שהתחלתי לעבוד, התדרדרתי מאוד ברוחניות, חשבתי שאולי זה יקרה, אבל לא ידעתי שזה יהיה כל כך מהר וכל כך הרבה. יש ימים שלמים שאני לא מתפלל ולא מניח תפילין. התחלתי להסתובב בתל אביב בלילות. יש עוד דברים שהתחלתי לעשות שאני לא מעיז לספר אפילו לך יומני היקר. אני באמת מתבייש בעצמי.

לפעמים אני רוצה לחזור בתשובה. רוצה לחזור לישיבה. אני חושב אולי לנסוע לרבי, כל החבר'ה שלי טסים עוד חודשיים לקבוצה, חשבתי אולי לנסוע איתם. אבל אני לא יודע. קשה לי להתנתק וגם לא נראה לי שיקבלו אותי שם בישיבה במצבי. כרגע, הבוס שלי בעבודה כל כך מבסוט ממני. הוא כל הזמן אומר שאם אני אעזוב, העסק יקרוס. כרגע זה עדיין לא מתבטא במשכורת, אבל הוא מבטיח לי ששנה הבאה הוא יתן לי שכר של בכיר. קשה לי לעזוב, האמת שכבר התחברתי עם הרבה אנשים ויש לי המון חברים חדשים וגם ... שקשה לי להיפרד מהן.

מידי פעם, אני נזכר בתניא שלמדנו עם המשפיע בשיעור א' בישיבה קטנה כשלמדנו ב'אגרת התשובה'. אין לנו לא משלוות הרשעים וכו' המשפיע אז צעק בכיתה שכשנהנים מעבירות, מאוד מאוד נהנים אבל אחר כך זה מתפוצץ כמו בועה של סבון.

אני זוכר שהוא הביא לכיתה כזה צעצוע של ילדים, והתחיל לנשוף ולעשות בועות של סבון. הכיתה התגלגלה מצחוק ושלויימי אמר אז למחרת שאבא שלו אמר שהמשפיע הזה הוא סתם ילד קטן, כי ככה לא מלמדים בישיבה וזה בכלל לא הכוונה בתניא. אבל את השיעור הזה, אני לא אשכח בחיים. ואני אספר לך סוד שלא גילתי אותו מעולם.

פעם הייתי במועדון בתל אביב, מישהו נתן לי כזה כמו בול לשים מתחת ללשון, הייתה מוזיקה חזקה הכל הסתובב סביבי ופתאום ראיתי את המשפיע בא אלי, ועושה עלי עם הסבון. הרגשתי את הבועות האלו של הסבון מתפוצצות לי בפנים ומרטיבות אותי. ברחתי מיד החוצה ופרצתי בבכי. בכיתי ובכיתי. כל הלילה הלכתי ברחובות תל אביב ובכיתי. בבוקר חזרתי לכפר חב"ד והחלטתי שאני לא חוזר לכאן יותר בחיים.

ויש עוד דבר, או יותר נכון מישהו שאני חושב עליו הרבה, זה שלוימי. אני שומע עליו הרבה. הוא נקרא היום מבחירי התמימים. הוא מארגן מבצעים כלל ארציים בישיבות ובשנה אחרונה התחיל עם פרוייקט ארצי חדש לבחורי ישיבה קטנה בבין הזמנים. לפעמים אני חושב, אולי אם לא הייתי מכיר אותו אז בכיתה ו', אולי, מי יודע, היום הכל היה נראה אחרת???...


ו' אב ה'תשס"ח – כפר חב"ד

יומני היקר. כבר שש שנים שאנחנו נשואים. אני מודה לה' שנתן שכל להורים שלי לתמוך בחתונה ולא להתנגד למרות שזה לא ממש היה על פי כל כללי הטקס. היום כשכבר יש לי ילדים משלי אני מתחיל לאט לאט להבין מה עבר על ההורים שלי. אני מודה לה' שנתן לי ולדבורי אישתי את השכל למסד את הקשר שלנו לכיוון של חתונה. כיום אנחנו מאוד משתדלים להנהיג את הבית שלנו כמו שצריך אבל עדיין קשה מאוד להתנתק מהעבר. יש דברים שאישתי יותר חזקה ממני ויש דברים שאני יותר חזק. נכון שאם אישתי הייתה היום תלמידה בבית חנה לא בטוח שהייתה עונה על התקנון ואני עדיין הולך ביום חול עם ג'ינסים וכיפה עור, אבל אשתי ואני החלטנו שכשמנד'לה יכנס לכיתה א' אני אעבור לכובע וחליפה. אולי לא כל היום, אבל לפחות בתפילות.

באופן כללי, אנחנו מנסים להתחזק לאט לאט, ובעיקר – מקווים שמנד'לה ומושקי שלנו יתקנו איפה שאנחנו נכשלנו. ברוך ה' התקבלנו לכפר בלי בעיות כי אנחנו שנינו בני הכפר. בהתחלה אישתי לא רצתה בשום אופן, היא חשבה על ירושלים, גבעת שמואל ואפילו תל אביב. אבל אני התעקשתי. היה חשוב לי לגור דווקא בכפר. אני עובד קשה מאוד, אבל בכל זאת אני משתדל ללכת כל יום רביעי לשיעורי תניא לצעירים. ובכל ליל שישי אני הולך להתוועדות של החבר'ה, נכון, שאני עוד לא בנוי לשבת מול המשפיעים הזקנים ולשמוע חסידות, אז אנחנו מארגנים כל שבוע התוועדות אצל אחד מהחבר'ה מביאים איזה משפיע 'קול' יושבים עם בירות וסיגריות, אבל זה מאוד מחזק.... אולי בעתיד לאט לאט נעבור להתוועדויות ב770 או בבית מנחם.

השבוע, הם רוצים להביא את המנכ"ל של... הרב שלמה... הם אומרים שהוא מתוועד חבל על הזמן. ושלהתוועדויות שלו באים מכל הארץ. אבל מאז אני בדילמות. אמרתי להם שאני לא מסכים. לא יודע למה. משהו בי לא מצליח לקבל ממנו. הוא התחתן לפני שלש שנים עם הבת של אחד השלוחים הגדולים שבדיוק התחיל להקים מוסד בארץ ביחד עם אבא שלו. ומייד אחרי החתונה הוא מונה לנהל את המוסד החדש. הוא נוסע על מזדה חדשה, והוא גם אברך חסידי. לאחרונה ראיתי באינטרנט שרוצים למנות אותו כמשפיע באחת הישיבות קטנות בארץ. מעניין אותי איך הוא יסביר לתלמידים את "אין לנו משלוות הרשעים"...

בין מנחה למעריב בשבוע שעבר נכנס לבית מנחם אברך צפתי בעל תשובה עם דגלון על החליפה. שלויימי עמד שם עם עוד כמה אברכים. "נהיה צפוף בחב"ד" אמר. תוך שהוא מפנה אליו מבט רב משמעות. שמתי לב שהבעל תשובה שמע. נפגעתי בשבילו. קצת הכרתי אותו. ידעתי מאיפה הוא מגיע ואת הדרך שהוא עשה. גם אני הייתי שם. ואני מכיר גם את שלויימי "הרב שלמה..." ואני גם יודע מאיפה הוא מגיע... "אין לו זכות לצחוק על אף אחד" חשבתי לעצמי ומאותו רגע החלטתי שאצלי בבית לא יזלזלו באף אחד ולא משנה עד כמה אני מסכים אם אמונתו.

היום הבן שלי חזר מהחיידר, ושאל אותי למה אני מדבר בתפילה, כי המלמד אמר שאסור לדבר באמצע התפילה. זה נפל עלי כמו פצצה. לא ידעתי מה להגיד לו. ירדו לי דמעות מהעיניים רק חיבקתי אותו חזק ואמרתי לו:

"מענדל'ה, אתה צודק, אני מבטיח לך מהיום, אבא לא ידבר עוד בתפילה".