מערכת COL | יום ג' סיון ה׳תשע״ו 09.06.2016

דיני דגים וחלב ● הלכה ומנהג

הרב חיים פרוס מו"צ בכפר חב"ד, מח"ס 'מים חיים' המקיף את דיני הטהרה, והספר 'ברכות הנהנין המבואר', בביאור מקיף עם מקורות על נושא אכילת דגים וחלב לשיטת חב"ד ● ומה לגבי דגים עם חמאה או שמנת? ● מגזין שבועות  דגים וחלב
דיני דגים וחלב ● הלכה ומנהג


שאלה: האם מותר לאכול דגים יחד עם חלב ומוצריו ומה מנהג חב"ד?

תשובה: בני ספרד נוהגים שלא לאכול דגים עם חלב או גבינה מפני חשש סכנה, אך בני אשכנז לא מקפידים על כך, ואוכלים דגים עם מוצרי חלב, ולכולם עם חמאה (ושמנת) מותר.

שאלה: מה הדין במי שחשב שיש איסור לאכול דגים וחלב ונהג שלא לאכול יחד, ונודע לו שאין בזה איסור אלא רק מנהג לחלק מהדעות, האם צריך התרת נדרים כדי שיהי' מותר לאכול דגים וחלב יחד?

תשובה: אינו צריך התרה. ומה מנהג חב"ד - עיין בסוף הכתבה.

מקור הדברים:

א. הטו"ר בסימן פז מביא "דגים וחגבים מותר לאוכלן בחלב", והבית יוסף מביא את הרמב"ם והרשב"א שמותר לבשל דגים בחלב ולאכול, ומסיים ש"מכל מקום אין לאכול מפני הסכנה" כמו שנתבאר באורח חיים סימן קע"ג.

ב. כאשר מעיינים בסימן קע"ג אנו רואים כי הנושא המדובר שם הוא דגים ובשר, שכאשר באים לאכול בשר אחרי דגים יש להדיח הפה ולשטוף הפה ביניהם. וז"ל הטור שם "וא"א הרא"ש ז"ל היה רגיל ליטול ידיו בין בשר לדגים, דחמירא סכנתא מאיסורא". ולכן נושאי הכלים אומרים שנתערב לבית יוסף בין חלב לבשר שהי' צריך לכתוב שאסור לאכול דגים ובשר מפני הסכנה, אבל בדגים וחלב אין סכנה.

והרמ"א בדרכי משה הקצר כתב שם "ולא ראיתי מימי נזהרין בזה וגם באורח חיים סימן קע"ג (עמ' תלג) אינו אלא שלא לאכלו בבשר משום סכנה אבל בחלב שרי ועיין לקמן סימן קט"ז (ד"מ אות ג) ולכן נראה שנתערב להרב בית יוסף בשר בחלב: וכן כתבו הש"ך והט"ז, כאשר לשונו של הש"ך תקיפה יותר בעניין "כתב העט"ז וז"ל ומ"מ אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמו שנתבאר בא"ח סימן קע"ג עכ"ל ובאמת נמשך אחר הב"י שכתב כן אבל הוא טעות כי לא נזכר שם אלא דדגים עם בשר אסור משום סכנה אבל בחלב לא שמענו ולא ראינו וכל יומא ויומא נהגינן הכי לבשל דגים בחלב ולאכול גם בד"מ השיג על הב"י בזה.

ועיין בדרכי תשובה סימן פז אות מג הביא מכמה וכמה מחברים ושיטתם ולבסוף מביא את היד אפרים שכתב דבמדינתינו עמא דבר מבשלין דגים עם חלב ולא קפדו כלל.

והפתחי תשובה בסימן פ"ז מביא כמה שיטות המחלקות בין חלב לגבינה ולחמאה ונביא דבריו, כי מהם ניתן ללמוד על ההבדל בין חלב ומוצריו.

"ועיין בתשובת חינוך ב"י סי' ס"א שמקיים דברי הלבוש דאסור לאכול בחלב משום דחקר אצל חכמי הרופאים דדוקא דגים המטוגנים עם חמאה מותר לאכול אבל דגים המבושלים בחלב יש בו סכנת חולי דדגים מקררים מאד וגם החלב רע ומזיק לגוף ע"ש[ועיין בתשובת ח"ס סימן ק"א שכתב דזה אינו אמת ונאמן עלינו הרמב"ם גדול הרופאים] וכ"כ הפמ"ג בשם בה"ג דדגים עם חלב יש סכנה ובחמאה ושומן הנקלט מע"ג החלב אין סכנה וע"ש דמשמע דעתו דאף עם חלב דוקא לכתחלה יש ליזהר אבל בדיעבד אין לאסור.

ועיין בתשובת אדני פז סימן מ"ב שכתב בשם הבחיי פרשת משפטים דיש סכנה גמורה בדג עם גבינה וה"ה עם חלב ולכן פסק דאף בדיעבד אסור אבל בדג עם חמאה כתב דשרי כיון שכל העולם עושים כן ע"ש ונ"ל דהאידנא שכל העולם מבשלים גם עם חלב שרי דכיון דדשו בה רבים כו':

וא"כ מדבריו אנו רואים כי יש חילוק בין חלב עם דגים שמצאנו כמה אוסרים, לבין עם חמאה ושמנת שבזה כמה וכמה מתירים.

וע"פ הקדמה זו נבין את תשובת הרבי המובאת ברשימות חוברת קפ"ה והועתקה באוצר מנהגים והוראות ע' מג (בהוצאת היכל מנחם) "הוראת הצמח צדק איסור אכילת דגים בחלב מפני הסכנה, שנזכר בבית יוסף – חושבים לפליטת הקולמוס, אבל בכל זאת נזהרים בזה, ולכן מערבין עוד מה (חמאה או שמעטענע – שמנת).

ואם כך השואלים מהו מנהג חב"ד (יש לברר מהו המושג של מנהג חב"ד ואין כאן המקום להאריך בזה) כיון שבעניין זה יש תשובה מפורשת לעניין מנהג חב"ד בשם הצ"צ הרי לנו פסק הלכה של הרבי בעניין.

ונראה לי פרוש הדברים ע"פ הפתחי תשובה, שלאכול דגים עם שמנת או חמאה אין בעיה, וכאשר רוצים לאכול עם חלב ממש או גבינה יש לערב מעט שמנת או חמאה, ואולי כל גבינה שיש בה שומן באחוז כמו בשמנת דינה כמו שמנת.

אמנם כדי שלא נשווה את הב"י ח"ו בטעות, הנה יש מתרצים דבריו שמה שכתב כמבואר בסימן קע"ג כוונתו שכמו שם אסור בגלל סכנה כמו כן כאן בדגים וחלב סור מפני הסכנה, אולם המחזיק ברכה על הברכי יוסף סימן פ"ז דחה את ההסבר הנ"ל שא"כ הי' צריך הבית יוסף לכתוב שדגים וחלב יש בו סכנה גם בשו"ע. ועיין ביחוה דעת ח"ו סימן מח.

מה הדין במי שנהג שלא לאכול כלל דגים וחלב ועתה רוצה לאכול האם צריך לעשות התרת נדרים?

תשובה: בשו"ע הלכות נדרים סימן רי"ד מביא המחבר חילוק בין היודע שהדבר מותר ונוהג שלא לעשותו מחמת סייג ופרישות שצריך התרת נדרים לבין טועה וזה לשונו "אבל הנוהגים איסור בדברים המותרים מחמת שסוברים שהם אסורים, לא הוי כאילו קבלום בנדר.

ויש מי שאומר שאם טועה ונהג איסור בדבר המותר, נשאל ומתירים לו בשלשה כעין התרת נדרים; ואם יודע שהוא מותר ונהג בו איסור, אין מתירין לו אפילו כעין התרת נדרים, דהוי כאילו קבלו על עצמו כאיסורים שאסרתן תורה שאין להם היתר לעולם, וכתב הרמ"א והמנהג כסברא הראשונה. וכתב הש"ך שם ש"הוא הדין במי שחשב שיש בדבר איסור גדול ואח"כ נתברר שאין בו איסור כל כך" לא הוי נדר.

ובשו"ת דברי יוסף סימן ג הביא שאלה דומה בעניין מנהג בהמובא ברמ"א שלא לאכול בפסח פירות יבשים כי שמא יש בהם חמץ, האם במקומות שידוע שאין בהם חמץ הם אסורים מצד המנהג, ומביא את דברי הרמ"א בסימן רי"ד ואפילו אלה שנהגו עד כה מנהג של איסור בפירות יבשים, אינם צריכים התרה ומותרים באכילתם, כי כן פסק הרמ"א ביור"ד סימן רי"ד: שהנוהגין איסור בדברים המותרים מחמת שסוברים שהם אסורים ואח"כ נתברר להם שמנהגם היה בטעות, לא הוי כאילו קבלום בנדר.

וכן הביא בקובץ מבית לוי (תשרי תשנ"ח) "אבל מי שנהג אסור בדברים המותרים מחמת שסבר שהם אסורים ועתה נתברר לו שאין בו איסור או שהיה סבור שיש בו איסור גדול ועתה נודע לו שאין בו איסור כ"כ לא צריך התרה".

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.