הרב נפתלי ליפסקר

נחישות ודבקות במטרה

המכונית הישנה גנחה ונאנקה, אך דהרה במהירות מטורפת בשטח שדה התעופה, אל עבר המטוס היחיד שעמד על מסלול ההמראה.

לאכזבתם, צפו היושבים במכונית כיצד דלת המטוס נסגרת, וכיצד אנשי צוות הקרקע גוררים לאחור את מתקן המדרגות.

"מהר יותר, מהר יותר"! הם דחקו בנהג האפריקאי המקומי. הנהג, מזיע ודרוך על ההגה, עונה באנגלית עילגת: "מה לעשות?! אני לוחץ עד הסוף..."!

עוד רגע קט, והרכב עצר בחריקת בלמים שהקפיצה בבהלה את אנשי צוות השדה המופתעים.
ראשון זינק מהרכב הרב יוסף יצחק אהרונוב. ללא היסוס הוא רץ לעבר המדרגות הניידות והחל לדחוף אותן חזרה לכיוון המטוס. לפני שמישהו מאנשי צוות הקרקע הספיק לומר משהו או לנסות לעצור אותו, הוא דילג על המדרגות במהירות, עד שהגיע לפתח המטוס.

כשחבט בכף ידו על הדלת הנעולה, רעמו כבר מנועי המטוס ברעש מחריש אוזניים. הרב אהרונוב הבין שאין סיכוי שמישהו בפנים ישמע את החבטות. אך ההשגחה העליונה הייתה בעזרו. מסתבר שאחד הדיילים הביט מהחלון בדרמה המתרחשת למרגלות המטוס, והיה סקרן או אחראי די הצורך, כדי לברר מה פשר המהומה. הדייל ההולנדי פתח את הדלת ושאל בנימוס את האיש המזוקן, לבוש השחורים וחבוש המגבעת, אם הוא פשוט השתגע...

"לא השתגעתי" ענה לו אהרונוב בביטחון.

"פשוט, הרבאי הזה", אמר כשהוא מצביע על הרב אברהם שם טוב שעמד בתחתית הכבש, "חייב להגיע עד מחר לוושינגטון, והטיסה שלכם לאמסטרדם היא היחידה שיכולה לחלץ אותו מכאן ובזמן, כדי שיוכל להמשיך לארצות הברית".

הדייל לא התקשה להבין את המטרה. אבל תוך שהוא עדיין המום מהסיטואציה המוזרה אליה נקלע, מן מצב של כמעט חטיפה, הבהיר למשתלט האלמוני, כמובן גם הפעם בנימוס רב, ש"ככה לא מצטרפים לטיסה אזרחית מסחרית...."

הרב אהרונוב נתן לו להבין שהוא לא מתרשם מסדרי התחבורה-האזרחית-מסחרית, וגם לא מתכונן לוותר בעניין צירופו של נוסע נוסף לטיסה.

"הרבאי יטוס אתכם להולנד. שם יכנס למשרדי קי.אל.אם ויסדיר את התשלום עבור הכרטיס. אל תדאג, הכול יבוא על מקומו בשלום", הרגיע, סיכם ופסק אהרונוב, כאילו היה מתדרך את צוות המשרד שלו.

מבלי להמתין לתגובתו של הדייל ושל חבריו שהצטרפו בינתיים להתרחשות, הוא קרא לעבר הרב שם טוב: "אברהמ'ל, בוא תעלה, אתה טס לאמסטרדם"...

מכאן לשם, תוך רגעים ספורים היה הרב שם טוב ישוב במקום של כבוד, והמטוס עשה את דרכו על מסלול ההמראה כדי למלא את חלקו ותפקידו בסדר העולמי, על פי הוראותיו של הרבי...
הרבי אומר, מבצעים.

על מה הייתה כל המהומה?

בסוף שנות המ"מים, הורה הרבי ליו"ר אגודת חסידי חב"ד העולמית, הרב אברהם שם טוב, להחתים כמה שיותר מנהיגים בעולם על הצהרה בדבר 'שבע מצוות בני נח'. כך חתמו על ההצהרה נשיא ארצות הברית רונלד רייגן, ראשי בתי הנבחרים ועוד מנהיגים בעולם.

לרב אהרונוב היו קשרים מתאימים להגיע לנשיא ליבריה, רפובליקה השוכנת במערב אפריקה ומתנהלת בין מלחמת אזרחים אחת לזו הבאה בעקבותיה. הוא הציע לרב שם טוב לצאת לשם כדי להחתים את נשיא הרפובליקה. וכך יצאה משלחת לאותה 'מדינת עולם שלישי' להחתים את הפרזידנט על ההצהרה שנכתבה על מגילת קלף מרשימה.

משהושלמה המשימה בהצלחה, מצאו חברי המשלחת קו טלפון נדיר, שאפשר היה באמצעותו לחייג אל מחוץ למדינה, והודיעו למזכירות שהמשימה בוצעה. הם גם עדכנו שבתנאי אותה מדינה יוכלו לצאת ולחזור לארה"ב רק בעוד כמה ימים.

התגובה שהתקבלה מהמזכירות הבהירה, שהרבי שבע רצון ממילוי המשימה, אך בקשר לחזרתו של הרב שם טוב הרבי חושב אחרת. הרב שם טוב צריך לצאת מיד לוושינגטון בירת ארה"ב.
השעה הייתה מעט אחרי 8:30 בערב. בירור קצר העלה שאומנם יש טיסה היוצאת מהמדינה בשעה 10:00 באותו ערב, אך המרחק לשדה התעופה, כשעה וחצי נסיעה, ולרב שם טוב אין אפילו כרטיס טיסה.

הטיסה הבאה, כאמור, רק בעוד כמה ימים.

וכך מצאו את עצמם שלוחי הרבי בנסיעה מטורפת אל השדה, עם נהג שהסכים בשביל תשר נאה לסכן את רישיונו ומכוניתו. גם החיילים שומרי השדה ויתרו על נוהל אחד או שניים, תמורת הזכות לאחוז בידם שטר אמיתי של 50 דולר ארה"ב. הם אפשרו למכונית לפרוץ ולהגיע עד למרגלות המטוס, וכל השאר כבר סופר.

מיסודות השליחות

לכל שליח, נקודות החוזקה המאפיינות אותו. זה בהגיונו וזה בדיבורו, האחד מצטיין בניהול והאחר במנהיגות. ומסתבר שכל אחד בדרכו ובכישורים שחננו השם-יתברך, יכול להצליח ולפעול גדולות ונצורות.

אך יש כמה תכונות יסוד, שנדרשות מכל שליח. אחת מהן היא נחישות ודבקות במטרה.
ניתן להיות עובד טוב ואף מסור תוך השתדלות והוכחת רצון טוב לבצע את המטלות. ואם זה לא הולך? אז לא.

אך כשמדובר בשליחות, כל מהותה – ביצועה (ולאו דווקא הצלחתה, שזה כמובן בידי שמיים ואכ"מ). שאם לא כן, אם לא בצעתי את השליחות, במה אני שליח?

מי שמכיר את הרב יוסף יצחק אהרונוב יודע, שסיפור עצירת המטוס על מסלול ההמראה, אופייני לו כל כך. שמעבר לתכונות האישיות, לטוב ולמוטב, נחישותו ודבקותו בהוראות הרבי, הן חד משמעיות ולא ניתנות להזזה. לא בכדי הוא קיבל גיבוי כה עוצמתי ונדיר מהרבי לאורך כל דרכו, עד שביחידות עם שני המזכירים המשב"ק, הרבי הגדיל וקבע בעצמו - "הוא יו"ר צאגו"ח, ואף אחד לא יכול לשנות זאת אלא מכאן"!

ואכן, גם בימים אלו, בתנאים שניתן להגדירם 'בלתי אפשריים לחלוטין', הוא ממשיך בנחישות לבצע את שליחותו באופן שעוד יסופר וידובר בו בבוא היום...

וכך גם כל שליח בדרכו ובסגנונו ילך ויפעל. אפשר לעשות זאת בעוצמה ובכוח, ואפשר ברכות ובנועם. אך במטרה יש לדבוק ואת שליחות הרבי יש לבצע.