בעולם ההלכה תופס חג השבועות מקום מצומצם מאוד בהשוואה לשאר החגים, סימן אחד בשולחן-ערוך (תצד), שכן אין לו מצוות מיוחדות, מלבד תפילות וקריאת התורה (והמצוות בבית המקדש);

לא כן בעולם הסוד, שם תופס החג מקום ארוך, נכבד ומרכזי. דרושים ומאמרים רבים וארוכים העוסקים במעלת היום וקדושתו הנשגבת והנעלית.

חג, מוסבר בחסידות, הוא יום התגלות אלוקית וככל שההתגלות חזקה יותר - כך עוצמתו חשובה ונעלית יותר. ההתגלות האלוקית הנעלית ביותר שהיתה מאז ומעולם - התקיימה במעמד מתן-תורה! עצמותו ומהותו יתברך התגלת לעיני כל ישראל, לכן שבועות הוא חג בעל מעלה נשגבת משאר החגים, יום עילאי שאין כמוהו!

האריז"ל גילה שבשבועות מידי שנה מתגלית אותה קדושה אלוקית נשגבת שהיתה במעמד הר-סיני ("נזכרים ונעשים"), לכן חג שבועות מידי שנה הוא יום קדושה לעילא ולעילא.

בא הרבי ולימדנו שעיקר ההתגלות היא בקריאת "עשרת הדברות", כי אמנם אנו שומעים אותם מפי בעל-הקורא, אך בתוך קולו הגשמי מוסתר קול סמוי של "עצמותו ומהותו יתברך" הקורא את עשרת-הדברות בכל בית כנסת כמו במעמד הר סיני! הזוהר הקדוש אומר שעשרת-הדברות היא שעת החופה, שישראל מתחברים ומתייחדים עם הקב"ה והתורה כאחד, והקב"ה מברך את ישראל ומעטר אותם בעטרת כלה - "אשרי חלקם"!

לכן, ציווה הרבי: "שבעשרת הדברות יהיו כל בתי-הכנסת מלאים באנשים נשים (בנפרד כמובן) וטף וגם ילדים קטנים "מבן חודש ומעלה", והמהדרים יביאו אפילו תינוקות יותר רכים". בתי כנסת רבים ובתי חב"ד בכל קצווי תבל, מחלקים לילדים "קליות ואגוזים" - ממתקים כו', לקיים את ההוראה בחדווה והתלהבות.


מנהגי החג

אכילת מאכלי חלב:

כתב הרמ"א: נוהגים לאכול מאכלי חלב בשבועות. סיבת המנהג: 1) לזכר שאחר מתן-תורה אכלו מאכלי חלב, משום שכלי הבישול להכנת מאכלי בשר, לא היו כשרים, כי נצטוו בהר-סיני על הלכות כשרות והיו צריכים להכשיר, לשחוט את הבשר וכו'. 2) זכר לפסוק "דבש וחלב תחת לשונך". 3) זכר לשתי הלחם שהקריבו בחג, אוכלים שני תבשלים - לחם עם חלב ולחם עם בשר. 4) להזכיר זכות משה רבינו שכשנלקח לארמון פרעה בהיותו בן שלושה חדשים - סירב לינוק חלב מאשה נוכריה וינק חלב אך ורק מאשה יהודיה. 5) הפסוק "מנחה חדשה לה' בשבעותיכם" ראשי-תיבות "מֵחָלב". 6) חלב בגימטריא 40, כנגד ארבעים יום שמשה שהה בהר סיני לקבל את לוחות הברית. 7) אחד משמות הר סיני "הר גבנונים", שהוא לבן וצח כגבינה. 8) מן ה"דם" שהוא דבר אסור, נוצר ה"חלב" ונעשה מזון כשר (בלשון חז"ל "דם נעכר ונעשה חלב"), כך העוסק בתורה יוצא מטומאתו ונטהר. 9) להתגונן מול טענת מלאכי השרת "מדוע התורה ניתנת לבני אנוש ולא נשארת בשמים", כי כשהמלאכים התארחו באוהל אברהם אבינו, אכלו מאכלי חלב ובשר, וכשאנו אוכלים שניהם הננו מקנחים ומדיחים הידים במים [ואילו להם לא היה אפשרי, שהרי אברהם אמר להם "יוקח נא מעט מים"].

אחר מאכלי החלב מקנחים ומדיחים היטב, מברכים וממתינים כשעה, ופורסים מפה אחרת ועורכים השולחן לסעודה בשרית, לקים "ושמחת בחגך", "ואין שמחה בלא בשר" [האריז"ל לא אכל גבינה באותו יום שאכל בשר].

לימוד תורה, "תיקון ליל שבועות":

נוהגים להישאר ערים כל הלילה ולעסוק בתורה, כדי לתקן את הפגם שבלילה שלפני מעמד מתן-תורה, ישראל ישנו ואפילו פרעושי המדבר (יתוש הקרוי "פורטנא") לא עקצו אותם, וכשהקב"ה בא לפנות בוקר לתת את התורה - היה צורך להעירם משנתם.

האריז"ל אומר שהעוסק בתורה כל הלילה "מובטח שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק"! בזוהר מסופר על רשב"י שעסק בתורה כל הלילה, והפליג מאד בשבח הנעורים בלילה זה ומצפים לקבלת התורה, ש"כל בני היכלא" באים לשמוח עמו ולעשות תכשיטים וקישוטים (תיקונים) נעלים לכבוד החופה עם ה' והתורה.

חכמי הסוד תקנו סדר לימוד מיוחד - 'תיקון ליל שבועות', בו משולבים ובלולים קטעים מתנ"ך, משנה, גמרא, זוהר, סדר תרי"ג מצוות ועוד, זאת אומר הרבי, ההכנה האמיתית והנכונה לקבלת התורה!


מנהגים נוספים:

1) ללמוד תורה עם הילדים, "לפי שניתנה בחג התורה". 2) יש נוהגים לאפות חלות מיוחדות הקרויות "עוגות הר-סיני". 3) יש נוהגים לאכול תופיני עוגה אפויה ומטוגנת בדבש, על שם "דבש וחלב תחת לשונך". 4) יש נוהגים לאכול "קרעפליך" (מילוי חלבי- מתוק בעיסת בצק העשויה בצורה משולשת). 5) קריאת מגילת רות. אבל אומר הרבי, "בחב"ד אין נוהגים לקרוא מגילת רות". 6) אמירת "אקדמות". אבל הרבי אומר ש"בליובאוויטש לא נהגו לאומרם" [אף כי יש-אומרים שהרבי עצמו נהג לאומרם]. 7) יש נוהגים לקשט בחג את בתי-כנסת והבתים בירק ופרחים, זכר לנס שהר-סיני במדבר השומם התמלא בירק ופרחים במתן תורה. ועוד: לזכר תיבת משה רבינו שהוּשמה בסוּף על שפת היאור בשבועות (שהרי נולד בז' אדר, ובסוף שלוש חדשים מלידתו שהוּטמן בסוּף, זה בז' בסיוון).

"זמן מתן תורתינו"

חז"ל מלמדים שכל התורה כולה, גם התורה שבעל-פה ואפילו "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש", וכל דברי "הנביאים והחכמים העומדים בכל דור ודור", כולם "ניתן למשה במתן-תורה בהר-סיני", "כל אחד ואחד קיבל את שלו מסיני". גם פנימיות התורה, תורת הקבלה והחסידות, ניתנה בסיני, אדרבה היא התגלתה וניתנה בגלוי לעין כל יותר מהתורה הנגלית (כפי שיוסבר בהמשך).

שרשרת נסים ונפלאות רבים ועצומים אירעו במתן-תורה: 1) קולות ורעמים. 2) ברקים ולפידים. 3) ענן כבד וערפל. 4) גשם. 5) קול שופר הולך וחזק מאוד. 6) קול אלוקים מדבר בקול אנושי חזק ועצום. 7) הר סיני עשן כולו מפני שירד ה' עליו באש. 8) חרדה ורעש. 9) בשעה ששמעו ישראל את דיבורו של הקב"ה במתן-תורה - פרחה נשמתם למרום, והתורה "החזיקה בנשמותיהם והחזירה לכל אחד ואחת", וזהו שכתוב "תורת ה' משיבת נפש". 10) לפני מתן-תורה "רמז הקב"ה למלאכי השרת, וירדו לעולם ורפאו את" כל בעלי המומין שנוצרו מעבודת הפרך במצרים.

ארבעת שמות-עניני החג

נוסף ל"זמן מתן תורתינו", יש לשבועות עוד 4 שמות: 1) חג הקציר. 2) חג שבועות. 3) חג הביכורים. 4) עצרת. בלשון-הקודש השמות מבטאים פעולות רוחניות: ארבעת שמות החג כנגד ארבעת עניני היום.

לפי הפשט ביום זה ארבעה ענינים שונים שאין קשר ביניהם, ואין קשר בין ארבעתם למתן תורה, שזה התגלות אלוקית על-טבעית בניסים ונפלאות והם פעולות טבעיות גשמיות - צמיחת פירות וירקות, חג חקלאות של הטבע; אבל בתורת החסידות מגלים את הקשר הפנימי ביניהם: קו וחוט שני מחבר ומקשר בין ארבעת שמות החג ועניניו לפעולה המיוחדת שהתרחשה בו - מתן תורה: נתינת התורה באה לידי שלמות על-ידי ארבעת שמותיו ועניניו הנוספים של החג.

חג השבועות

"חג שבועות תעשה לך ביכורי קציר חיטים גו', ועשית חג שבועות לה' אלוקיך" - זו מצווה לספור ארבעים ותשע יום מיום הקרבת קורבן עומר השעורים ביום שני של פסח, וביום החמישים להביא קורבן מנחה מחיטים, שתי הלחם, והיא המַתֶרת להביא מהחיטה החדשה למנחות הקְרבות במקדש. לכבוד זאת נצטווינו לשמוח ולעשות יום חג לה'.

חג הביכורים

"ביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם, מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו" - ביום זה מתחילה עונת הביכורים, שכל אחד לוקח מראשית פרי אדמתו, משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ-ישראל, שם אותם בטנא ומביאם לבית ה'. לכבוד כך שמחים ועושים חג לה'.

חז"ל מסבירים שביום זה "נידונים פירות האילן". בהקרבת קורבן החג המיוחד "שתי הלחם", ממשיכים ברכה ל"פירות האילן". בזמנינו, אומר האריז"ל, פרי האילן אלו תלמידי חכמים.

חג הקציר

"חג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה גו'" - על שם קציר החיטים שבאותה תקופה, והחיטים הם המאוּחרים בתבואות השנה, בהם כלתה עונת קציר השנה, ועושים חג במנחה חדשה שמביאים לבית ה' על כל הצמיחה ותנובת השדות.

עצרת

השם "עצרת" אינו מהתורה, חז"ל קראוהו כך, כמה משמעויות בשם:

"עצירה מעשיית מלאכה": שכן בחג אסור לעשות מלאכות חול. ואף שבכל החגים אסורות המלאכות, אומר הרבי (התוועדויות תשמ"ג, ג,1602) בשם רבי לוי יצחק מבארדיטשוב, בשבועות ניכרת איסור-עצירת המלאכה יותר משאר החגים, כי לכולם גם סימני היכר אחרים - מצות בפסח, סוכה בסוכות - ואילו בשבועות איסור המלאכות הוא סימן ההיכר היחידי (מלבד קורבנות החג במקדש ומצוות קידוש וכו' שאינה מיוחדת לשבועות). [הדבר מבטא את בחירתו העצמית של ה' בישראל, לכן אין מצוות מוגדרות, בשל הקשר העצמי החופף את כל אישיות האדם].

משמעות נוספת, "עצירה וסיום החג שלפניו": שבועות הוא סיום חג-הפסח, כי הימים שבין פסח לשבועות, ימי "ספירת העומר", הם כחולו של מועד, אם-כן כשם ש"שמיני עצרת" הוא סיום חג סוכות, כך שבועות הוא סיום ועצרת של חג פסח.

שבועות לפי החסידות

למרות הענינים הגשמיים טבעיים שבחג - פריחת הטבע, תנובת הפירות חקלאות משובחת - מסבירה החסידות שכל זה קשור למהות החג "זמן מתן תורתינו":

תמצית מהות מתן תורה אינה לרומם ולנתק את היהודי מהטבע והעולם הגשמי וליצור מעין "גיטו רוחני", אלא לחבור לעולם ולקדש אותו ואת הייקום כולו. הכוח האלוקי שהתגלה במתן תורה, מעצמותו ומהותו יתברך, פרץ את כל הגבולות והמחסומים והפך את ההוויה הגשמית חומרית, ל"גן" להקב"ה.

המגיד ממעזריטש אומר שעבודת היהודי "לחבר בין עשרה לעשרה": להמשיך ולחבר את "עשרת הדברות" של התורה ל"עשרת המאמרות" שבהם נברא העולם.

התורה הקדושה ניתנה לעם ישראל נשמות בגופים, כדי שגם הגוף הגשמי יהיה מלא וחדור קדושה; שלא רק בעיסוקיו הרוחניים בתורה, תפילה ומצוות יתקרבו לה', אלא גם בשאר זמני היום, אפילו בעיסוק בצרכים גשמיים ועניני פרנסה - יחושו ויתחברו לקדושת עשרת הדברות.

לכן חברו יחד חג הטבע והקציר לחג מתן-תורה, כי אין לנתק ביניהם: התורה ניתנה כדי שהיהודי יפעל בטבע ויקדש אותו ולא שיתנתק ממנו.

אם-כן ארבעת שמות החג, אינם בלתי קשורים למתן-תורה, אדרבה הם "כלי העבודה של מתן תורה":

"חג השבועות", "עצרת" - היהודי הופך ארבעים ותשע ימי חול, ימי ספירת העומר, לימי מצווה וקדושה. בהם הוא סופר בהמתנה ותשוקה למתן תורה, וימי החול שלו נהפכים ל"ימי חול המועד". לכן התורה קוראת לחג "בשבועותיכם", "שבועות שלכם" [בשונה מפסח וסוכות, שנאמר "פסח" ולא פסחיכם, "סוכות" ולא בסכותיכם], כי הקדושה האלוקית חודרת ונעשית שלנו, חלק ממהותינו וקנינינו.

"חג הקציר" - היהודי חוגג את קציר התבואה בבית המקדש, לשם הוא מביא קורבן שתי הלחם, והוא מביא גם לשדהו, בו הוא עוסק בעבודה גשמית של חולין, את הקדושה האלוקית הנשגבת של המקדש.

"חג הביכורים" - גם הפירות המתוקים ותנובת הארץ שנשתבחה בהם, היהודי מכיר בטובה שגמל עמו ה' והוא מביא את הראשית, את ה"ביכורים" לבית המקדש, לזכור וללמד שהצלחת שדותיו אינה בכוח הטבע הגשמי, אלא מברכת ה'.

"כולו לכם". "נעשה ונשמע". לא נשמע הד

הדבר ניכר בכמה מאורעות שהתרחשו במתן תורה:

א) חז"ל מציינים שעשרת הדברות נשמעו בצורה פלאית, שלא נשמע מהם קול "הד". סיבת הדבר נעוצה בפעולה המהותית של מתן תורה - לחדור ולהיקלט בתוך העולם: הד נשמע כשהקול נתקל בכותל וכדומה ואינו נספג בתוכו, אבל כשאין שום מעצור לקול - אין הד. לדברות ה' לא היה הד כי לא היה להם שום מעצור ועיכוב, כל הבריאה והנבראים ספגו בקרבם את הדברות הקדושות.

ב) לפני מתן-תורה הכריזו ישראל שהם יקבלו את המצוות - "נעשה ונשמע": "נעשה" שיקיימו את הציווי, ו"נשמע" שילמדו להבין את סיבת המצוות. הדבר גרם קורת-רוח מרובה להקב"ה ועקב כך הכתיר אותם ב"כתרי קודש".

שואל הרבי: מה המעלה באמירה "(נעשה ו)נשמע": שיקיימו מצוות מתוך הבנת הטעמים והסיבות, הלא לכאורה יותר טוב כשמקיימים אותם בקבלת-עול כעבד בפני ה', ולא כי ההגיון האנושי מחייב לקיימם? אלא, עבודת ה' המושלמת היא כשנוסף לקבלת-עול גם מבינים ומרגישים בשכל ובמדות האדם את הטוב והיוקר וההכרח בעבודת ה', או אז כל אישיותו האדם מצטרפת לעבודת ה'. ב"נעשה" רותמים את הנשמה (קבלת עול), וב"נשמע" רותמים את הגוף והנפש-הבהמית (התוועדויות תשמ"ח, ג,1536).

ג) נחלקו חכמי ישראל האם החג צריך להיות "קודש לה'" לענינים רוחניים, תורה ותפילה, או ש"חציו לכם", לענינים גשמיים, שמחה ואכילה ושתיה, אבל על שבועות הכל מסכימים שחובה גם לשמוח בגוף באכילה, שתיה וכו' - גם זה נובע ממהות היום להביא את קדושתו גם לגוף הגשמי ולא רק להוויה הרוחנית.

שבועות - מכין לגאולה השלימה

חג השבועות מכין ומקרב את העולם לגאולה האמיתית והשלימה:

ענין החג - חיבור הגשמיות לקדושה האלוקית - יתקיים בשלימות בביאת המשיח, שהוא יתגלה ויפעל בעולם הגשמי ולא בעולם הנשמות הרוחני. בימות המשיח העולם הגשמי יגיע לשיא הקדושה וההתעלות - הקב"ה בכבודו ובעצמו יתגלה לעיני כל בשר, ופעולת מתן תורה, לקדש את העולם, תגיע לשיא השלימות.

עלינו, בני הדור האחרון לגלות, להכין את העולם למעמד הנשגב של הגאולה: לא להתנתק מהעולם, אלא לחבור אליו. לא לברוח מהאמצעים הטכנולגיים, אלא לנצל אותם לעבודת ה' ולקדש אותם.

הרבי חולל מהפכה בעולם, הוא יצר תקדים של שימוש בחפצים מודרניים לקדושה האלוקית והוא לימד את בני הדור את הדרך הנכונה של הכנסת העולם הגשמי-מודרני לתוך בית-המדרש, למעמד מתן-תורה.

זה, אומר הרבי, ההכנה לביאת המשיח, ואנו בני הדור המכין לביאתו - צריכים לקדש את האמצעים הגשמיים כדי להכין את העולם לקבל את המשיח.

חג פנימיות התורה; חג תורת המשיח

אם בכל עניני חג שבועות ושמותיו, מאירה תורת הנסתר את מהותם וזיקתם למתן-תורה, הרי על אחת כמה וכמה שהיא מגלה את הקשר הישיר של פנימיות התורה - תורת החסידות, למתן תורה:

הקורא בפשטות בעשרת-הדברות לא מוצא סודות קבלה, חסידות ורזיה, אף כי וודאי הם רמוזים בדברות, שכן התורה כולה, כולל כל המצוות, ההלכות, המנהגים, הדרשות, הפלפולים, מאמרי חז"ל וכו' וכו' "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש - הכל ניתן למשה בסיני". בשש מאות ועשרים האותיות שבעשרת הדברות, רמוזים כל דברי התורה שייאמרו עד סוף כל הדורות;

לא כן (התוועדויות תשמ"ז, א, 239), במעמד מתן תורה תורת הנסתר היתה יותר גלויה מתורת הנגלה! דברי הקבלה והחסידות לא היו רק מוסתרים ומרומזים בעשרת הדברות כתורה הנגלית, הם היו גלויים ונראים לעיני כל! יתירה מזו במעמד הר סיני הבינו את תורת הנסתר הרבה יותר משאנו מבינים אותה עתה!

תורת הנסתר עוסקת בביאור כוחות הבורא "המרכבה העליונה", ובמעמד מתן תורה כל בני ישראל את המרכבה העליונה בגילוי, שזה האופן הכי נעלה בלימוד פנימיות התורה, לא רק לימוד אלא גם באופן של ראיה.

הדבר מרומז בפסוק "וכל העם רואים את הקולות", "קולות" הם החכמה העליונה הגנוזה והסודות הנעלמים ונסתרים, שאותם "ראו" במתן תורה, מה שלא נתגלה לדורות שבאים אחריהם עד שיבוא המלך המשיח [ואנו בימי ההכנה למשיח זוכים לטעום מתורתו, בלימוד החסידות].

לכן (סה"ש תש"נ, 254) על-ידי לימוד חסידות מגיעים לשיא ההתקרבות למעמד מתן תורה וימות המשיח, בהם תשוב ותתגלה "המרכבה העליונה", ועל-ידי לימוד פנימיות התורה, כדברי המשיח לבעל-שם-טוב, בעל יום ההילולא דחג השבועות - כשיפוצו מעינותך חוצה תבוא הגאולה השלימה, לה העולם כולו מצפה בכליון עינים. חז"ל אומרים שחג שבעות "נמי לכם" (=גם לכם) מביא הרבי ש"נמי לכם" בגימטריא "קץ", זו שלמות ההתגלות של מתן תורה בקץ הגלות בגאולה השלימה, בקרוב ממ"ש.

תגובות והערות-הארות יתקבלו בשמחה, למייל: [email protected]