הרב אברהם סלמון
ראשון לציון

באחת ההתוועדויות האחרונות סיפר המשפיע, במר לבו, כי היה נוכח באירוע מסויים, ושם ספר בערך כ-60 צעירים, העונים לשמות חסידיים, (מנחם מענדל, שניאור זלמן וכו'), אך מראיהם אינו חסידי כלל, הלבוש, גם חתימת הזקן שחסרה, והכיפה שעל ראשם מזכירה את הכיפות המקופלות של מבצע תפילין, בלשון הרחוב קוראים להם "הנושרים", והמשפיע צעק גיוואלד, למי יש עצה מה לעשות בנידון?

לא איש חינוך אנוכי, ולא רב וגם לא משפיע, אך מכיוון שמדובר בפיקוח נפש של הנוער שלנו, זהו מצב שפשוט אסור לשתוק, לא לנו הקטנים, וכמובן שלא לגדולים, הרבנים, המשפיעים ומנהיגי העדה.

לדעתי, כדי שהטיפול בנושרים יצליח, עלינו לחזור קודם לדרך המלך, ולומר זאת בקול גדול, ובכמה נקודות:

א. פגשתי קבוצת ילדים, גילאי בר מצווה בערך, תלמידי ת"ת שלנו, כשהם מתווכחים בלהט מסביב כמה מכשירים מתקדמים, וכל אחד מסביר היכן לוחצים, ואיך אפשר לקנות, ואיך אפשר להעביר וכו' וכו', והשאלה הגדולה מה לילדים ולמכשירים אלו?
מילא למבוגרים אין ברירה, גם העבודה מחייבת, וכמובן ציבור השלוחים הגדול, שבלי זה אין פעילות טובה, להעביר הודעות, שיעורים וכו', והרי כל ילדי השלוחים אין להם חינוך ובית ספר בלי האינטרנט. אבל מה לכל זה ולילדי בר מצווה בארצינו הקדושה? חוץ מביטול תורה במצב הטוב, וחלילה במצב הגרוע ר"ל דברים שאין כאן המקום להאריך!

למה אי אפשר לקבוע כלל, בחור עד החתונה לא מחזיק מכשיר כזה! אין לו שום צורך בזה!

אמנם אנחנו לא משתתפים במלחמת החורמה נגד מכשירים אלו, כאמור בלי זה אין פעילות טובה, אבל את הדור הצעיר חייבים להציל מידי המשחית!

ב. רעה חולה נוספת פשטה במחנינו, כאשר בחור חוזר מהקבוצה, "אין לו מה לעשות" כלשון הרחוב, זה מחפש תעסוקה, זה מחפש פעילות, והשלישי פונה ללימודים אקדמאיים.

מה קרה לנו? למה בחור עד החתונה לא יושב בישיבה ולומד בשקידה ובהתמדה? כפי שמקובל בכל הקהילות החרדיות בעולם, ובעיקר כפי רצונו של הרבי, (שאמנם הורה גם על שנתיים בכולל אחרי החתונה, אך נתמקד כעת לפני החתונה), מהיכן מגיע המנהג המבהיל הזה?

ועד כדי כך, כשבחור מגיע לשידוכים, ושואלים מה הוא עושה? וכשעונים שהוא לומד בישיבה זה מראה על בטלנות מסויימת, כנראה שלא הסתדר במקום אחר.

עלינו לחזור לדרך המלך! בחור יושב ולומד עד החתונה, זה כל עיסוקו וזה תפקידו !
דפדפו באגרות הקודש של הרבי, ותראו שהוא מלא וגדוש בהוראות אלו. ונדמה לי שמול מאות רבות של הוראות אלו, לא תמצאו אפילו הוראה אחת שהרבי אומר לבחור לעזוב את הישיבה לפני החתונה!

צריך לדעת כשבחור מגיע לשידוכים והוא לא לומד בישיבה, זה סוג ב'. וכל משפחה טובה ובחורה טובה יחפשו להם לכתחילה בחור סוג א', לא בחור שמצליח בפעילות באיזה בית חב"ד ולא בחור שלומד ראיית חשבון או משהו דומה, אלא בחור שמקיים את הוראת הרבי ויושב בישיבה ולומד בשקידה ובהתמדה נגלה וחסידות!

ג. "מנהג" נוסף שהשתרש, שבחור נוסע לחודשים ארוכים לבית חב"ד נידח, כמובן לעזור לשליח, והוא פועל שם עם כל מיני מטיילים ומטיילות, סטודנטים וסטודנטיות, תרמילאים ותרמילאיות, והשאלה הנשאלת מי התיר להם זאת?. בחורים לא נשואים בפעילות כזאת לתקופות ארוכות? האם היה פעם מהרבי התייחסות חיובית לזה אפילו ברמז ? האם התכנסו המשפיעים והרבנים לדון בזה ? והיכן הנהלת הישיבה שהרבי כה הרבה לשלוח אליהם כל בחור בכל שאלה שיש לו?

הדבר היחיד שהרבי התיר לבחורים זה לעשות מבצע תפילין ביום שישי אחה"צ, שלא על חשבון הסדרים. (תמיד היו מתפארים בזה שבזמן שבחורי ישיבות אחרים נוסעים לים, התמימים עושים מבצעים!)

נדמה לי שצריך לחזור גם בזה לדרך המלך, ויפה שעה אחת קודם!

ד. צרה צרורה נוספת שנחתה על עולם הישיבות החב"די זה בעיית הצבא שפלש לתוך כותלי הישיבה. כמעט כל אחד מאתנו, מהמבוגרים, הלך לצבא, כפי שזה נקרא שלב ב', לאחר החתונה, לאחר שנתיים בכולל, ולאחר שהיו לו 2 ילדים, אך הדבר לא חלחל לכותלי הישיבה, לא דובר על זה כלל בישיבות.

היום לצערנו השיחת חולין של התמימים במקום שזה יהיה על משפיעים וכו' או על הכוון של השליחות בבוא העת, היום השיח זה על חיל מודיעין וחיל חימוש ר"ל, היכן יש תנאים טובים יותר וכד'. ולצערינו זה מחלחל גם לצעירים ממש כשרואים את הבחורים הבוגרים במה הם עסוקים. חייבים להפסיק את רוח הצבא שפשטה בישיבות חב"ד.

לדעתי אם נחזור לדרך המלך בדברים שמנינו, לא נראה קבוצות כל כך גדולות של נושרים צעירים, כי הדברים מחלחלים גם בצעירים כשהם רואים דוגמא בבחורים המבוגרים.