"זלדה, שושנה שחורה" משרטט את הביוגרפיה של זלדה שניאורסון-מישקובסקי, בת למשפחה רבנית חסידית ולאב שהיה נצר לאדמו"רי חב"ד. סבה, הרב דוד צבי חן (הרד"ץ), היה דמות מיוחדת שהשפיעה על אישיותה, עד כדי כך שהקרובים העידו על הדמיון ביניהם. אטינגר כותבת שמהסב נחלה זלדה את המושגים החב"דיים והקבליים ואת הרוח הנושבת בשיריה. זלדה היתה כאמור גם בת דודתו של הרבי מלובביץ', עמו ניהלה חליפת מכתבים במשך שנים רבות.

היא נולדה ביוני 1914 ביקטרינוסלב שברוסיה. לרגל המהפכה הבולשוויקית וה-1 במאי תפרו לה שמלה אדומה. את שנות ילדותה עשתה בביתו של הסב, הרד"ץ, והוריה הצטרפו לבני הבית שידע טרגדיות וסבל רב במיוחד ב-1919, בימי מלחמת האזרחים: כתוצאה ממעשי בריונות נגד יהודי נייז'ין נרצח דודה של זלדה. באותה שנה התקרבו הפרעות לסף ביתם, וזלדה ובני המשפחה הסתתרו בבית החולים במרתף מצחין. מאוחר יותר גילו שביתם נהרס. אטינגר כותבת שעוד שנים רבות חיו המראות והקולות בזיכרונה של זלדה. בבית סבה היה המוות לממשות מוכרת ושנים אחר כך, כשכתבה עליו, נכח אנושות גם בשירתה.

+ את רומזת בספר שלאחר מות זלדה חולקו חפציה בין אנשי "החצר" ושרוב מכתביו של בן דודה, הרבי מלובביץ', נעלמו ועל פי השמועה מוצגים למכירה פומבית במקומות שונים בעולם. ויש שמועה נוספת, שמישהו ממקורביה מחזיק במזוודה של כתבים שהיא ציוותה לשרוף לאחר מותה.

"על מכתבי הרבי מלובביץ' הנעלמים עשיתי כמה חקירות בזמנו בין אנשים מרכזיים בחב"ד והעליתי חרס בידי. איש לא ידע דבר. התחקירים שעשיתי הוגבלו הן על ידי העובדה שרוב חבריה וקרוביה בני גילה כבר הלכו לעולמם, הן על ידי אותם אנשי החצר שלא רצו לדבר אתי. גם אלה שהסכימו נראה שהיו לחוצים וחוששים. כאן יש בשר. בזמנו עימתתי את אחת מנערות זלדה עם תחושתי שיש בקרב אנשי החצר אווירה קשה ומחלוקות, והיא לא הכחישה.

מה יכול להיות פשר הדבר? היא לא אמרה לי, אך נראה לי שיש כאן עניין של פרשנות 'ראויה' או בלתי 'ראויה' של שירתה, כנראה מבחינה דתית. זלדה לא תמיד עדויה כנפיים זכות ומתוקות בשיריה, להיפך, ואולי יש חלק מאנשי החצר שפרשנות נועזת, חתרנית וחילונית לשירים, אינה לרוחם ועל השירים להיות בשבילם סוג של שירי קודש".