קריאה לאנ"ש!

כחסידי חב"ד ברור לנו שבחג הפסח עלינו להשתמש במצות עבודת יד בלבד, ולא ב"מצות" (ובקמח "מצות") מכונה. עם זאת, יש המחלקים ליהודים אחרים (במסגרת קמחא דפסחא וכיו"ב) "מצות" מכונה, בגלל שסבורים (בטעות ) שזו "חומרא" בעלמא, ובפרט שעלות מצות היד גבוהה בהרבה.

אמנם, ידוע לכל, שאדמו"ר הרש"ב כתב בחריפות נגד "מצות" מכונה (אג"ק ח"'א עמ' שטז-שיז, ח"ד עמ' רכו), וגם אדמו"ר הריי"צ מורה לחסיד להימנע מלהשתמש בהן (אג"ק ח"א עמ' שפח), והרבי (אג"ק חי"א עמ' רחצ) מציין שאדמו"ר הרש"ב נמנע מלהתירן, [הובאו בדף הכריכה האחורי], אך "ידוע לכל" שמאז השתפרו המכונות, "עובדה" שיש עליהן הכשר מהודר.

לשם כך מומלץ לעיין בקונטרס זה, שנכתב על ידי ת"ח שאינו מאנ"ש, המבאר ש"מצות" המכונה דהיום שונות לחלוטין מהמכונה דאז, ושגם אלו שהתירו אותן בשעתו – הרי שאת ה"מצות" דימינו היו אוסרים לחלוטין, כיוון שהן ספק (קרוב לוודאי) חמץ גמור ממש.

מקריאת הקונטרס מבינים עד כמה צדקו דברי אדמו"ר הרש"ב, שכתב שגדולי ישראל אסרו את המכונה כי "רוח ה' נוססה בהם" וחשו שתצא מכך תקלה נוראה, ולעומתם כשיגלו אלו שהתירו את תוצאת מעשיהם וינסו לעצור זאת – יהיה מאוחר מידיי.

אכן אלו הם פני הדברים – ההיתר פָּתַח פֶּתַח שהרחיב עם השנים, והגיע עד למכונה דימינו האסורה בתכלית, ולמרות זאת נשמעת כל אמירה רבנית בגנות המכונה כקול קורא במדבר.

והלב מתפלץ – יהודים עמלים רבות לנקות כל פירור חמץ, נמנעים מקטניות ותבלינים וכו' וכו', ועל שולחנם מונחות אחר כבוד "מצות" מכונה "שמורות" בהכשר מהודר (מצות שקבלו מחסידי...).

כמובן שאף יהודי אינו אשם בכך ח"ו, אך התביעה מופנית כלפינו, שבמעשה בפועל

לא יתכן שנחלק ליהודים "מצות" שהן ספק חמץ.

יש לעורר יהודים להימנע מקניית "מצה" (וקמח "מצה") זו, גם אם היא "שמורה" בהכשר טוב.

"מבצע מצה" של הרבי מקבל בימינו משמעות כפולה: לא רק לדאוג שיהודים יאכלו מצה (אמיתית) בליל הסדר, אלא שיאכלו אותה במהלך כל הפסח, כדי להימנע מאכילת (ספק) חמץ.

ובזכות שכל אחד מאיתנו "מבער חמץ מביתי ומרשותי [כולל ביעור "מצות" המכונה מביתם של יהודים אחרים שאנו ערבים להם], כך תבער את כל החיצונים, ואת רוח הטומאה תעביר מן הארץ" וכו'. א' השלוחים.

דברי רבותינו נשיאנו:

כ"ק אדמו"ר הרש"ב

כותב (אג"ק ח"א עמ' שט"ז-שי"ז):

"בדבר המאַשין [=מכונה] לאפיית מצה, הלא זה כמה שנים מלפנים רבו המנגדים על המאַשינען, ובמה מצאו עתה שטובה היא, וגם עוד מהודר ביותר וביתרון אשר הרבנים הגדולים ז"ל יראי ה' וחרדים לדבר הוי' אשר בדור שלפנינו אסרו את המאַשין, ומהם אשר לא רצו לגלות הטעמים שלהם בכדי שלא יסתרו אותם, אבל פסקו בתוקף לאיסור, ומהם שכותבים שהוא חמץ גמור, איך ימלא לבנו לעבור חלילה על דבריהם.

ולבד החוששים שכתבו בזה, שמעתי זה איזה שנים מר' יחיאל האלפערין...שאמר לו חימיק [=כימאי] ירא אלוקים ובר-אוריין, אשר על-פי חוקי החימיע בנגיעת העיסה בהמעטאל של הוואלצין [=במתכת של הגלילים] נעשה בה חימוץ תיכף ברגע זו. ואני מאמין אשר הרבנים הגאונים הנ"ל רוח ה' נוססה בהם לאסור בתוקף את המכונה מצד החשש הנורא הנ"ל, אף שהם לא ידעו מזה, ועל-דרך מ"ש בשו"ת צמח-צדק יו"ד סי' קע"ו ח"ג בשם האורים והתומים.

וכאשר כבודו שואל מאתי, אני איני מסכים על-זה בשום אופן, ואין לנו לחדש דברים כי-אם לילך בדרך הישרה שהניחו לנו רבותינו הק' זצוקללה"ה...".

[וראה גם בח"ד עמ' רכ"ו שמסביר בעיות נוספות במכונה. וב"רשימות דברים" (ח"ב עמ' צ"ה) מספר שהורה בפועל לאחד הרבנים שאסור לאוכלן]


כ"ק אדמו"ר הריי"ץ

כותב (אג"ק ח"א עמ' שפ"ח):

"על דבר המצות מאשינאווע...בכללות עניין מצה זו אין אני חפץ לדבר והוא כבר ידוע לכל...הוודאי ישנה במדינתם שמורה מהודרה...אפיה בתנור כנהוג אצלנו ונאפות בידיים...כי האפשר הדבר אשר לא יהיה מצת שמורה כחק"?

הרבי

מביא (אג"ק חי"א עמ' רח"צ) "מעשה רב" של כ"ק אדמו"ר הרש"ב שבשעת הדחק, בסמיכות ובמהלך מלחמת העולם הראשונה, כשרבו הפליטים ברוסיא ולא היה שייך להכין ציציות עבודת יד ומצות עבודת יד לכולם, הרי בנוגע לציציות הורה בפועל להכין ציציות מכונה (למרות שבאופן כללי התנגד לכך בחריפות, כי חסר בהן ה"לשמה"וגם זה בתנאי שתחילת העבודה נעשתה ע"י אדם), אך לגבי המצות מביא הרבי את המקורות השוללים זאת מכל וכל.

[וזה במצות דאז, ועאכו"כ במצות של היום, כמובא בקובץ זה].