השליח הרב שמעון אייזנבאך

עם השמע הבשורה המעציבה על פטירתו של רבי משה לנדא זצ"ל, מלווים אותנו תלמידיו בישיבת תות"ל כפר חב"ד זכרונות רבים מאותם הימים בהם שימש כר"מ בישיבה והיה מוסר לנו שיעורים כסדרם, דבר יום ביומו.

זכרון אחד מני אלף קשור לר' מענדל שבתקופה מסויימת (כמדומני בשנת תשמ"א, כאשר למדו באותה שנה בבא מציעא) למד בעיון את הדפים בגמ' שנלמדו באותה עת בישיבה., וכשרצה ללבן דברים שנתחבט בהם, היה מקדים לבוא בערב, שעה לפני מסירת השיעור תניא והיה מתפלפל עם הרב משה לנדא, בו בחר מכל יתר הר"מים לשטוח לפניו את שאלותיו והרהוריו.

בו בזמן היה גם משוחח עמו על התלמידים בישיבה כיצד הם לומדים נגלה ומה דעתו על היראת שמים שלהם וכיצד הם הולכים ב"דרכי החסידות".

באחת ההתוועדויות בשבת אמר ר' מענדל לאחד התמימים המובחרים בישיבה, "דיברתי עם ר' משה עליך, והוא לא גמר מלומר עליך את ההלל. אתה לומד טוב, כשרונותיך ברוכים, הנך שומר על הזמנים. וגם מתנהג בחסידות וכו' וכו', אבער וואס? [=אבל מה?]. כאשר אתה מדבר עמו ושואל שאלות ומתפלפל עמו, אתה משתמש יתר על המידה בתיבת "איך" [=אני]. אני אומר, אני חושב, אני מקשה, אני סובר ואפילו ר' משה שאינו נמנה על המשפיעים בישיבה, צורם לו ה"איך" שלך.

אתה יכול להמשיך בלימודך ובהתנהגותך כרגיל, רק תוריד את ה"איך"! בתומכי תמימים אין "איך".

*

הרב יוסף קפלן שליח הרבי בסתריה סיפר עד כמה ר' מענדל היה מקפיד על שינון התניא באותיותיו. פעם בחן אותו בתניא וכשהגיע להגהה הראשונה בתניא שבה כתוב 'פרשה משפטים' אמר 'פרשת משפטים'. ר' מענדל אמר לו שהוא נכשל ושלח אותו לשנן מחדש את הפרקים עליהם נבחן.

למותר לציין שהתמימים היו חייבים לא להתבלבל בין כו' ל-וכו' וכל אות היתה מקודשת.

*

ישנו סרטון נפלא המתעד את ר' מענדל בביקורו אצל השליח הרב דאלפין לצורך גיוס כספים. באותו סרטון אומר ר' מענדל שאם אין מנין לתפילה מתפללים ב"מזומן", היינו בשלשה. וכשהוא מבחין שהדבר הוא בבחינת חידוש אצל השומעים, הוא אומר זאת בפשיטות שכך נהגו מקדם.

מעניין הדבר האם יש לתפילה במזומן סימוכין גם בהלכה ובספרי הפוסקים.

*

אחד התמימים שלמד בשיעור ב' בישיבת כפר חב"ד היה מקורב מאוד לר' מענדל והיה משלישיית הלומדים עמו שיעור חסידות בבוקר.

ר' מענדל שהכיר אותו מקרוב הציע לו לנסוע לרבי לתשרי ולהשאר שם למרות שעדיין לא הגיע לשנת הקבוצה בו נוסעת כל הכיתה אל הרבי יחדיו. ר' מענדל אף סייע לו ברכישת הכרטיס ויצר קשר עם הרב דוד רסקין שיאות לקבלו.

כאשר שמעו בהנהלת ישיבת כפר חב"ד שיש בחורים שרוצים לנסוע אל הרבי שלא על מנת לחזור כתבו מכתב לכל התלמידים כי הם אוסרים זאת ואין היתר לכך ועליהם לשוב ארצה מיד לאחר חודש תשרי. אותו תמים חשש לנהוג היפך ממכתבם של הנהלת הישיבה ושאל את ר' מענדל מה לעשות ור' מענדל אמר לו שהמכתב של ההנהלה אינו מכוון אליו והוא לאור מצבו השונה אינו נכלל במכתב זה.

לקראת סוף תשרי הרבי אמר בהתוועדות שכל אלו ששאלו האם להשאר ללמוד כאן או לחזור לארץ הקודש, הנה עליהם לעשות כפי הוראת הנהלת הישיבה ממנה הם באו לכאן. ושוב מיודענו התמים נחרד, כי הרבי הרי הורה במפורש שיש לסור למרותם של הנהלת הישיבה ממנה הגיע והם הרי הורו לכולם לחזור.

בצר לו פנה שוב לר' מענדל ושאל אותו מה יעשה עתה לאחר דברים מפורשים שאמר הרבי?! ר' מענדל ענה לו בהחלטיות, הרבי אמר בהתוועדות שכל אלו ששאלו האם להשאר או לחזור שישאלו את ההנהלה אבל אתה הרי לא שאלת כי באת לכאן מלכתחילה על מנת להשאר כפי שהוריתי לך בגלל סיבות שונות, ואם כן דברי הרבי אינם מכוונים אליך והנך יכול להשאר. וכך הווה.

*

סיפר לי השבוע הרב שמואל מנחם קליין, שהתבקש מפעם לפעם לקחת ברכב את ר' מענדל יחד עם החסיד המרומם ר' שמואל דוד רייטשיק לסובב בבתי גבירים בקליפורניה לאסוף תרומות עבור מטרותיו החשובות של ר' מענדל. הנסיעה עם השניים היתה חויה רוחנית מאין כמוה.

את הרכב למשימה החשובה היה מנדב הנדיב הרב בערל וויס מלאס אנג'לעס וברכב היו קלטות של הזמר מרדכי בן דוד. והיה אם היה מתנגן ברכב אחד מהשירים הללו, לא יכל ר' מענדל לסובלם, והיה מלגלג על הנסיון לשוות לשירים הללו ביטוי לקדושה עילאית וליראת שמים.

במהלך הנסיעות הללו, היו השניים חוזרים תניא בעל פה. ר' מענדל היה פותח בפרק א' וכשסיים העביר את רשות הדיבור להרב רייטשיק לומר את פרק ב'. כשסיים אמר ר' מענדל פרק ג' וכן הלאה עד לסיום הי"ב פרקים. וכך היו נוהגים בקביעות ולא כמקרה חד פעמי.

*

באחת ההתוועדויות בישיבה, סיפר ר' מענדל מעט על כך שהוא עובר בבתי גבירים לאסוף מהם כספי צדקה, ועד כמה קשה הדבר להוציא מהם את תרומתם. הוא התבטא שהגבירים יושבים ושומרים על כספם "כמו דבר אחר שאוחז את מאכלו..."

*

סיפר ר' מענדל שכאשר למדו בתומכי תמימים במחתרת יחד עם המשפיע ר' חאצ'ע פייגין שמעו קול רחש של אלו שעקבו אחריהם ומיד נמלטו כולם. לאחר זמן כאשר חזרו ללמוד עמו, הוכיח אותם ר' חאצ'ע על מצבם הרוחני והם ישבו ובכו.

ואז אמר להם הרב פייגין: "כאשר שמעתם את הרחש של הבולשת קמתם וברחתם ועשיתם מעשה ואילו כעת כאשר אני מוכיח אתכם על מצבכם הרוחני אתם בוכים. מדוע עכשיו אינכם קמים ועושים מעשה כפי שעשיתם כשחששתם על חייכם הגשמיים. החיים הרוחניים שלכם אינם פחות חשובים. חייבים הנכם לקום ולעשות מעשה ולהשתנות.

*

בקשר למה שסיפרתי בפרק הקודם על ר' מענדל שאמר לנכדו להביט עליו וזאת לאחר שיחת הרבי שיש להביט בזקני החסידים. כתב לי הרנ"ג שליט"א מנתניה: "מסתמא הכוונה לכ' מרחשון (תשל"ז?) שהרבי אמר להביט על מי שהיה בזמן הרבי הרש"ב"