מערכת COL | יום י' סיון ה׳תשע״ו 16.06.2016

שלהבת עולה מאליה: סיפורם של שבעה נרות ● בנימין ליפקין

"בשבוע שבו כולנו חיים עם "בהעלותך", "עד שתהא השלהבת עולה מאליה", בחרתי להעלות נס שבעה נרות אנושיים, שבע דמויות של אנשים החיים עמנו, אף אחד מהם אינו חב"דניק במלוא מובן המילה, אבל הצד השווה שבהם שהבערה הפנימית שלהם נשאבת מראש בני ישראל" ● בנימין ליפקין בטור מיוחד ● מגזין שישי  שלהבת עולה מאליה
שלהבת עולה מאליה: סיפורם של שבעה נרות ● בנימין ליפקין

בנימין ליפקין

בשבוע שבו כולנו חיים עם "בהעלותך", "עד שתהא השלהבת עולה מאליה", בחרתי להעלות נס שבעה נרות אנושיים, שבע דמויות של אנשים החיים עמנו, אף אחד מהם אינו חב"דניק במלוא מובן המילה אבל הצד השווה שבהם שהבערה הפנימית שלהם נשאבת מראש בני ישראל.

ועוד דרשו רבותינו, מצטט רש"י על הכתוב הפותח את פרשת השבוע, בהעלותך, שכולנו מצווים לחיות ולהחיות עמה, עד שתהא השלהבת עולה מאליה. אל מול הכתוב הזה עם הרובד העמוק והנשמתי שלו, וכשמבעד לאופק מבצבץ ג' תמוז הנושק לפתחנו – צפו ועלו בעיני רוחי דמויות שביקשתי הפעם להעלות על נס.

היהודים הללו, כל חד לפום שיעורא דיליה, לא הפכו לחסידי חב"ד. כל אחד ואחת מהם נותר בעבודת ה' האישית שלו, בקווים בהם חינך ואילף עצמו, אולם השלהבת הבוערת בקרבו עלתה מאליה ודבקה במאור. אצל אחדים מהם עולה השלהבת הזו ומעפילה עד כי כל רואיה מבחינים בה כי היא חבוקה ודבוקה בנשיא הדור, הרבי. אצל אחדים מהם היא מבעבעת ומפעפעת כמים שקטים החודרים עמוק ומשליכים על המחשבה, הדיבור והמעשה. בחייהם האישיים ובדמותם המוכרת הם שונים זה מזה בתכלית.

הצד השווה שבהם שהבערה הפנימית שלהם נשאבת מראש בני ישראל.

*

רבי משה קרויס הוא יהודי בר אוריין ובר אבהן. חסיד תולדות אברהם יצחק. כלי קודש. 'בתים מאכער' בלשון העם אולם ידיו רב לו בתורת הנגלה ובתורת הנסתר כאחד. זכיתי ואת בתי התפילין של ילדיי שיחיו הנני מזמין אצלו. כך הזדמן לי להכירו ולעשות שעות לא מעטות עמו ובמחיצתו. מסתבר שזכה להתראות עם הרבי פנים בפנים מספר פעמים ואותן אינו שוכח. לא זו אף זו: הרבי שיגר אליו אישית כמה וכמה מזקני החסידים שיצאו ממסך הברזל ובשל התלאות שעברו צריכים היו לחדש את תפיליהם.

כמו לא היה די בכך, הטיל עליו הרבי (באמצעות המזכיר הרב ירחמיאל בנימין הלוי קליין) הכנת תפילין לטובת בחור מסוים. סיפור הכנת אותן תפילין, וההוראות הדקדקניות שקיבל, קובע ברכה לעצמו. רצתה ההשגחה ועד שהתפילין היו מוכנות, הבחור ל"ע שבק חיים. ר' משה, ירא שמים מרבים שפיו ולבו שווים, לא רצה לקבל על כך כל תמורה.

יום לפני כ"ז אד"ר תשנ"ב, נחתו הוא ובנו בניו-יורק לרגל שמחה משפחתית. היה זה, כידוע, ביום ראשון והבן האיץ באביו שיסעו יחדיו ל-770 לזכות לעבור לפני הרבי בחלוקת השטרות לצדקה. האב אמר כי לפני שהוא בא לרבי נוהג הוא להתכונן כיאות וכי אינו רוצה לעשות זאת כשהוא עייף ומותש מהטיסה הארוכה. אבוא בשבוע הבא ביישוב הדעת, אמר. אבל תשוקתו של הבן הייתה גדולה יותר והוא קם ונסע בגפו. בעוברו לפני הרבי, במה שהתברר בדיעבד כמעמד האחרון של חלוקת השטרות לצדקה, לאחר שהזדהה כבנו של ר' משה קרויס, מסר לו הרבי, במעין תשלום של הכרת טובה, שטר של דולר עבור אביו ובירכו באריכות ימים ושנים טובות.

רבי משה קרויס היה גם עֵד למופת שמימי גלוי של הרבי ('א בעל-שם'סקע מעשה') שאירע עם חסיד שהזמין באמצעותו תפילין, אבל גם זה קובע ברכה לעצמו ועוד חזון למועד בע"ה. בכל שיג ושיח שלי עמו, הנני רואה לפניי איש היישוב הישן של ירושלים שאינו נותר אדיש וכל כולו אש קודש כשבפיו הוא הוגה את שמו של הרבי וזוכר ומזכיר כל דבר הקשור בו ובאורו.

*

ר' ניסן קארנינג מוכר לתושבי גבעה ב' בביתר עילית כיהודי חסידי, עולה משבדיה, בעליה של חנות מיוחדת ברחוב המגיד ממעזריטש המציעה ללקוחותיה לחמים ממחמצת וקמח מלא לענפיו. שמה הטוב של החנות הבריאה עושה לה כנפיים ומביא אליה לקוחות לא מעטים מקרב תושבי עיר התורה והחסידות בהרי יהודה. לי אישית כרוך הביקור התכוף בה (המלצה אישית חמה: לחם עם דבש ושומשום) בשיחה שכולה דברי אלוקים חיים.

אני רגיל פה ושם להיתקל באנשים שמכירים אותי ואני לא מכירם, אבל עמו הייתה זו לי הפעם הראשונה בה אדם קישר ביני לבין שמי, לא זה המתנוסס בעיתון בעריכתי אלא המופיע ברשימת התודות בשלהי הספר הנודע 'תניא מבואר', פרי יצירתו הגאונית של ידידי הרה"ג רבי אברהם אלאשוילי. בעודי מופיע בחנות כלקוח מן המניין מבחינת המוכר איני אלא ספרן המשאיל או ממליץ על ספרי חסידות. האיש שט, פשוטו כמשמעו, בספרי מאמרים, בולע בצמא את תורתו של הרבי ובכל אחד מהביקורים בחנותו אני מוצא עצמי מתעכב בה כדי לדון ולהתדיין עמו לבקשתו על פנים בתורתו של הרבי, בשיחותיו הקדושות על איגרת התשובה או במאמרים, מוגהים ושאינם מוגהים.

עד היום אינני יודע עם איזו חצר נמנה ר' ניסן באורח רשמי. אני רק יודע שבנשמתו, בחושיו ובדעתו הוא מסור ונתון לתורת הרבי. הספר שאותו הוא נושא תדיר בידיו בעוד בגדיו וחלוקו לבנים מקמח הוא ספר מאמרים ועיניו בוהקות כשהוא מדבר אודות הדברים הקדושים היוצאים משורותיו.

*

הדמויות הבאות שבחרתי לכנס לפונדק תיאורי זה מוכרות יותר לציבור הרחב אך אני מבקש להאיר בהן אספקט פחות ידוע.

כזו היא העיתונאית ששמה הולך לפניה, בערוץ השני, בטורה הקבוע ב'ידיעות אחרונות' ולאחרונה אף כאשת-רוח שאלפים משתתפים בשיעוריה מדי שבוע, בבית הכנסת ישורון ובהאנגר בנמל תל אביב על פרשת השבוע. שמה של סיון רהב-מאיר נקשר אכן לכל אחת משלוש הבימות האמורות אבל מעטים רק יודעים שהיא לומדת מדי יום ביומו שיעורי חת"ת, הוגה לומדת ומעיינת בתורת הרבי ויונקת השראה בלתי ניתנת לשיעור ומידה מהוראותיו הקדושות ואורו הגדול אשר האיר ומאיר בה ובכל אשר לה.

כזה הוא ענק המלחינים החסידיים של הדור הזה, יוסי גרין, במקורו בן לחסידי סאטמר ובעל חוש נפלא שאין בדומה לו אשר תודות לו באו לעולם יותר מאלף שירים בשלל סגנונות. אך מעטים שביקרו בביתו הנושק לשפת הים של סיגייט יודעים כי יוסי גרין בקי גדול בתורת הרבי, כמי שקובע עתים בתורת החסידות בכלל ובתורת הרבי בפרט וכי באותה תקופת הסתר שירדה לעולמנו, כ"ז אד"ר תשנ"ב, לא ידע את נפשו לנוכח העובדה האיומה שקולו של הרבי נדם עד כי הלחין שיר מיוחד למילות תחינת התפילה "פי צדיק יהגה חכמה ולשונו תדבר משפט".

כזה הוא ר' צבי יעקבזון (כולי תקווה שלא יקפיד עלי למקרא השורות הללו) המוכר לבאי הכנסת ומבואותיה כמנהלה הנצחי של סיעת ש"ס מאז קומה ולשוחרי העיתונות החרדית כבעל מדורים ייחודיים שאי אפשר להישאר אדיש מולם. האיש הכשרוני הזה, יציר כפיה של יהדות ליטא ובן רבו הבלתי נשכח של באר יעקב, אינו מחמיץ שבוע שבו אינו עובר על 'דבר מלכות' (בימים שבהם עבדנו יחדיו, היה חסר לי שביום ראשון לא אגלה בקיאות באחת מאגרות הקודש של הרבי הפזורים על דפי הגיליון) ונמנה עם הפוקדים התכופים של בית כנסת חב"ד בשכונתו.

זכור לא אשכח כיצד לפני כעשור, במוצאי י"ט כסלו, שבתי הביתה לאחר חצות לילה עייף ויגע. ישבתי בספה ונרדמתי מבלי משים. לפתע הפר את דממת הלילה צלצול הטלפון שבכיסי. על הקו היה צביקה יעקבזון ששאג לאפרכסת: "בניומין, מה לך נרדם! י"ט כסלו היום ואתה לא בפארבריינגען?". מסתבר שהוא עצמו היה בעיצומה של התוועדות תוססת. ואני בבושתי התעוררתי ואצתי לבית הכנסת השכונתי שלמזלי עוד היה מואר וההתוועדות בו הייתה בעיצומה.

כזה הוא הרב חיים אהרן יוספי. שמו מוכר בעיקר לאלו שנזקקו לשירותיו המיוחדים שאין ולא היה להם אח ורע. רשמית, הוא בשר מבשרה של עסקנות דגל התורה הירושלמית על כל המשתמע מכך. בפועל, הוא עצמו שח באוזני לא פעם: ראית פעם שליח ליטאי של הרבי? אני השליח הליטאי של הרבי. האמת היא שהוא זכאי לתואר הזה ללא כחל ושרק. שורת הפעולות הקטנות והגדולות שלו שהוא עושה, בתחומים רגישים ומורכבים מאין כמותם, לטובת מוסדות חב"דיים כמו חסידי חב"ד למאות ואולי לאלפים – מזכה אותו ללא כל ספק כחייל בודד בצבא האור של הרבי.

וכזה הוא מי שאין שאינו יודע להגות את שמו המלא וקשה לזהות מי שלא חווה אי פעם הופעה פומבית שלו. הוא ידוע כרב אמן רטורי, בעל זכרון פנומנלי, המרתק את שומעיו גם אם היה סופר באוזניהם מאחת עד עשר מבלי להוסיף דבר. הוא מקובל בו זמנית על כל החוגים בעם ישראל אבל מסכת הקשר המיוחדת במינה שנרקמה בין הרב הראשי, הגאון רבי ישראל מאיר לאו, לבין הרבי – גבוהה מעל כל גבוה.

הדברים מוצאים את ביטויים לא רק בכך שהרבי היה זה שניבא את עלותו לגדולה ושרטט את טיפוסו אל הצמרת אלא בכך שהוא עצמו, באוטוביוגרפיה הפופולרית שחיבר על עצמו ("אל תשלח ידך אל הנער", במהדורה העברית ובשלל שמות במגוון שפות) ובה רשאי היה גם לשמור על מעמדו הניטרלי וגם לכתוב ככל העולה על רוחו, מבלי שלאיש תהיה ציפייה או טרוניה כלשהי כלפיו, בחר הרב לאו לקבוע כי הרבי הוא אחד משלוש הדמויות שהשפיעו על חייו יותר מכול. והלא דבר הוא.

*

אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. כאלו הם שבעה נרות בוהקים ומאירים אל מול פני המנורה הטהורה, אבינו רוענו, הרבי.

יש לנו מה ללמוד מהם.
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.