שניאור צרפתי 

מעשרות התגובות בידיעה על חזותו החדשה של כוכב הרגאיי היהודי-חב"די-קרליני-אמריקני מתיסיהו. ניתן ללמוד כי שיטוטיו של הסופרסטר בנבכי ה'קהילה החרדית', ותעיותיו ב'שדות זרים' גרמה לזעזוע עמוק אצל רבים מהגולשים שמיהרו לשמוח - לקונן – להשמיץ – להעליב - להצטער – למחות על עזיבתו של האיש והמילים את קהילת חב"ד.

באשר למתיסיהו, רוחב פיאותיו ומידת פיזורן, יהי לו אשר לו, כבודות במקומו מונח וזכותו של כל אדם על אמונתו, השקפתו ותפיסת עולמו. מה גם שאמונים אנו על דברי הרבי נ"ע שבחר את הנשמות שילמדו בתומכי תמימים. ואולי בעת בחירת הנשמות, נשמתו של מאן דהו הסתננה מתוך החכה. אם היא תשוב? ימים יגידו.

אך לא לפרשת מתיו והפיאות אני נדרש, מתוך קריאה חפוזה של עשרות התגובות, צדו עיני דווקא שתי תגובות שגרמו לי ללא מעט מחשבות ותהיות אותן הייתי רוצה לחלק איתם הגולשים.

בתגובה מס' 15 כתב טוקבקיסט מתלהם וחסר כל... (הינכם יכולים למלא במקום שלשת הנקודות כל מידה טובה העולה על דעתכם)

"עכשיו יבינו השואלים למה משפחות חבד''יות לא משתדכות עם בעלי תשובה . אין אפשרות לדעת היכן התחנה הסופית!"

לא הייתי נדרש לתגובה אטומה זו לולי בא טוקבקיסט מלומד בתגובה מס' 48 וניסה להסביר את ידידו מ 15, וז"ל:

"ברור שכל אדם, גם חרדי מלידה, אין לו תחנה סופית, אבל הוא לא מחצין את זה, ז"א זה לא משפיע על החיצוניות שלו.

כן, אני יודע ששיטת חב"ד, היא דוקא פנימיות ולא חיצוניות!! אבל לשמור על צורת משפחה נורמלית, זה חובה, ודוקא זה מאפשר לבנות את המשפחה לאורך זמן. זה בלתי אפשרי, שבן-אדם יקום בבוקר, ויחליט שהוא לא סגור על-עצמו, וישגע את משפחתו! שוב, אמנם זו חיצוניות, אבל חיצוניות שדרכה ורק דרכה אפשר להגיע לפנימיות". ע"כ

פתאום נזכרתי בפתגם ששמעתי ולא אצטט את מקורו כיוון שאינני בטוח בו.
"עדיף להיות בחוץ ולהסתכל פנימה, מאשר להיות בפנים ולהסתכל החוצה"
הרהורים שונים חלפו בראשי על מה שקורה אצלינו אצל ה'חסידים מבית'. מול עיני התחילו לרוץ דמויותיהם כל מיני 'חסידים מבית' שבעצם, ממש כבר לא מתאים להם כל הקטע הזה עם הקב"ה, הרבי והשולחן ערוך. אבל הם הרי 'חסידים מבית' והם לא יכולים 'לעשות בושות' אז הם שומרים על ה'לבושים' או אולי היה מתאים יותר לומר 'לבישים' בעגת חסידי פולין.

אז אולי אנחנו גרים בכפר חב"ד ומקפידים מאוד שוועדת הקבלה לא תקבל כל אחד, ושלא יכנסו לכאן כל מיני 'מאמינים הזויים', מדוגלים ו'בעלי תשובה' שיום אחד יהפכו לקרלינים ח"ו וח"ו ר"ל היל"ת כדי שח"ו ילדינו לא יספגו רבב של אוויר שננשם קודם לכן ע"י חסיד שהוריו לא נולדו בטהרה, ובעצם, בלי משים, אנחנו חיים בין חילונים, אנשי מר"צ, תומכי שינוי, מזרוחניקים, אנשי בוהמה תל אביביים, בלייני מועדונים, ומפאת כבוד האתר לא ארד נמוך יותר... רק שברור, כולם כמובן בלבוש חסידי שהרי הם לא 'בעלי תשובה', הם 'חסידים מבית' הם לא יעשו בושות. הם לא יחצינו שנמאס להם, הם צריכים לשמר את ה'תא המשפחתי' כולל תא המשפחה המורחבת.

אבל מה אתם חושבים, שהילדים לא מרגישים?, שהם לא שמים לב? שם לא קוראים בין השורות? המשפחה, ובעיקר הדור הצעיר שם לב היטב שמאחורי הסירטוק והזקן (המקוצץ?) מסתתר אדם שבינו לבין החסידות ולא כלום כמו שאמר אותו חכם "ישנם הרבה אנשים מגולחים רק שהם מסתירים זאת עם הזקן שלהם"

ואני תוהה מה בדיוק אמור להבין ילד שגדל במשפחה כזו, הוא אמור להבין שה' הוא האלוקים וצריך ללכת אחריו במסירות נפש או שאולי קצת ה' הוא האלוקים וגם קצת הבעל?

ועוד תוהה אני האם למען יציבות נפשו של הילד ולמען חיזוק התא המשפחתי, אולי כדאי לגור/להתלבש/לאכול/ ולקיים אורח חיים המתאים לאמונתי והשקפתי?

אולי למען חיזוק התא המשפחתי עדיף, שילד שאבא שלו החליט שהוא חסיד קרלין - ילמד בחיידר קרלין, יגור בקהילת קרלין, יסע לרבי מקרלין ויתחתן בבוא היום עם קרלינאית נאה וחסודה – ואפילו אם בעברו היה אביו חסיד חב"ד?

אולי זה בריא יותר לחיזוק ה'תא המשפחתי' מאשר שילד ילמד בחיידר חב"ד וישמע מהמלמד דברים שאבא שלו יצחק עליהם, ובכיתה שלו, ילדים צדיקים יכריזו בהתלהבות סיסמאות שבבית יגידו שזה מחלת נפש. ושאמא שלו תאכל שוקולד כשהמלמד החרים בדיוק את השוקולד הזה לילד והוא אמר שזה 'לא כשר'. ושאבא שלו ידבר לפני ברכו כשבדיוק השבוע למדו בקיצור שולחן ערוך שזה אסור

"אבל המלמד", שאל הילד בכיתה ז' "אבא שלי הולך עם כיפה עור, מה, זה אומר שהוא לא חסידי"???!!!

מה דעתכם?