לפני שמונים ואחת שנים, בימים י"ב-י"ג בתמוז תרפ"ז (1927), התקבצו חבורות-חבורות של חסידים ברחבי רוסיה הסובייטית וחגגו את שחרורו של הרבי מליובאוויטש הקודם, הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון), ממאסרו. זו הייתה טיפה אחת של שמחה בתוך ים הסבל והצרות. אמנם הרבי שוחרר, אבל מאות ואלפים לא שוחררו לעולם. חסידים ופעילים, שמסרו את נפשם למען שמירת גחלת היהדות, הוסיפו להיעלם ולא לחזור.

זו הייתה אחת מתקופות השפל הקשות ביותר במהלך ההיסטוריה היהודית. עמים רבים ניסו להפעיל על עם-ישראל גזֵרות-שמד, שתכליתן להשכיח את התורה ולנתק את היהודים מן היהדות, אבל מעולם לא הופעלו מאמצים ממוקדים כל-כך, ולדאבוננו בהצלחה רבה. מחלקה שלמה, שהופעלה על-ידי יהודים – ה'יבסקציה' הידועה לשמצה – לחמה בשצף-קצץ נגד כל מה שריח יהדות נודף ממנו.

בידיים חשופות

באותם ימים נראה היה כי דרך רשעים צלחה. הם הצליחו לסגור את תלמודי-התורה והישיבות, לשים מנעול ובריח על המקוואות ובתי-הכנסת, לחסל את השחיטה הכשרה, להחרים ספרי-תורה ותשמישי-קדושה, להשליך לבתי-הכלא רבנים ומוהלים. מאות-אלפי ילדים יהודים אולצו ללמוד בבתי-הספר הממשלתיים, ושם הופעלה עליהם שטיפת-מוח עזה, שתכליתה לעקור מליבם כל זיק של אמונה.

רק קומץ קטן של יהודים הוסיף להיאבק נגד השלטון העריץ. קומץ זה, שהונהג על-ידי הרבי הריי"צ, פתח תלמודי-תורה מחתרתיים, בנה מקוואות חשאיות, קיים מנייני תפילה סודיים, ערך בריתות-מילה בסתר, סיפק בשר כשר באין-רואים. שליחי הרשת המחתרתית התפרסו בכל עיר ועיירה ברחבי רוסיה ונאבקו, תוך סיכון עצמי רב, בגזֵרות השמד של השלטונות.

אולם הם דמו לאדם שמנסה לבלום טור טנקים בידיים חשופות. ה'יבסקציה' הפעילה כנגדם את כל עוצמתה. זה אחר זה נעצרו, הושלכו לכלא, נרצחו, עונו, הוגלו. היהודים הוזהרו שלא לבוא עמם במגע. אין ספק, שבהערכת-מצב מפוכחת, זו הייתה מלחמה נואשת וחסרת-סיכוי לכאורה.

הניצחון הגיע

שנים רבות השתולל הטרור הקומוניסטי. שנים רבות הרגישו המוני יהודים שזה שלטון בלתי מנוצח. מסך הברזל היה אטום וסגור, כמעט ללא מוצא. ואולם בסופו של דבר ממלכת הכפירה קרסה והתמוטטה, התנפצה לרסיסים. הגחלת היהודית שנשמרה במסירות-נפש בלתי-רגילה על-ידי הרבי ושלוחיו, הייתה עכשיו ללהבה גדולה, כפי שאפשר לראות בימינו את הפריחה המופלאה של חיי יהדות וחינוך יהודי ברחבי ברית-המועצות לשעבר. ככלות הכול, היהדות ניצחה.

אין ספק שזה היה ניסיון נורא ואיום, שכולנו בטוחים ומאמינים שלעולם לא נצטרך עוד לעמוד בשכמותו. אבל הלקח שעלינו להפיק ממנו מתאים לכל שעת מבחן בחיינו: דרוש אורך-רוח. לא למהר להתעייף, לא להיכנע, לא להתייאש. האמת איתנו, וגם אם דרך רשעים צלחה לשעתה, סופה לקרוס ולהתמוטט. ינצח מי שיוסיף להיאבק ולא יישבר.

כאשר מתבוננים במאבק ההוא, מתגמדים כל הקשיים שלנו. נכון, יש הנהגה שמשדרת עייפות וחולפה. יש ממשלה שמנסה לייבש יישובים יהודים. יש שלטון שמתכחש לערכי היהדות המקוריים. יש תקשורת ששוטפת את המוחות בתעמולה עויינת. אבל מה הם כל אלה מול שלטון הרשע של המגף הקומוניסטי, מול קלגסי המשטרה החשאית, מול בתי-הכלא וההגליה לסיביר. אם אותם ניצחנו, אין שום ספק שננצח במאבקים שאנו עומדים בפניהם.

צריך רק לדעת לחזק את האמונה, להביט קדימה, להצטייד באורך-רוח, לנשוך שפתיים, ולזכור שזה המבחן האחרון שעלינו לעבור לפני הפצעת אור הגאולה השלמה.