מאת חיים גיל

"זה הרבי פעל את הכול, לא אנחנו. אני רק הייתי צריך לא להפריע, לא לקלקל", אומר לנו הרב מנחם הכהן לרר, מי שעמד בראש ועד כפר חב"ד לפני שלושים שנה, כאשר הוקם 'בית אגודת חסידי חב"ד-770' בכפר חב"ד.

שלושים שנה בדיוק חלפו מאז חגיגת חנוכת הבית של המבנה שהוקם בדרך ניסית, מעל לדרך הטבע, והרב לרר מצהיר: "גם היום למרות כל המציאות שהשתנתה, היו מצליחים לעשות זאת. אני או כל מי שהיה מקבל הוראה לבנות דבר כזה, משום שזה נבנה בכוחו של הרבי ואין לזה שום קשר למניעות ועיכובים ועניינים בירוקראטיים".

לצורך שחזור הנס ההוא, כינסנו תחת קורת כתבה אחת שניים מגיבורי הפרויקט, שניהם מכפר חב"ד, שניהם מוועד הכפר. למרות שלמעשה הזה היו שותפים רבים, וכל אחד בשמו הטוב יבורך. הרב מנחם לרר, שהיה יו"ר הוועד, והרב גרשון סודקביץ', חבר הוועד, משחזרים את התהליך כולו ומספקים הצצה נדירה לפלא הנשקף למרחקים, מכביש אחד בצפון ועד כביש 44 בדרום.
הרב לרר: "הייתה יחידות מיוחדת לחברי אגודת חסידי חב"ד העולמית, אני לא יודע על-כך פרטים. ומאוחר יותר הייתה התוועדות בי"ב תמוז (תשמ"ה) ונתקבלה הוראה מיוחדת מהמזכירות שחברי הוועד יבואו לשמוע את השידור. זו בהחלט הוראה חריגה, וברור שכל חברי הוועד התייצבו והרבי דיבר בהתוועדות על עניין נחלה בארץ ישראל והורה להקים מיד בכפר חב"ד בית שייקרא בית אגודת חסידי חב"ד – אהל יוסף יצחק.

"זמן מה לאחר מכן הגיעו הוראות מפורטות וברורות מהרבי. כשההוראה המרכזית הייתה שזה צריך להתבצע מיד. דהיינו, כבר למחרת השידור. היה עלינו לאתר מבנה בכפר חב"ד שישמש בית אגודת חסידי חב"ד והרבי רצה שזה לא יהיה מבנה כלשהו שמשמש איזשהו גוף קיים. כך נפסלו בית שז"ר, בית מנחם ומבנים אחרים.

"הרבי רצה שייכנסו ללמוד בבית הזה כבר למחרת אפילו אם מדובר במבנה לא שלם ועראי. מצאנו את הצריף שהיה ליד הבניין של הוועד (הישן, ליד ישיבת הבוכרים ו"המכולת של בייטש". ח"ג) וארגנו אותו מהר לתפקידו. במקביל חיפשנו שטח מתאים לבניית בניין של קבע.

"הרבי גם רצה שיהיה עליו שלט עם שם הבניין ובאם אפשר שהאותיות יהיו בדיוק כפי שהם שם, אצל הרבי. באותה תקופה בדיוק אושרה העברת קרקעות תוחלת לכפר חב"ד. והרבי אף אמר שאפשר לבנות את הבניין על "השטחים החדשים" של כפר חב"ד, כך שהלכנו לבדוק את השטח הזה. חיפשנו את המקום הכי גבוה בשטח כפי שאפשר לראות בפועל".

מדידות חשאיות

בנקודה הזו אנחנו רוצים לעבור לחבר ועד כפר חב"ד דאז, הרב גרשון סודקביץ', שהיה מעורב מאוד בתהליך הבנייה בעת שיושב ראש הוועד, הרב לרר רץ בין המשרדים הממשלתיים על מנת להשיג אישורים.

"הרבי דיבר בחודש תמוז ואחרי שהשטח אותר וכבר הוחלט על הבנייה, נסעתי לרבי בתשרי", מספר הרב סודקביץ'. "נכנסתי לבנימין (המזכיר, הרה"ח בנימין קליין ע"ה. ח"ג) ואמרתי שאם אנחנו רוצים לעשות את הבניין זהה לבניין 770 אני חייב את תוכניות הבניין. נסעתי לעיריית ניו-יורק וניגשתי למחלקה איפה שאמורות להיות כל תוכניות הבנייה. הפקידה לקחה את הכתובת ובדקה, התיק היה ריק. היא כתבה לי מסמך שמישהו לקח את כל המסמכים שהיו בתיק הבניין.
"מצאתי את עצמי אובד עצות. בהעדר תוכניות אנחנו חייבים למדוד את הבניין בכוחות עצמנו. באתי למזכירות ואמרתי לר' בנימין שאני רוצה למדוד את הבניין. הוא הבין אותי והסכים לעניין, אך הזהיר אותי שהדבר צריך להיעשות בחשאי. 'הדבר רציני מאוד אצל הרבי, ואני לא יודע איך הרבי יגיב על זה', אמר לי.

"לקחתי איתי עוד בחור והתחלתי למדוד את הבניין. אבל היו לי כמה בעיות. הרי לא יעלה על הדעת למדוד את חדר היחידות, וצריך גם למדוד למעלה, בקומות העליונות. למזלי, בשנים שלמדתי בישיבה ב-770 התקרבתי מאוד לרש"ג, ניגשתי אליו וסיפרתי לו את כל העניין וביקשתי את אישורו למדוד למעלה. כך גם אוכל לדעת מה המידות של החדר של הרבי.

"הוא הסכים מיד כשהבין שזה הרצון של הרבי, אבל הזהיר אותי לעשות זאת בחשאי, בדיוק כמו בנימין, למרות שהוא לא היה מתואם איתו. הוא חשש כמובן מהמשפחה שלו. כך שאת כל המדידות נאלצנו לעשות בשעות בהן לא מסתובבים אנשים במקום וזה ממש לא היה קל. אבל עמדנו בזה.

"עשינו זאת בשעות הקטנות של לילות חול המועד, בזמן שכולם היו בשמחת בית השואבה. נכון שכאשר מדדנו בחוץ, למרות שזה היה בשלוש לפנות בוקר, היו מי שראו אותנו. לבחורים שראו אותנו הסברתי שיש לי ג'וק כזה שאני רוצה לדעת את המידות של 770.

" בבוקר למחרת, בנימין קרא לי למזכירות ואמר לי שראו אותי מודד. הסברתי לו שאין מה לעשות, בימים האלה בחורים נמצאים ב-770 במשך כל היממה, עשרים וארבע שעות. מה יכולתי לעשות. עשינו כל השתדלות שלא יראו אותנו, אבל אי אפשר להצליח במאת האחוזים.

"כך למעשה היו לנו את נתוני הבסיס לתוכנית אדריכלית. מי שהיו האדריכלים הם ר' מוט'ל גרליק שיחי' ור' אריה יקונט ע"ה. הם ישבו ועבדו קשה מאוד על התוכניות. הרבי רצה שזה יהיה העתק מדויק". בנקודה הזו אנו מבקשים להבין כיצד הרבי הורה על-כך.

הרב סודקביץ' מספר כי אחרי אותה התוועדות התקשרו חברי הוועד (שעליהם נמנו, בנוסף לרב לרר והרב סודקביץ, הרב שמען בקרמן, הרב אלעזר גלבשטיין, הרב מנשה חדד, הרב יוסף יצחק קוק ולהבחל"ח הרב משה ליפש ע"ה), למזכירות וביקשו להבין איזה מבנה עליהם לבנות. "בנימין נכנס לרבי והרבי הוציא ממגירת שולחנו תמונה של 770. הרבי אמר לבנימין: 'תגיד להם שיבנו בית בדיוק כזה'".

באותם חודשים שבין תמוז תשמ"ה לטבת תשמ"ו שאז התקיים מעמד הנחת אבן הפינה ל-770, התרוצץ הרב לרר בין משרדים ממשלתיים שונים על מנת לקבל את כל האישורים הדרושים. הרבי רצה שהכול ייעשה בדיוק 'לפי הספר', בהתאם לכל דרישות החוק.

"הדבר הראשון שעשיתי, היה לגשת למי שהיה אז שר החקלאות, אריק נחמקין. הוא היה יהודי יקר שעזר לנו הרבה. הרי הקרקע הזאת הייתה קרקע חקלאית והיה צריך להפשיר אותה לבנייה. הוא קרא למי שהיה אז ראש מינהל מקרקעי ישראל, משה ליפקה, והורה לו לעזור לנו", מספר הרב לרר.

בדרך הטבע, אפילו במציאות של אותן שנים, הרבה לפני מעמסת הבירוקרטיה של העשור האחרון, היה זה תהליך ארוך של שנים. לא רק שהיה צורך בהפשרת הקרקע, היה צורך בהכנת תכנית מתאר לאזור כולו, תב"ע (תכנית בנין עיר) לכפר חב"ד וכמובן אישור תוכניות הנדסיות והוצאת היתרים. דברים שדורשים אישורים מהמון גורמים ונמשכים זמן רב מאוד.

הרב לרר: "אני הסברתי לנחמקין את חשיבות ודחיפות העניין והוא התגייס לעזור לנו. גם פניתי באופן אישי לכל אחד מחברי הוועדה לשמירה על השטחים החקלאים שפעלה אז, נפגשתי עם כולם וכולם הביעו נכונות לעזור, למעט אדם אחד קיבוצניק שאמר לי בטלפון שזה לא מעניין אותו והוא גם לא מעוניין להיפגש עימי. מיד דיברתי עם נחמקין ואמרתי לו: מילא שהוא לא רוצה לתמוך, אבל אפילו לא לפגוש אותי? הוא טיפל בעניין ואחר-כך נוצר ביני ובין אותו חבר ועדה קשר מאוד טוב, והוא סייע לנו בכל כוחו".

הרב סודקביץ': "מנחם טיפל בכל העניינים הבירוקראטיים. אני זוכר שהוועדה המחוזית עוד ישבה במושב בני עטרות, לפני שעברה לרמלה. וברוך ה' מהר מאוד הגיעו האישורים והתהליך רץ במהירות כשתוך-כדי-כך אנחנו כבר יושבים על תוכניות ומחפשים קבלן שיבצע את העבודה. לא אחד ולא שניים סירבו לקחת את העבודה כשהם הבינו מה נדרש מהם".

חברי הוועדה באו בעצמם לכפר על מנת לראות את השטח ולאשר אותו. גם נציגי המינהל באו. רק נסו לדמיין זאת כיום. זהו רק אחד מהניסים הרבים שליוו את התהליך כולו. "אם היינו צריכים לחכות לישיבה של הוועדה, זה היה קורה רק אחרי חודשים", מספר הרב לרר.

אווירה מיוחדת בכפר

הרב סודקביץ' ממשיך לספר את הסיפור שמאחורי העבודה בשטח. "בינתיים, אחרי שכבר נמצא השטח והיה צריך להכשיר אותו, חיפשנו מישהו שיעשה זאת. הרב צבי רוזנפלד מאנ"ש בני ברק, הצליח לרתום למשימה את ידידו ושותפו לעסקים מר אליעזר גלס, מי שהיה הבעלים של מטמנת חירייה. מר גלס הביא את הטרקטורים שלו ובמשך כמה שבועות הם פינו מהשטח את כל החורבות שעוד נותרו מהמושב תוחלת.

"מוט'ל גרליק ואריה יקונט הביאו מהנדס מאשדוד או אשקלון שלא הסכים לקחת כסף על העבודה והוא הכין את התוכניות כדי לקבל אישורי בנייה. בינתיים מצאנו קבלן שהסכים לעשות את העבודה, זה היה יהודי מסביון בשם דוד (דודו) מררי שעשה מעל ומעבר כדי לעמוד בדרישות הזמן".

בכ"ו בטבת תשמ"ו הונחה אבן הפינה על הגבעה. הרב לרר אומר שהייתה אווירה מיוחדת בכפר. הוא נמנע מלומר שכולם הרגישו שבונים בית לרבי, אליו יבוא הרבי לכשיושלם. גם לאחר שאנו מפעילים עליו לחץ הוא ממשיך לתאר את הדברים בקור רוח. לדבריו, קשה לו להביע רגשות. אבל כבר מתיאור הדברים אפשר לנחש כי גם הוא עמד נרגש בין מאות תושבי הכפר ואורחים מבחוץ שבאו לאותו אירוע.

"כן", הוא מאשר לנו ש"רבים באו עם סירטוקים והאווירה הייתה מיוחדת". כשאנו מנסים להשוות את האווירה לשלושים הימים שבין עשרה בטבת ליו"ד שבט תשמ"ז, אחרי הניצחון הגדול במשפט הספרים (דידן נצח), הוא אומר: "כל עניין בפני עצמו. אני לא יודע להשוות בין התחושות בשני המקרים".
מאוחר יותר יספר לנו הרב סודקביץ' כי ככל שהתקרב מועד חנוכת הבית, הלכה וגברה התחושה כי הנה, הרבי יבוא לארץ ישראל. "אני הייתי בטוח שהרבי יבוא. האווירה ברחוב ובקרב אנ"ש הייתה מיוחדת".

בינתיים אנחנו חוזרים לתיאור הכרונולוגי של תהליך הבנייה. "בשלב הראשון בנינו את השלד. דהיינו עמודים ותקרות". הבנייה הייתה מהירה וכבר לפני פסח, או נכון לומר לקראת יום הולדתו של הרבי, י"א ניסן, עמד השלד על מכונו. מררי שעומד בראש חברת הבנייה 'דומר', לא בזבז זמן. מעניינת העובדה שעל מנת לחסוך בזמן התבצעה הבנייה בשיטת הפל-קל הידועה לשמצה.
"מי שהמציא את השיטה עבד איתנו בצמוד והוא גם הסביר לנו שכאשר עושים את העבודה נכון, בדיוק כפי שהוא תכנן, לא נוצרת חלודה ואין חשש סכנה. הוא גם הראה לנו את תוכניות הבנייה של בנק ישראל שנבנה אף הוא בשיטה הזו שחסכה לנו 21 יום בין יציקת תקרה אחת לתקרה השנייה. כתבנו לרבי והרבי אישר לנו לעשות זאת.

"הרבה שנים מאוחר יותר, כאשר התפרץ כל הסיפור של הפל-קל, הבאנו מהנדסים שיבדקו את הבניין, כדי לוודא שאין שום סכנה והבדיקה העלתה שהבניין בטוח ואין שום חשש", מספר הרב סודקביץ'. כנראה, כפי שאף עלה מעדויות רבות במשפטו של ממציא השיטה, שהתוצאות הטרגיות, שבעקבותיהן נאסרה השיטה לשימוש בארץ, נבעו מביצוע לא נכון של ההוראות.
כך או כך, הרב סודקביץ' ממשיך ומתאר את השתלשלות העניינים. הבנייה קצת נתקעה בעקבות מחסור בלבנים אדומות וקשיים אחרים. פסח עבר והגיע ל"ג בעומר. "בשיחה של ל"ג בעומר הרבי שוב דיבר על בית אגודת חסידי חב"ד והרבי "ירד" עלינו. הרבי אמר שהבניין צריך להיות גמור עד י"ב תמוז. אחרי השיחה הזאת הלכתי לאחי פייטל ואמרתי לו שאני עוזב את המפעל (השניים שותפים במפעל לייצור צלעות קירור בכפר חב"ד. ח"ג) עד שאשלים את המשימה שהרבי הטיל עלינו.

"בין ל"ג בעומר לי"ב תמוז יש פחות משלושה חודשים וזה היה נראה לא מציאותי לפי דרך הטבע. חיפשנו לבנים אדומות בארץ ולא מצאנו. ביררנו היכן ייצרו את הלבנים שיש ב-770 והגענו למפעל באיטליה. נסענו לשם אבל מעבר לעובדה שהם רצו הון עתק, הם גם אמרו שייקח להם לפחות חודשיים לעשות את העבודה.

"ירדנו מזה ומצאנו בדרום הארץ מפעל שייצר לבנים אדומות. אלא שהמפעל הזה ייצר לבנים עם חורים ואנחנו רצינו לבנים מלאות. לזה הם הסכימו, אבל כשדרשנו שהן לא תהיינה חלקות, אלא כמו אלו שיש ב-770, עם בליטות, הם אמרו שהם לא יכולים לעשות זאת. 'אנחנו נכין לכם לבנים חלקות ואתם תהרסו אותם בעצמכם'. זה בדיוק מה שעשינו.

"באנו ופשוט שברנו את הלבנים וסיתתנו אותן כך שהן יהיו עם בליטות כמו הלבנים של 770. עכשיו היינו צריכים למצוא מישהו שיבנה עם הלבנים. כי הרי לאף אחד בארץ לא היה ניסיון עם זה. בסוף מצאנו קבלן שהסכים לקחת את זה על עצמו. צריך לציין שהקירות בבניין מאוד עבים. הם בעובי של שלושים סנטימטר.

"יש את הלבנים האדומות, זו השכבה החיצונית, יש יציקת בטון ויש בלוקים. זו בהחלט עבודה שדורשת זמן. בפרק הזמן הזה, נעשו במקביל כל עבודות הגמר. היו ימים בהם היו בבניין מעל מאה פועלים בכל רגע. כל אחד עסק בדברים שלו". אבל גם הרב לרר וגם הרב סודקביץ' רואים בכך התערבות שמעל הטבע. כפי שציטטנו בתחילת הכתבה. "זה הכול בכוח של הרבי".

***

עוד על שרשרת הניסים המדהימה שהביאה לבניית בית 770, האנשים שפעלו מאחורי הקלעים ועוד – בהמשך הכתבה המתפרסמת השבוע במגזין 'כפר חב"ד'. למגזין מצורפים בכל שבוע מוסף מושקע לנשים 'משפחה חסידית' ומוסף ייחודי לילדים 'קינדערלאך'.