ד"ר יחיאל הררי

"ביטול" הוא רעיון יסודי בספרות החסידות. הוא חוזר על עצמו בווריאציות שונות ורבות. ישנו ביטול של המידות, כמו עצבות, כעס, חרדות, שנמנעת התגברותן על-ידי המוחין. ישנו ביטול של רצונות זרים ומבלבלים וביטול המציאות בפני מציאות הבורא. אחת ההגדרות של הביטול היא לא שפלות עצמית אלא ידיעה של האדם שלא הוא העיקר והמרכז, ומעלותיו אינם מצד עצמו. ככל שישים את עצמו בצד יזכה לאפשר למשהו אחר להאיר דרכו. ידיעה זו פותרת הרבה מהתסביכים הנפשיים ומעמידה את האדם במסלול של עשייה מתוך רצון להגשמה של ערכים מסוימים ולא מתוך אגוצנטריות טבעית.

אולם עד כמה שרעיון הביטול חוזר על עצמו, קשה להבינו כראוי או אף לנסות להטמיעו ללא מפגש עם דוגמה חיה. נדמה שמודל אידיאלי להנהגה שכזו, שאפשר לפגוש בימינו, הוא זה של הרב הגאון יואל כהן. הפעם הקודמת שבה זכיתי לסעוד סעודת שבת אצל הרב יואל כהן, החוזר הראשי של הרבי מליובאוויטש, הייתה לפני כארבע וחצי שנים (אותה תיארתי באריכות כאן). מאז ציפיתי להזדמנות נוספת.

השבת ניסינו לבוא מוכנים יותר. רעננים, מפוקסים, מוכנים למה שמצפה לנו. אומרים שהפעם השנייה פחות מרגשת. במקרה דנן ההפך הוא הנכון.

באחרונה הרב יואל עבר להתגורר בסמוך לבית המדרש המפורסם, המכונה 770 איסטארן פארקווי. גילו מתקרב לתשעים. קצת לאחר התפילה התקבצו לא פחות משלושים בחורים צעירים, כולם באו לחוות את הפלא, לסעוד סעודת שבת יחד עם אחד המוחות החריפים והידעניים בעולם כיום, אם לא החריף שבהם. ידענות המתפרשת על כל ארון הספרים היהודי, ומתמחה בעיקר בתחום הקבלה והחסידות. לפרקים נדמה כי לא פחות מהקרבה לרב, הבחורים הצעירים נהנים מהחום האימהי שמפגינה רעייתו, הרבנית לאה (כשכינתי אותה כך בטלפון, היא התעקשה שהיא לא רבנית). ביד רמה היא מנהלת את הערב והצעירים נשמעים לה ברצון.

כשהרב יואל מתחיל לדבר, מייד כולם משתתקים.

הרב יואל הוא לוגיקן מהשורה הראשונה. הוא ניחן בכושר מיקוד, יכולת הפשטה והבהרה יוצאי דופן. תוסיפו לכך את העובדה שבמשך למעלה מארבעים שנה ליווה את הרבי מליובאוויטש ולמד כל מאמר ושיחה בארון הספרים החסידי ותבינו לבד במה עסקינן. אחד הבחורים שיצא לו באחרונה לעבוד עמו, סיפר לי שלמרות גילו הוא עובד כ-12 שעות ביום. את רוב זמנו הוא מקדיש לכתיבת ספר הערכים ולברור מושגים הקשורים באחדות השם. כמביט מהצד, נדמה לי שמפעל חייו של רב יואל הוא ביאור נושא אחדות הבורא, על כל הסוגיות הסבוכות העולות ממנו. זה הנושא החביב עליו, וללא היסוס ניתן לומר שזהו גם הנושא המעמיק והחשוב בחסידות בפרט וביהדות בכלל.

נכנסנו לביתו בהתרגשות גדולה. אחרי קריאת רבים מספריו, אי אפשר שלא לחוש יראה לנוכח דמותו. למרות שרב יואל מודע לעצמו, הוא נטול כל גינונים. הוא מקדש במהירות, לעצמו ולרעייתו ומתעקש שכל אחד מהנוכחים יקדש לבדו. הוא לא מעיר לאף אחד ולא כופה את עצמו על הדינמיקה. הוא מקשיב לכל שאלה ואין לו בעיה להגיד "אני לא יודע" לבחור ישיבה צעיר, או להודות שהוא עייף כרגע מלשזור תשובה מלאה לשאלה סבוכה. קולו אינו מתגבר כמעט לעולם. הוא אינו מתרגש כשלא מקשיבים לו ואינו מבקש להשתלט על סביבתו.

במקום אחר אולי היה הופך בעצמו לאדמו"ר או רב גדול ונערץ, בקיא בנגלה ובנסתר. כאן, בשכונת קראון הייטס ובעולם של חסידות חב"ד, הוא רב יואל.

הבאתי איתי מתנה עותק של הספר "לנצח כל רגע מחדש". רב יואל התעניין מייד. לרגע נעץ בי מבט בוחן ומעמיק, ומייד ברגע הבא, תוך כדי שאנו עומדים, הפיל את עיניו לתוך הספר. במשך דקות ארוכות, שנדמו בעיני כנצח דפדף בין דפי הספר. משסיים, הרים את ראשו באיטיות ואמר "טוב זה לא לקריאה על רגל אחת. רואים שהושקעה כאן עבודה, אני רק רוצה להעיר הערה אחת. ראיתי שנגעת בנושא הצמצום. צריך להיות מאוד זהירים בעניין."

כאן התחיל רב יואל בדיון מעמיק אך בהיר ומלוטש בנושא הצמצום, שנמשך לתוך הסעודה. במהלך המנות הוא נשא שלושה קבצים של שיחות או דברי תורה. מדי פעם עצר את דבריו, תלה מבטו בחלל, חשב, התבונן, ואז חזר אלינו עם עוד דברים. בין הקבצים ביקש מהבחורים שינגנו ניגונים. כמחצית השעה לאחר חצות, הודיע שהגיע הזמן לברך. ניסיתי לחרוט בזכרוני כל מילה שאמר. כשחזרתי לבית בו התארחנו בשעת לילה מאוחרת, רצתי לבדוק את הערותיו. אבחנותיו היו מדויקות ויעילות להפליא.

אני לא יודע אם הביטול העצמי של רב יואל הוא תכונה שיכולה לעורר הערצה בקרב הציבור הרחב. אנשים ענווים אינם נערצים בדרך כלל. אולם הביטול הזה הוא בהחלט הדרך להיות ממוקד, להימנע מרעשים פנימיים, להגיע להישגים שהאדם מציב לעצמו, וחשוב מכל, זהו ביטול העומד בתכלית האדם ותכלית הבריאה. זהו ביטול שהופך את האדם לאמיתי. הוא מפסיק להיות חשוב ויקר בעיני עצמו ומגלה דרך אותו ביטול את מה שחשוב באמת. רובנו לא מסוגלים להגיע לדרגות של מיקוד וביטול שכזה. אולם הביקור אצל רב יואל עורר בכולנו מוטיבציה לנסות קצת, לפרקים קצרים, לחקות מעט מתכונותיו של הגאון.